נימוקי יוסף על נדרים ה.

[ע"ב] גמ' מדקתני חומר מכלל דנדר הוא והא מותר קתני וכו'. פירוש מכלל דנדר הוא דמדקתני חומר משמע דנדר חמור הוא לא הוי הא נדר קל הוי והא מותר קתני קפ"ד דאקרבן לא אוכל לך דקתני מותר קאי ומדקתני מותר משמע דלא הוי נדר כלל:

אלא על סוף דשאני ישן וכו'. ובהך שייך למימר חומר משום דשבועה חלה מדאורייתא על דבר שאין בו ממש ויש בו בל יחל הנדר מדרבנן וכדאוקמא רבינא לעיל [דף טו.] וחומר מבנדרים לא צריך ליה למידק דפשיטא ליה דנהי דאין שבועה חלה לבטל מצוה מ"מ לוקה עליה משום שבועת שוא:

אבל מיחל הוא לחפצי שמים. דדברו משמע כשהדבור היה על חפצי עצמו אבל אם יש בשבועתו בטול חפצי שמים מיחל שבועתו:

דכתיב איש וכו'. דמשמע דאפילו יש בנדרו בטול מצות ה' לא יחל:

שבועה נמי דלה'. קאי נמי אשבועה דלה' נדרש לפניו ולאחריו:

הא דאמר הנאת סוכה עלי וכו'. כלומר סברא הוא דלה' לא קאי אשבועה אלא אכי ידור נדר משום דנדר בדין הוא שיחול על דבר מצוה לפי שהוא אוסר על עצמו הנאת סוכה שלשון נדר כך הוא ואין מאכילין את האדם דבר האסור לו אבל לשון שבועה היינו שלא אשב בסוכה ולא כל הימנו להפקיע עצמו ממצות סוכה שהוא מצווה בה:

וכי מצות ליהנות ניתנו. לא אתא רבא לאפלוגי אאוקימתא דאביי שחלק בין נדר לשבועה אלא דקשיא ליה לישנא דתפס הנאת סוכה עלי דהא ודאי אם בלשון הנאה אסר עליו מותר לעשות מצותו ואין כאן בל יחל דהא לא מתהני דמצות לאו ליהנות ניתנו:

אלא אמר רבא וכו'. שחלק נמי בין איסור חפצא לאיסור גברא אלא שלא יזכיר הנאה ולפיכך אסור בסוכה של מצוה ואע"פ שאינו נהנה בה ומכאן למדו בתוספות שהאוסר עליו או על אחרים דבר בקונם ולא הזכיר בו לשון הנאה שהוא אסור בו אפילו בדבר שאין בו הנאה ומיהו כתבו הם דדוקא כשפרט בו לשון פרטי כגון זה שאמר ישיבת סוכה עלי נטילת לולב (א) שאסור לישב וליטול אפילו בלא הנאה כגון שאמר קונם דבר פלוני עלי לטלטולו שאסור לטלטלו או לזרקו בים וכן הסכים הרנב"ר ז"ל אבל אם אמר סתם בדרך כלל (ב) דרך פלוני קונם עלי אין במשמע אלא בדבר שיש בו שום הנאה והרי זה כשופר של עולה (ר"ה כח.) שמותר לתקוע בו משום דמצות לאו ליהנות ניתנו דמסתמא לא אסר הכתוב הקדש אלא בדרך הנאה ועוד קשה כי אמר ישיבת סוכה עלי אמאי אסור הא דבר שאין בו ממש הוא י"ל דהכא במ"ע כגון שאמר קונם סוכה לישיבתה עלי ורבא לא חש בלישנא אלא לתרוצי לשון הנאה ולעולם כדאמר לישנא תריצא עסקינן אלא דלא נחתינן השתא לפרושי הכי וכן הא דתניא [מכילתין דף יב:] הרי עלי יום זה כיום פלוני מיירי בדאמר לישנא תריצא שאמר הרי בשר עלי ביום זה כיום פלוני אלא דלא דק התנא משום דלא נחת להך דינא לאגמורי לישנא דאיסר ובתוספות אמרו שאפי' באומר קונם ישיבת סוכה עלי מהני דלא מיקרי דבר שאין בו ממש אלא כשאינו מזכיר שם החפץ שאוסר עליו כגון שאני ישן שאני מדבר אבל כשמזכיר החפץ הנאסר דבר שיש בו ממש הוא ודאמרינן בעלמא [לקמן דף פה.] באומר יקדשו ידים לעושיהם לאו דוקא באומר אלא נעשה כאומר כיון שהזכיר את הידים וכן הסכים הרנב"ר ז"ל אבל הריטב"א ז"ל כתב הקשו עליהם רבותי והלא בפ"ק [דף יג.] קתני קונם פי מדבר עמך הרי שהזכיר הפה ואפילו הכי קשיא לן ותריצנא באומר יאסר פי לדבוריה כיון שלא הזכיר לשון הנדר אלא המעשה שאין בו ממש מה תועלת יש כשהזכיר החפץ הנאסר לכך פירשו רבותי וכן פי' הרמב"ן ז"ל דבאמר לישנא תריצא מיירי וכדכתיבנא. וצריך את למידע דנדר שאמרו בלשון שבועה ושבועה שאמרה בלשון נדר חיילי כרבי יוסי דירושלמי דגרסי' התם איסר שבועה מבטא שבועה ר' יוסי פתר לה כולה באיסר איסר הרי עלי אסור הרי עלי איסר אסור שבועה הרי זה עלי אסור הרי היא עלי שבועה אסור כלומר דאפילו אמר שבועה בלשון עלי אסור ואף על גב דהתם פליגי עליה ר' יודן ור' מונא נקיטינן לחומרא כר' יוסי דסוגיין בעלמא בגמרין כותיה דלא ממנעי בגמ' דילן לאדכורי נדר בלשון שבועה כגון הרי עלי שלא לאכול בשר דלא קאמר באיסור חפצא וכן אמרינן יאסרו פירות עולם עלי בשבועה ולהוציא מדברי מקצת המפרשים ז"ל שאומרים דלעולם נדר שאמרו בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר לאו כלום הוא אלא ודאי כולן צריכין שאלה לחכם דחייל בהו נדר ושבועה ולא גרעי מידות מיהו כל שאומר לשון נדר כגון שהזכיר קונם אף על פי שבסוף דבריו לשון שבועה דהיינו שלא לאכול בשר דין נדר יש לו ואיסור חפצא עליה הוא וכל שהזכיר לשון שבועה כגון שאמר ככר זה עלי בשבועה הרי זו היא איסור גברא וכל דיני שבועות עליו ונפקא מינה לענין מצוה וכדבשמעתין אבל הריטב"א ז"ל כ' דנדר שאמרו בלשון שבועה או בהפך לאו כלום הוא ואפילו בדבר הרשות מדאורייתא ואפילו למאן דסבר בירושל' שהוא חייב עליהם זהו בדבר הרשות ומדרבנן אבל לא בדבר מצוה:

מה הטבה רשות. כלומר שאינה בביטול מצוה דאם אמר שאוכל ביום הכפורים או חמץ בפסח לא הויא הטבה שהרי גורם רעה לעצמו אף הרעה דלא אוכל שאינה בביטול מצוה כגון שלא אוכל מצה:

חד קרא למפטריה מקרבן. היינו קרא דלהרע או להיטיב דכתיב גבי קרבן שבועת ביטוי וחד כו' היינו קרא דלא יחל דברו: