נימוקי יוסף על יבמות יג:

דאזלא בהדה. רש"י ז"ל ורי"ף ז"ל פירשוה באחותה דאזלא בהדה לבי דינא בעידן חליצה מפני הקורבה עושין לה צוות וסבורין העם שזו היא שנחלצה ואתי לאיחלופי בהדי הדדי ואי שרית לה לצרת אחותה סברי צרת חלוצה היא ואתי למשרי צרת חלוצה דעלמא אבל צרתה לא אזלה בהדה לבי דינא לפיכך לא אתו למטעי בה ולא גזרו רבנן באחותה וגמגמו מן המפרשים ז"ל על פירוש זה:

באיסורה קיימא. חלוצה הוא דקיימא בלא יבנה ותו לא אבל צרתה קיימא עליה באיסור אשת אח בכרת והולד ממזר:

והא דשמואל ליתא דבפרק קמא גרסי' פלוגתא דריש לקיש ורבי יוחנן בהחולץ ליבמתו וחזר וקדשה דאמר ריש לקיש דחייבין על צרתה כרת ורבי יוחנן אמר אין חייבין בין הוא בין אחין לא על חלוצה כרת ולא על צרתה כרת דמי איכא מידי דמעיקרא אי בעי להאי חליץ או להאי חליץ או מיבם והשתא קאי עלה בכרת אלא הוא שליחותא דאחין קעביד איהי נמי שליחותא דצרה קא עבדה ואמרינן תו איתמר הבא על יבמתו וחזר ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר בעשה וחד אמר בכרת מאן דאמר בעשה כר' יוחנן מאן דאמר בכרת כריש לקיש וקי"ל כל היכא דפליגי רבי יוחנן וריש לקיש הלכה כרבי יוחנן בר מהנהו תלת וכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל וכל שכן דקאי רבי יוחנן כוותיה הילכך ליתא דשמואל דאמר הולד ממזר כן פסק רבינו אלפס וכן כתבו המפרשים שלא כדברי הראב"ד ז"ל שפוסק כר"ל משום דשמואל קאי כוותיה:

מתני' ולא מתיבמת. דהויא לה אחות חלוצתו ומיהו מחליצה לא מפטרה דמדאורייתא רמיא קמיה [ואף על גב] דאחותה קיימת דאחות חלוצה אינה אלא מדברי סופרים:

וכן המגרש וכו'. בגמרא בעי מאי וכן:

פטורה אף מן החליצה. דיוצאה משום אחות אשה הואיל ואשתו קיימת דאחות גרושה מדברי תורה דכתיב עליה בחייה כל שבחייה:

גמ' מאי וכן. דהא לא דמי מגרש לחולץ דאחות גרושה פטורה מכלום:

מתני' שקדש אחיו. לאחר שנפלה זו לפניהם והוזקקה ל:

המתן. מלכנוס דקא פגע באחות זקוקה:

עד שיעשה מעשה. שיכניסו אחיו את היבמה או יחלצו ותעקור זיקתה הימנה ודווקא במעשה אחיו ביבמתו הוא דפקעה זיקתה מיניה אבל משום נישואין דאחותה לא פקע ולפיכך ימתין וגדול לאו דווקא דנקט הכי משום דמצוה בו:

יכנוס את אשתו. דאפילו כנסה ומתה מותר באחותה:

מת היבם. ולא נותר אלא זה שקדש את אחותה:

ואשת אחיו בחליצה. אבל יבומי לא דאחות גרושתו היא:

גמ' הלכה כרבי יהודה. דיש זיקה ואלימא לאסור עליה:

מהו ביבמתו. מי אמרינן כיון דמתה פקע איסור אחות אשה ושריא או דילמא אף על גב דפקע איסור אחות אשה קיימא עליה באיסור אשת אח הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בשעה שהיתה זקוקה ליבום ואין אני קורא בה יבמה יבא עליה וכל שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה עולמית עליו:

מ"ט דרב. דשרי הרי נאסרה עליו שעה אחת:

שהותרה. בשעת נפילה ונאסרה כשקדש זה את אחותה:

וחזרה והותרה. כשמתה אשתו תחזור להיתירה הראשון. ופסק הרי"ף ז"ל הלכתא כרב חדא דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי ועוד דרבי יוחנן קאי כוותיה פרק ד' אחין [דף כז:] גבי ב' אחיות יבמות שנפלו לפני יבם אחד וכו' דבהאי טעמא קיימי תרוייהו דכל יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה תחזור להיתירה הראשון: