נימוקי יוסף על סנהדרין י:

כאן בדין מרומה וכו'. מתני' שנראה לדיין שיש רמאות בדבר התביעה אז צריך לחקור העדים בדרישה וחקירה עד שידע אמיתת הדבר:

והא דאמרינן בשבועות (דף לא.) מנין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה שלא יאמר אחתכנו ויהא קולר תלוי בצואר העדים ת"ל מדבר שקר תרחק דמשמע שאין לו ליזקק להם כלל התם מיירי בידוע שהוא ודאי מרומה שיודע שהעדים מכזבין אבל הכא אינו ודאי מרומה ולהכי סגי בהכי אבל היכא דליכא ספק רמאות לא בעי דרישה וחקירה כדאמרינן הכא כאן בדין שאינו מרומה ואף על גב דמדאורייתא בעינן כבדיני נפשות דכתיב משפט אחד יהיה לכם רבנן הוא דתקון הכי כדי שלא תנעול דלת בפני לוין אי הוה בעי דרישה וחקירה לא תמצא מי ילוה וכן גט דמכשרינן אפילו אין בו זמן מהאי תקנתא הוא דלא בעינן דרישה וחקירה כיון דשכיחי טובא כהודאות והלואות ויש כח ביד חכמים לעשות משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן קא מקדש ובהאי גט אפקעינהו רבנן לקדושי מיניה וכן למקדש בשטר לא בעינן שיהיה זמן כתוב בשטר מהאי טעמא וכדאיתא בהדיא פ' ד' אחין (יבמות דף לא:):

תניא צדק צדק תרדוף א' לדין ואחד לפשרה צדק דין שלך צדק פשרה שלך לפי ראות עיניך לא תרדוף האחד יותר מחבירו:

שתיהן טובעות שתדחה זו את זו:

זו אחר זו. שתלך האחת אל היבשה עד שתעבור חברתה ואח"כ תעבור היא:

מעלות בית חורין מקום צר ואין דרך לנטות:

ופגעו זה בזה. כגון זה עולה מצד זה וזה מצד זה ופוגעין זה את זה בראש חודו של הר והבקעה עמוקה מימין ומשמאל:

קרובה. לעירה:

ומעלות שכר. האח' לאחרת ותדחה:

תוספתא חמרין שרגליו של אחד מהם רעות אין רשאין לעבור עליו. נפל רשאין לעבור עליו. היה אחד מהם טעון ואחד ריקן מעבירין את הריקן מפני הטעון א' רכוב ואחד ריקן מעבירין את הריקן מפני הרכוב היו שניהם טעונים שניהם רכובים שניהם רקנים עושין פשרה ביניהם וכן ב' ספינות שהיו באות זו כנגד זו אחת פרוקה ואחת טעונה וכו':

דיני ממונות מחזירין וכו'. מה שעשה עשוי אלמא לא הדר:

במומחה. יש בו כח לחזור ולא מצי למימר ליה בע"ד מידי דא"ל אנא טעמא ידענא אבל בשאינו מומחה א"ל מי יימר דטעמא בתרא עיקר דילמא בהאי הוא דטעית:

ומומחה מחזירי'. ה"ג בנסחי עתיקי ודוקני והרב בעל העיטור ז"ל כתב דהכי איתא בכלהו נסחי דצרפת וגרסת רי"ף ז"ל אינה נכונה:

פטור מלשלם. אלמא מה שעשה עשוי ומיהו פטור מלשלם דכיון דמומחה הוא מזלא בישא דההוא גברא גרים ליה למטעי:

אמר רב נחמן וכו'. כתבו מן המפרשים ז"ל דכיון דלא קאמר אלא אמר רב נחמן משמע ודאי דרב נחמן לאו לאיפלוגי אדרב יוסף אתי ואע"ג דלר"נ לא תליא מילתא במומחה ושאינו מומחה כלל אפשר דרב יוסף נמי הכי קאמר כאן במומחה לאו בדיין גופיה שדן מיירי אלא מהגדול קאמר ולפיכך קתני מחזירין דכל ב"ד שגדול מב"ד חבירו בחכמה ובמנין יכול לבטל דברי ב"ד חבירו כאן בשאינו מומחה ר"ל שאין אחר גדול הימנו כדמפרש רב נחמן ולפיכך מה שעשה עשוי דלא ציית ליה בעל דין לאהדורי עובדא ואפילו זה אומר טעיתי לאו כל כמיניה ואע"ג דהך רישא מיירי באינו מומחה כדמוכח מסיפא וכדלקמן מ"מ לר"נ כל היכא דליכא גדול אפילו הדיין מומחה לא מצי למהדר ומה שעשה עשוי דתירוצא דר"נ אינו תלוי אלא ביש גדול אבל באין גדול מצי למימר מי יימר דטעמא בתרא עיקר ואע"פ שהוא מומחה כן נראה דעת ר"נ: