נימוקי יוסף על סנהדרין א.

דיני ממונות. מקשינן בגמ' [דף ב:] אטו גזלות וחבלות לאו דיני ממונות נינהו כלומר אמאי פלגינהו ואסיק רבא דתרתי קתני לומר דיני ממונות כגון הודאות והלואות בג' הדיוטות דתקנתא דרבנן היא דלא ליבעו מומחין כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אם היה צריך המלוה לבקש מומחין להפרע מן הלוה אבל בב' לא סגי דקי"ל שאין דיניהם דין ומיהו אע"ג דג' הדיוטות ברשות דרבנן נחתי לאו כמומחין סמוכין נינהו לענין שאם טעו לא ישלמו אלא ישלמו דאל"כ כ"ש שאתה נועל דלת בפני הלוין דסבר המלוה דלמא טעו בי דינא ופטרי ליה ומפסידנה וגזילות וחבלות בג' מומחין ולפיכך פלגינהו בתרתי:

ומיהו אנן אע"ג דלא דיינינן השתא בגזילות וחבלות אלא במידי דשכיחא ואית ביה חסרון כיס כגון מתנות וירושות וגיטין וכתובות כדאסיקנא פ' המגרש (דף פח:) בההוא עובדא דאשכחיה אביי לרב יוסף דקא מעשה אגיטי הא כתב רבינו אלפסי ז"ל בב"ק [בפ' החובל סי' קמ"ז] דבכל מאי דלא דיינינן השתא מנהג בב' ישיבות דמשמתינן ליה עד שיפרע חבירו לפי ראות עיני ב"ד:

גמ' דיני ממונות. כבר פירשנו במתני' שהם הודאות והלואות וכי היכי דתקינו רבנן בג' הדיוטות ה"נ תקינו במומחה לרבים שיהא דן יחידי מפני תקנת הלוין ולא שיהא סמוך אלא כל דגמיר וסביר קרי ליה מומחה כדאסיקנא [דף ה.] למר זוטרא [אע"ג] דלא נקיט רשותא דיניה דינא וכן כתבו המפרשים ז"ל [וכן] דעת רבינו אלפסי ז"ל וכתב בעל העיטור ז"ל שדר רבינו שרירא יחיד מומחה דחשיב בדרא דבקי במשנה ובתלמוד ובקי נמי בשקול הדעת ומעיין בדיני כמה שנו ומנסו ליה זימנין סגיאין ולא חזו ליה טעותא כגון ההוא מומחה לרבים ועיקר לשון מומחה מנוסה כדתנן (שבת דף ס.) ולא בקמיע בזמן שאינו מומחה ומפרש בגמ' [שם דף סא:] מתמחי קמיעא הלכך [בעינן] לדין מומחה מנוסה לרבים וחכמתו מפורסמת וגלויה לרבים עכ"ל:

אי קבלוך עלייהו. הרבה מן האחרונים ז"ל הסכימו למקצת מן המפרשים ז"ל שפירשו אי קבלוך עלייהו שהם באו לפניך לדין לא תשלם דכיון דמומחה לרבים אתה וקבלוך עליהם על מנת שיעשו ככל אשר תאמר להם באו לפניך ואם לא קבלוך עליהם כלל אלא שאתה כפית אותם לדין זיל שלים דכיון דאת גמיר וסביר דינך דין אבל מ"מ כיון ללא נקטית רשות' מבי ריש גלותא ואף הם לא קבלוך עליהם חייב אתה לשלם ומיהו אפי' קבלוהו אם אמרו לו בפירוש שידון להם דין תורה והוא טעה אינו משלם דהא אין דינו דין כלל ואין דעת רש"י ז"ל כן אלא היכא דאמרו דיינת לן דין תורה וטעה דינו דין ומשלם [והיינו אי לא קבלוך דא"ל רב יוסף [לקמן דף ה.] ומינה דאם לא קבלוהו עליהם כלל אפי' גמיר וסבור אין דינו דין כלל וחוזר] ובעל העיטור ז"ל הביא ירושלמי גבי דן את הדין שנראה לו שמסייע קצת לפרש"י ז"ל [דגרסי' התם [הל' א'] ר' בא בשם ר' אבוה] כשאומר לו הרי את מקובל עלינו כג' על מנת שתדוננו דין תורה וטעה ודנן בשקול הדעת מה שעשה עשוי מפני שטעה ודנן בשקול הדעת וישלם מביתו מפני שהגיס דעתו לדון יחידי דין תורה דתניא אל תהא דן יחידי:

ומשמע מתוך פי' זה דכל היכא דקבילו עלייהו גמיר וסביר לא מצו למימר ליה כי קבלינך אדעתא למידן לן דין תורה קבלינך דלא אמרי' הכי לקמן אלא להדיוט דגמיר ולא סביר:

וי"א דה"ה שאם קבלו עליהם יושבי קרנות שדינן דין ואפי' טעו אינן חייבין לשלם דהא לא מצו אמרי להו דאדעתא דלידיינו להו דין תורה קבלום דהא מידע ידעי שאינם יודעים דין תורה:

ומהכא שמעי' דיחיד גמיר וסביר דיכול לכוף ולדון והכי מוכח בהדיא בירושלמי דגרסי' התם [שם] מומחה שכפה ודן דינו דין וה"ה לג' הדיוטות שבכל מקום הם לענין דין כיחיד מומחה:

גרסי' בגמ' [דף ה:] תנחום בריה לר' אמי איקלע לחתר דרש להו מותר ללתות חטין בפסח אמרו לו לאו ר' [מני] דמן צור איכא הכא ותניא תלמיד אל יורה הלכה בפני רבו אא"כ רחוק ממנו ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל אמר להו לא אדעתאי:

פשיטא לפלגא. הא אמרי' דמהני רשותא על תנאי מאי ת"ש דאמר ליה ר' יוחנן לרב שמן בר אבא הרי את ברשותך עד שתבא אצלנו: