נימוקי יוסף על סנהדרין יח.

הני קוקי ודמינקי. כלי נחושת הן שנותנים בהם גחלים וגבוהים והם עומדים לפני שולחן המלכים להתחמם כנגדן:

היכי יהבי' להו. יום איד היה לפרסיים שנוטלין הכומרים יחד אור מכל בית ומעמידים בבית ע"ז שלהם ומתחממין העם כנגדן ונוטלין מבתי ישראל בעל כרחן. היכי יהבינן להו ולא מסרינן נפשין על קדושת השם הלא חק ע"ז הוא אלא הואיל ואין הנכרי מתכוין להעבירנו אלא לעצמו הוא מתכוין שצריך אותו כלי לעבודתו:

וא"ת והא אבזרהא דע"ז הוא ולא גרע מהבא עליו סתם דאסור י"ל דלא מיקרי אבזרהא דע"ז אלא בלאוין המיוחדין בהן כגון עבודה לאתהנוי מינה דאיכא משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם דאיירי בע"ז אבל קוקי ודמינקי דיהבי להו ליכא איסורא אלא משום ולפני עור לא תתן מכשול והאי לאו בע"ז בלחוד איירי אלא כולל הוא כל המצות ולא מיקרו אבזרהא דע"ז ולפי זה לא סבירא ליה לרבא דרשה דאל תקרי לבת אלא לבית דאם כן הויא ליה ערוה ואפילו להנאת עצמן אסור אלא סבירא ליה פנויה היתה וליכא איסורא דאורייתא (ע"ז דף לו:) דנכרי הבא על בת ישראל בית דינו של שם גזרו וא"ת מכל מקום הא איכא משום לא תתחתן בם יש לומר דאין חתנות באונס ואפילו תמצא לומר יש חתנות לא הוי אלא איסור לאו דלאו דערוה לא יהרג בהם אלא יעבור מיהו נכרית דאנסה ליה לישראל לבא עליה יהרג ואל יעבור שזו ודאי בכלל עריות חמורות היא דהא זימנין דחייב מיתה כגון בפרהסיא וכמעשה שהיה דקנאין פוגעין בו ואם לא פגעו בו קנאין חייב כרת הלכך אפילו בצנעא דליכא כרת יהרג ואל יעבור מדין אבזרהא דהא אשה זו פעמים שהיא ערוה גמורה וחייב עליה כרת הלכך נקיטינן דשלשה עבירות חמורות יהרג ואל יעבור לעולם ואפילו בצנעא ואפילו שלא בשעת הגזרה ואפילו הנאת עצמן בר מהיכא דבידם להעביר דבהא שרי בשב ואל תעשה כגון אסתר דקרקע עולם היתה ובידם להעבירה בעל כרחה וה"ה לכל מצות עשה שיש בידם לבטלה ואפילו בשעת הגזרה כגון מעשה דאלישע בעל כנפים הא לאו הכי אסור והני עבירות לאו דוקא אינהו גופייהו אלא כל אזבריהו נמי יהרג ואל יעבור ושאר עבירות בצנעא יעבור ואל יהרג כל היכא דלאו שעת הגזרה ובפרהסיא אסור אפילו ערקתא דמסאנא בשמתכוין להעביר אבל להנאת עצמן מותר ופרהסיא שאמרו בעשרה ישראל ושעת הגזרה אפילו בצנעא אסור ובכולן מותר כל שבידים להעביר כמו שפירשתי ודע דכל היכא דאמרינן יהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג אין ב"ד ממיתין אותו דאמרינן (קדושין דף מג.) הוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה ואעפ"כ עבירה גדולה היא בידו שחלל שמו של הקב"ה שבראו לכבודו:

והמקדש את השם ומוסר עצמו למיתה על קדושת שמו ומצותיו (סנהדרין דף קי:) עליו הכתוב אומר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח וכל היכא דאמרי' יעבור ואל יהרג אין לו למסור עצמו למיתה על קדושת השם ואם מסר הרי זה מתחייב בנפשו אבל אם הוא אדם גדול וחסיד ירא שמים ורואה שהדור פרוץ בכך רשאי לקדש השם ולמסור עצמו אפילו על מצוה קלה כדי שיראו העם וילמדו ליראה את השם לאהבו בכל לבם והיינו דאמרינן (פסחים דף נג:) מה ראו חנניה מישאל ועזריה שהפילו את עצמן לכבשן האש פירוש ולא השתחוו לצלם שהרי לאו ע"ז היתה אלא אנדרטי של מלכים לכבוד בעלמא אלא מתוך שהיו רובן טועין וסבורים שהיתה ע"ז היה קדוש השם במה שעשאו ואמרינן נמי במדרש מה לך יוצא ליסקל שמלתי את בני מה לך יוצא ליצלב שנטלתי את הלולב דמשמע שהיו מוסרין עצמן על קדושת השם לפנים משורת הדין דודאי לא היו מחוייבין בכך אפילו בשעת הגזירה כיון שבידם להעביר ולבטלם אלא דאפ"ה היו נהרגין מפני שהיתה השעה צריכה לכך:

קטול אספסתא. קצור עשב מאכל בהמה:

יעבור. יקצור האספסתא ולא נקטליה נכרי דכיון שאינו מתכוין להעבירו אלא מפני צרכי בהמה אין כאן חילול השם:

שדי לנהרא. להעבירו הוא מתכוין ואם פרהסיא הוא או שעת הגזירה ליקטלי ולא ליקטול אספסתא:

סליקו להו בן סורר ומורה