נימוקי יוסף על נדרים טז.

ובדלעת הרמוצה. . מפרש בגמ' דמין דלעת הוא:

גמ' תניא ר' יאשיה אוסר. פירוש ר' יאשיה אוסר [בצלי] דנודר מן המבושל אסור בצלי:

שאין ראיה. שהצלי יהא בכלל מבושל:

דכתיב ויבשלו (את) הפסח. ופסח צלי הוא ומיהו לאו ראיה גמורה היא כדמסקינן דבנדרים הלך אחר לשון ב"א:

והא קרא. דמשמע דטעמא משום לשון תורה הוא:

אסמכתא בעלמא. לא מייתי ליה לילפותא אלא לסיועי לישנא דאתריה:

[שם] פיסקא קונם תבשיל וכו'. והא מתבשיל נדר וכו'. פירוש והא [נדר] מתבשיל ומאי שנא עבה דשרית טפי מרכה:

כל מידי. אבל מעשה קדרה עבה כיון דלא מתאכלא ביה ריפתא לא מיקרי תבשיל:

והתניא. בניחותא:

חטריות. דלועין עגולין כמין חטוטרות:

רכות. קטנות:

[שם] מתני' הנודר ממעשה קדרה אינו אסור אלא במעשה רתחתא וכו'. פירוש רתחתא מפרש בירושלמי [הל"ב] איזהו מעשה רתחתא כגון חלקא טרגיס וטסני סלת ואורז זריד וערסן והם מיני מאכלים שנעשין מה' המינין ונקראין רתחתא על שם שצריך להרתיח ולבשל הרבה:

אינו אסור אלא מן (א) המבושל של ירק. דהכבוש משמע הידוע וסתמא (ב) דידן הוא:

אסור בכל הכבושין. דכיון שהזכירו בלא ידיעה כל כבוש במשמע ודקתני שאני טועם לאו משום דאי לא אמר שאני טועם לא מתסר דודאי כיון דאמר כבוש מיתסר בכלהו אלא לרבותא נקטיה שאפילו אמר שאני טועם אם אמר כבוש אין ואי לא לא וכולה מתני' בכה"ג מפרשה כשאמר הצלי השלוק המליח בה"א הידיעה וכשלא אמר בה"א משמע כל מליח וכל צלוי ואית דמפרשי שאין הדבר תלוי בהא אלא סיפא דקתני אסור בכל הכבושין משום דקאמר שאני טועם הוא וזה טעם כולה מתני':

ירושלמי [הלכה ג'] הוון בעי מימר מלוח לעולם הא לשעה לא אמר רבי יודן מן מה דתנינן הרי עלי כבשר מלוח וכיין נסך הדא אמרה מלוח לשעה מלוח הוא. פי' מדמסיימינן בההיא מתניתין אם בשל שלמים נדר אסור ובודאי מליח דקרבן מליח לשעה הוא:

[דף נא.] גמ' תניא הנודר מן היורד לקדרה אסור ביורד לאלפס וכו'. פירוש אסור ביורד לאלפס דרכם היה לבשל תחלה בקדרה ואחר כך נותנין אותו לאלפס:

מן הנעשה בקדרה. שגמרה עשייתו בקדרה מותר בנעשה באלפס שהרי באלפס נגמרה עשייתו:

[שם ע"ב] גמ' א"ל רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי וכו'. פירוש היכי משמע מי משמע הדל"ת כמו ה"א הידיעה ולפי פי' האחרון דמתני' שהוא משום שאני טועם הכי מספקא ליה אי (ג) כבוש בלא ב' טועם היכי משמע וסלקא בתיקו דלשון תיבעי כמו תיקו ולחומרא אזלינן:

[שם] מתני' דג דגים שאני טועם אסור בהם בין גדולים בין קטנים וכו'. פי' דג דגים וכו' בין גדולים בין קטנים דדג משמע גדול משום דנמכר בפני עצמו ודגים משתמעי קטנים לפי שאין נמכרים אלא ביחד:

טרית טרופה. דג גדול חתוך חתיכות ומולחין אותן דדג דגים שלמים משמע ולא טרופים וכ"ש שמותר בציר של דגים שהוא שומן היוצא מן קרבי דגים מעורבין וכ"ש שמותר במורייס שהוא שמנו של דג בלבד וזו ואין צריך לומר זו קתני:

צחנה. דגים קטנים מלוחים הרבה ויש מהם טרופין אלא שרובן שלמים וקתני דכיון שיש מהם טרופין אסור בטרית טרופה ומיהו בציר ובמורייס מותר לפי שאין בהם חתיכות של דג אלא השומן:

(ד) ומותר בציר ובמורייס איצטריכא ליה למיתני דסד"א כיון דנדר מטרית שהיא טרופה דק דק יאסר אף בציר ובמורייס קמ"ל דמ"מ לגופן של דגים נתכוין:

טרופה לשון שבירה כדמתרגם (בראשית ח) טרף בפיה תביר מחית בפומה:

[שם] גמ' תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר דג שאני טועם וכו'. פי' דג משמע גדול שנמכר בפני עצמו. ובירושלמי מפרש דכל דג שהוא פחות מליטרא קטן מיקרי וכתבו המפרשים ז"ל מיהו הכל לפי המקומות:

דג דגה. דלא תימא מהדר הוא דקא הדר ביה דמעיקרא דבעא מיסר נפשיה בגדולים אמר דג ולבסוף הדר ביה ואמר דגה קמ"ל דלא אמרינן הכי אלא מכולהו אסר נפשיה:

[שם] מתני' הנודר מן החלב מותר בקום ורבי יוסי אוסר וכו'. פירוש קום מים היוצאין מהחלב וקורין לו סי"ר ר' יוסי אוסר דבכלל חלב הוא כדאיתא בגמרא:

מן הקום מותר בחלב. אמרינן בגמ' דפליג רבי יוסי נמי בהא:

בין מלוחה בין תפילה. דלא תימא מפני שרוב הגבינות מלוחות הן סתמא מלוחה משמע קמ"ל דלא:

[דף נב:] גמ' ורמינהו מן עדשים אסור באשישים ור' יוסי מתיר וכו'. פי' אשישים אמרינן בירושלמי דאינון טלופחין דמגבלן ומטגנן בדבש ואסור לרבנן ניחא דמ"מ עדשים נינהו אבל קום אינו חלב ולפיכך שרו ליה במתני' אבל לר' יוסי דמתיר מקשינן דאי בהא שהם עדשים משום דמעגנן סבר דאשישים מיקריין כ"ש קום שהוא דבר אחר לגמרי דהוה ליה למשרי (ה) קומא דחלבא וכיון ששם אביו עליו אסור אבל אשישים כיון שנשתנו ואין שם עדשים עליהם שרו ולרבנן שרו משום דבאתרייהו אית לקום שם בפני עצמו וא"ת לר' יוסי תינח נודר מן החלב שאסור בקום אבל נודר מן הקום אמאי אסור בחלב הא לא קרו ליה חלבא דקומא י"ל כיון דקרו לקומא קומא דחלבא הוו להו חלב וקום דבר אחד (ו) וכיון דרבנן לא פליגי עליה דר' יוסי כיון דקרו קומא דחלבא הואיל ונקרא על שם אביו כ"ש שהנודר מן היין שאסור ביין מבושל מ"ט חמרא מבשלא קרו ליה ואכתי שמו עליו והכי איתא בירושלמי ומיהו צריך לפרש טעמא דרבנן לקמן גבי דבש תמרים דאמרי הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים ואפשר לומר שדבש תמרים אינו נקרא על שם אביו אלא (צריך) לברר באיזה דבש קאמר אבל קומא דחלבא שם האב עיקר דקום סתמא נמי ברור הוא דקומא דחלבא הוא שאין דבר אחר נקרא קום אלא של חלב ואין קורין אותו קומא דחלבא אלא לומר שדינו כחלב: