נימוקי יוסף על סנהדרין יח:

אלו הן הנשרפין. ועוד תנן בפירקין [דף עו.] ואלו הן הנהרגין רוצח ואנשי עיר הנדחת. רוצח שהכה את רעהו בין באבן בין בברזל וכבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת חייב דחפו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות ומת פטור שסה בו את הכלב שסה בו את הנחש פטור השיך בו את הנחש ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין:

[דף עח.] המכה את חבירו באבן או באגרוף ואמדוהו למיתה והקל ממה שהיה ולאחר כך הכביד ומת ר' נחמיה פוטר וחכמים מחייבים:

[דף עח:] נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם לנכרי והרג את ישראל לנפלים והרג את הבן קיימא פטור נתכוון להכותו במתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו והלכה לה על לבו והיה בה כדי להמית על לבו ומת נתכון להכותו על לבו והיה בה כדי להמית על לבו והלכה לה על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו ומת נתכוון להכות את הגדול והלכה לה על הקטן ולא היה בה כדי להמית את הגדול והיה בה כדי להמית את הקטן ומת נתכון להמית את הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן והלכה על הגדול ולא היה בה כדי להמית את הגדול ומת פטור אבל נתכוון להכותו על מתניו והיה בו כדי להמית על מתניו והלכה לו על לבו ומת חייב נתכוון להרוג את הגדול [והיה בה כדי להמית את הגדול] והלכה לה על הקטן ומת חייב ר"ש אומר אפילו נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור:

[דף עט:] רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין רבי יהודה אומר כונסין אותם לכיפה כל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה נדונין בקלה הנסקלים בנשרפין רבי שמעון אומר נדונין בסקילה שהשריפה חמורה וחכמים אומרים נדונין בשריפה שהסקילה חמורה אמר להם ר"ש אילו לא היתה שריפה חמורה לא ניתנה לבת כהן שזנתה אמרו לו אילו לא היתה סקילה חמורה לא נתנה למגדף ולעובד עבודת כוכבי' הנהרגין בנחנקין רבי שמעון אומר בסייף וחכ"א בחנק:

[דף פא.] מי שנתחייב שתי מיתות ב"ד נדון בחמורה ר' יוסי אומר נדון בזיקה ראשונה הבאה עליו:

[דף פא:] מי שלקה ושנה בב"ד כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שכריסו מתבקעת:

ההורג נפש בלא עדים מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ:

הגונב את הקסו' והמקלל בקוסם ובועל ארמית קנאין פוגעין בו:

כהן ששמש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לב"ד אלא פרחי כהונה מוציאין אותו לעזרה ומפציעים את מוחו בגזירין:

זר ששמש במקדש ר"ע אומר בחנק וחכ"א במיתה בידי שמים. פי' הבא על אשה ובתה בגמרא מפרש לה:

ובת כהן. כלומר וכן בת כהן שזנתה שהיא בשריפה אבל בועלה לאו בשריפה הוא:

יש בכלל אשה ובתה וכו'. כלומר אשה ובתה כתיבן בהדיא כדמפרש בגמ' דהאי אשה ובתה היינו חמותו דשריפה כתיבא ביה דכתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא וגו':

ויש בכללן. כלומר מינייהו ילפינן כל הנך בגזרה שוה כדלקמן בברייתא:

בתו מאנוסתו דלאו בת אשתו היא דניחייב עלה משום בת אשתו דהא לאו בת אשתו היא:

בת בנו ובת בתו. דהויא ליה מאנוסתו:

בת אשתו. בין שהיא בתו בין שהיא חורגתו:

הנהרגין. בסייף:

וכבש עליו. פרימב"א בלעז אוחז ראשו של חבירו ותוקפו במים שלא יוכל להרים ראשו וננער ומת:

שיסה. גירה:

השיך. שאחז את הנחש בידו והוליכו והגיע שיני הנחש ליד חבירו:

ר' יהודה מחייב. פלוגתא דרבי יהודה ורבנן מפרש בגמרא [דף עח.] דמר אמר ארס נחש בין שיניו ומר אמר דמעצמו הוא מקיא מנשיכתו וכשנשאו זה עדיין לא היה בו כדי להמית לפיכך גרמא בעלמא הוא ואע"פ שידוע לו שסופו להקיא מיהו לאו מכחו מיית:

ואמדוהו למיתה. ב"ד אבל אמדוהו תחלה לחיים אפי' לרבנן פטור כדלקמן:

והוקל ממה שהיה וחזרו ואמדוהו לחיים:

שרגלים לדבר. שלא מת מחמת מכה זו שהרי הוקל:

נתכוון להרוג את הבהמה. שהיה אדם עומד אצל הבהמה ונתכוון זה לבהמה והרג את האדם פטור משום דכי אתרו ביה התראת ספק הוא ואע"פ שקבל עליו התראה שאמר להם יודע אני שהוא בן ברית ועל מנת כן אני עושה שאם אהרגנו שאתחייב עליו מיתה פטור דשמא לא יהרגנו:

אנפלים לא מחייב דכמאן דקטיל דמי:

כדי להמית על לבו. אבן זאת אם תכה על הלב ראויה היא להרוג אבל על המתנים אין בה כדי להמית פטור דתרתי בעינן שיהא מתכוין למכת מיתה ושיכנו במכת מיתה דאי לא נתכוין במכת מיתה התראת ספק הוא דהתרו בו אל תזרוק שמא תלך על לבו:

גמ' בתו לזקן מתוך שאינו מתקבל עליה היא מזנה עליו:

המשהה בתו בוגרת שמתאוה להפקירה ומזנה:

אמר רב כהנא משום רבי עקיבא הוי זהיר מן היועצך לפי דרכו פי' לפי דרכו להנאתו:

המכבדה. בתכשיטין נאים:

אבא מקרא כתוב וכו'. בניחותא מדכר ליה הפסוק והוא עצמו ישים אל לבו על מה שזה מזכירו:

אל ההרים לא אכל וכו'. סיפיה דקרא הוא חיה יחיה לומר זה צדיק הוא ע"כ משום דלא עבד הני לאו צדיק הוא אם עבר עבירות אחרות אלא לאו כמשמעותיה מדריש אלא אל ההרים לא אכל שלא נצטרך לזכות אבותיו מתוך שהוא חסיד:

שלא נהנה מקופה של צדקה. שהוא גנאי ובזיון לאדם הגון:

סליקו להו אלו הן הנשרפין