נימוקי יוסף על יבמות מד.

פשיטא. דמודי עולא דלגבי תרי חשיב כחד ובטיל ולא אמרינן תרי ותרי נינהו:

בפסולי עדות. אע"ג דשנים שאמרו לא מת נשים היו הרי עד ראשון בטל אצלן ואצטריך לאשמועינן כה"ג:

כלמקום וכו'. אין שם תורת עדות דכי היכי דחד חשיב פסולי עדות נמי חשיבי הילכך הלך אחר רוב דעות ואין עליך לבדוק אם כשרים אם פסולים ועשו ב' נשים וכו' שהראשון בטל ואפילו נשאת תצא:

כל היכא דאתא עד אחד כשר. והתירוה על פיו:

אפילו ק' וכו'. וכי היכי דעד אחד בטל דאמרי' ראשון הרי הוא כשנים ואין דבריו של אחד במקום ב' ק' נשים נמי בטלן לגביה ובכה"ג לא אשמעינן מתני' תצא אלא מתני' דקתני אע"פ שנשאת תצא כגון דאתא [אשה] מעיקרא ונשאת על פיה ואשמועינן מתני' דתצא ע"פ ב' נשים הבאות אח"כ ולא מוקמינן קמייתא במקום עד כשר ואע"ג דאחשיבנה כתרי למשרייה על פומה:

כפלגא ופלגא דמי. כעד אחד אומר מת והתירוה לינשא ובא אחר ואמר לא מת דאמרן במתני' לא תצא מהיתרה הראשון:

לחומרא. כגון מציעתא דקתני תצא:

אחת אומרת וכו'. מתני' מיירי בשתי נשים צרות שבאו ממדינת הים אחת אומרת מת בעלי וצרתה אומרת לא מת הואיל והן מכחישות וכו' ובגמרא פרכינן ולפלוג נמי ר"מ ברישא דאמרינן שאמרה מת תנשא. דזו וזו מודות וכו'. הא אחת מודה לא ינשאו שתיהן אלא האחת. אשה אומרת וכו'. הואיל ובאתה שניה קודם שהתירוה ע"פ ראשונה ואפי' שניה זו צרתה אוסרת לה בגמרא מוקמא לה סתמא כר"מ דאמר צרתה נמי מכחשא לה עד כאן פירושא דמתני':

לא מת אצטריכא ליה. דאע"ג דכי שתקה פשיטא לן דלא תנשא דמהו דתימא כיון דאתיא ומערערה גליא דעתה דלצעורי לצרה קא אתיא ולעגנה שלא תנשא ותמות נפשה עם פלשתים קעבדא הילכך אם חזרה בה ונותנת אמתלא לדבריה אפילו היא תשתרי קמשמע לן:

מתני' היתה. צרתה:

תאכל בתרומה. בחזקת שבעלה קיים ואינה חוששת לעדות צרתה הואיל ואינה נאמנת להשיאה אינה נאמנת לפסלה:

וחמותה אסורה. שאין כלה מעידה לחמותה ואע"ג דאמרה ברישא מת בעלי דפקע ליה צד כלות והויא נכרית אפילו הכי לא מהימנא כדאמרינן לעיל [דף קיז:] הא לא בעלה מת ולא חמיה מת ובגמרא עביד צריכותא מהני תרתי דאצטריכו לאשמועינן בצרה ואצטריכא לאשמועינן בחמות דאי אשמועינן בצרה בהא קא"ר טרפון דמשקרא משום צערא דגופא שמונעת לה תשמיש מבעלה אבל בחמותה אימא מודה ליה לר"ע דלא מחזקינן לה בשקרנית כולי האי ואי איתמר בחמות בחמות הוא דקאמר ר"ע אבל בצרה אימא מודה ר"ע לרבי טרפון צריכא:

גמ' [הלכה כר' טרפון]. דלא חיישינן כלל לעדות צרה ולא לעדות כלה:

בגמרא מייתי דיוקא ממתני' לסייעי להאי פסקא דשמואל מלישנא דמתניתין דלקמן בסמוך דתנן חוששין לדבריה ודייקי לדבריה הוא דחיישינן לדברי צרה לא חיישינן:

ישלם כתובה לכ"א. אפילו לדברי הגאונים ז"ל שאמרו דארוסה אין לה כתובה אלא בשכתב הכא משכחת לה בשכתב סתם לארוסתו ולא נודע שמה [או שהיו שמותיהן שוות או שקנו מידו שיתן כתובה] והלכו העדים למדינת הים אי נמי במודה שכתב ואינו יודע לאי זו כתב וכל אחת אומרת לי קדש וכתב ודעת הרשב"א ז"ל שיש כתובה לארוסה אע"פ שלא כתב:

על שגזל. דהואיל ואיסורא עבד קניס ליה ר"ע אבל לקח מה' ואינו יודע מאי זה לא קתני דלקנסיה רבי עקיבא:

קדש בביאה. האי קדש דמתניתין דפליגי בה מיירי דקדש בביאה דגינה אותה:

דאיסורא דרבנן. דרב [לעיל דף נב.] מנגיד אמאן דמקדש בביאה: