נימוקי יוסף על נדרים כז.

ומוהריק"ו דסיים בדבריו בסימן ק"י דיש חולקין וגם האגודה שכתב בפ"י די"ח על הי"א כ"כ הכה"ג בהגב"י אות ל"ב ואני בקשתיהו ולא מצאתי בספר האגודה לדבר הזה רק בפרק האומר דף ק"י שכתב דיש מחלקין בין אשה לאיש אבל באשה גופה לא קאמר מידי. הנראה לע"ד דעיקר מחלוקתם הוא לענין הנדוי דוקא דמאחר דעיקר תקנת רגמ"ה לא היתה רק לשלא יגרש בעל כרחו משום גרמא שהוא גורם ע"י האמנתו לשיתבטל תקנת רגמ"ה לא משמתינן ליה דלא חמיר הך מילתא ממחיקת השם דדרשינן בפ' כ"כ דמחיקה אסירא גרמא שריא ועוד דהכא כונתו לשם שמים ולשם מצוה קא מכוין ואין כונתו לעקור תקנת רגמ"ה. דוגמא לדבר כתבו התוספות בפרק אע"פ דף נ"ו ע"א גבי האומר הריני נזיר ע"מ שאגלח בבית חוניו דאין זה מתנה עמ"ש בתורה הואיל ואין כונתו לעקור רק שחושב דמצוה יש בבית חוניו כמו בבית המקדש והוא ס"ל דלמיגדר מילתא מיהא משמתינן ליה על שגרם לבטל תקנת רגמ"ה ומיהו לכ"ע ס"ל דכל שהאמין בה אפילו אם חזרה ונתנה אמתלא לדבריה דהרי זה אסורה לו דהיאך נתיר אותה לגבי דידיה שאסרה עליו בהאמנתו שהאמין בה ואיסור שבה להיכן הלך דלא פקע בכדי וכדאמרינן בפ"ק דשבועות דף יא גבי תמידין שלא הוצרכו לצבור נפדין תמימים דפריך תלמודא בהכי וכה"ג פריך תלמודא בנדרים דף כ"ח גבי נטיעות הללו הקדש לכשיקצצו וכן הקשה הר"ן בסוגיין והוכפלו דבריו בפרק האומר דקידושין כנ"ל ברור אלא שראיתי לרש"ל ביש"ש למסכת יבמות דף י"ב רע"ד שכתב דכל שנתנה אמתלא לדבריה דנאמנת אפי' אמר הבעל בתחלה שהוא מאמין לה האמתלא בטלה לדבריה הראשונים ושגם מוהריק"ו כתב די"ח ושכן כתב האגודה ומוהר"ם כ"כ אלו תמצית דבריו בקיצור וכבר כתבנו דהי"ח שכתב מוהריק"ו היינו לענין הנדר וגם האגודה כבר סיים כד"ק דיש מחלקין בין אשה לאיש אבל באשה גופה ל"ק ומוהר"ם ב"ב מיירי באינו מאמינה וכדכתיבנא:

וראיתי למור"ם בתשוב' סימן י"ב דף כ"א סע"ד ק"ק שכתב דאף שהוא מאמין לדברי העדים דלאו כלום הוא דומיא דהאומרת טא"ל ואע"פ שכתבו התוס' בפרק אע"פ דהא כבר שויא אנפשיה חד"א התם ה"ט משום דאיכא רגלים לדבר וע"ש בדבריו ואילו התוספות התם קיימי אפילו בשאינו מאמינה דכל דאיכא רגלים לדבר דה"ז נאמנת אבל במאמינה אפילו בדליכא רגלים לדבר ה"ז אסורה וכמתבאר מדברי התוספות בסוגיין ודברי הרשב"א וה"ה והרמב"ם והירושלמי. [את זה כתבתי בארצות רומאניא בהיותי גולה ומטולטל יוצא מפתח פלטרין ואהי נגוע כל היום כמו חולאים מקדימין ולא מאחרין ויותר מהמה ספר"א בציר וכולי תלמודא חסורי מחסרא בגזרת עירין הוא יתברך יאיר עינינו בתורתו להוציא לאור דברים המחוורין ואותי ישיב על כני תוב"ב ירושלים על מי מנוחות ינהלני כהלכת גוברין אמן כן יהי רצון]:

[שם] גמ' איבעיא להו אמרה לבעלה גרשתני מהו וכו'. פירוש גרשתני ונתקרע הגט או שאבד מהו להאמינה ולהתירה לינשא:

דבעלה לא ידע בה. אם זנתה אם לאו ומשום הכי משקרא ולא מרתתא:

דידע בה מהימנא דחזקה וכו'. ובגמרא מקשה לרב המנונא ממשנה אחרונה דהשמים ביני לבינך דס"ד דתלמודא שהיא סבורה שהבעל יודע ביורה כחץ כמוה ואפילו הכי לא מהימנא ואמאי לרב המנונא (ב) לן למימר מהימנא דחזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה ופריק דהא לא קשיא (כשמואל) דהכא נמי משקרא דהיא אמרה נהי דבביאה ידע אם בא עליה אם לאו ביורה כחץ אם יורה כחץ אם לאו לא ידע ומשקרא הלכך לא מהימנא ופסקו כלהו רבוותא ז"ל דהלכתא כרב המנונא ונאמנת אף לינשא וליטול כתובה. ובדין משנתנו דכי טענה השמים ביני לבינך דלא מהימנא לאו למימרא דאמרה הכי בלשון סתום וכיון דלא כסיפא לה מילתא אין בה העזה דמתניתין במפרשת דבריה ואומרת שאינו יורה כחץ ממש מיירי ואע"ג דהשתא אית לה כסופא טובא דבלשון זה אמרה רבא בגמ' כיון דלא סגיא לה דלא אמרה אינו יורה כחץ וכו' ואפילו הכי לא מהימנא משום דכיון דאמרה ביורה כחץ לא ידע בעלה לאו העזת פניה בפני בעלה הוא ומשקרא ודייקי רבוותא ז"ל מינה דהא שאם טוענת שאינו נזקק לה כלל הרי היא נאמנת מטעם חזקה זו דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ויוציא ויתן כתובה אפילו לא אתיא מחמת טענה דבעינן חוטרא לידה ומרא לקבורה שהרי גדולה מזו אמרו (כתובות מח.) אמר אי אפשי אלא הוא בבגדו והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה מיהו כתבו בשם ר"י ז"ל דדוקא כשהיא תובעת להתגרש הוא דאמרינן יוציא ויתן כתובה אבל תובעת כתובתה לא מהימנא והביא ראיה מדאמרינן בהאשה רבה [דף קיז.] האשה שאמרה מת בעלי נאמנת מת בעלי תנו לי כתובתי אינה נאמנת וה"ה בהא דרב המנונא דגרשתני והסכימו עליו המפרשים ז"ל וכן כתבו בשם התוספות דכל שטוענת שלא נזקק לה מעולם אין לה תוספת דהא קיימא לן כר' אלעזר בן עזריה דאמר בפרק אע"פ [דף נד: וע"ש דף נה.] שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה וכיון דלא איפשיטא התם אם חבת ביאה קונה או חבת חופה קונה חומרא לתובע ולית ליה וכתב הריטב"א ז"ל עלה דהא דאמרינן שצריכה לפרש דבריה לומר שאינו יורה כחץ דכן הדין בטוענת שאינו נזקק לה שצריכה לפרש דבריה בפני בית דין ומכאן שאין מקבלין ממנה טענה זו על ידי שליח או אמתלא כי היכי דלא ליהוי לה כסופא והיינו דאמר רבא לא סגיא דלא אמרה וכו' ע"כ. ואיכא למידק אשמעתין דהכא משמע דביורה כחץ דלא ידע בה בעלה לא מהימנא ובסוף פרק הבא על יבמתו (ג) גם הא דתנן [דף סד.] נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל משמע איפכא דאמרינן התם הוא אמר מינה והיא אמרה מיניה אמר ר' אמי דברים שבינו לבינה היא ונאמנת מאי טעמא היא קים לה ביורה כחץ ואיהו לא קים ליה ביורה כחץ משמע דמשום דלא קים ליה ביורה כחץ מהימנא ותירצו ז"ל דהכא כיון דאיהי בעיא לאיגרושי חיישינן דילמא עיניה נתנה באחר וכיון דידעה דאיהו לא קים ליה ביורה כחץ משקרא אבל התם דאיהי לא בעיא לאיגרושי ואנן הוא דמפקינן לה ובכתובה הוא דפליגי כיון דאיהו לא קים ליה ואיהי קים לה הויא ליה ברי ושמא וברי עדיף:

[דף צא.] ההיא אתתא דכל יומא דתשמיש כי מקדמה וכו' (ד) בבא לי בבא. במסך שלפני הדלת והא דאצטרכינן להני טעמי לאו למימרא דבלאו הכי איתתא אסירא דליתא דאין האשה נאסרת על בעלה אלא בקינוי וסתירה או בכדי דבר ברור ואין בית דין מוציאין אותה מבעלה אפילו באמתלאות ודבר מכוער וההיא דאמרינן התם (יבמות דף כד.) רוכל יוצא ואשה חוגרת בסינר וכו' תצא כבר פירשו שם ז"ל דתצא מנטען קאמר א"נ דלמדת חסידות תצא