נימוקי יוסף על מועד קטן א:

בשלמא מי קילון איכא טירחא יתירתא. במתניתין התירו מלאכה בחולו של מועד במקום פסידא כגון בית השלחין ולא התירו משום הרווחה כגון בית הבעל ואפילו במקום פסידא יתירא לא טרחינן וכדתנן אבל לא ממימי גשמים ולא ממימי קילון כדפירש' במתניתין:

גזירה. דאי שרית ליה מי גשמים אתי למשרי נמי מי קילון לפי שהם מי גשמים ואיכא משום טירחא יתירא:

מי גשמים. נמי דרכן ליכנס במקום עמוק וכיון שניטלו חציין העמיקו והוו להו מי קילון כלומר שצריך לדלותן בדלי כדמפרש במתני' והוי טירחא יתירא:

המושכים מן האגמים שהם נקבצים ממי גשמים:

והוא דלא פסקי. כלומר שיש בהם שפע מים ואזלא כהא דרב אשי דלא אסר משום גזירה אלא דמיירי במיעוט מי גשמים אבל כל היכא שיש בהם שפע מים לא גזרינן אטו פסקי שצריכין לדלות:

הפסיקות. פירוש חריצין שאינן מתוקנין:

בריכות. מתוקנות יפה אסור להשקות משום דפסקי ואתי לאיתויי מנהרות רחוקות:

ואם היתה אמת המים. ממעיין נובע עובר ביניהם בכל עת מותר להשקות מהם במועד דהא לא פסקי:

והוא שרובה של אותה שדה יכולה לשתות מאותה אמת המים. דודאי כיון דמעוטה יכול להשקות מן הבריכות לא טרח להביא מנהרות רחוקות:

רב אשי אמר אע"פ וכו' כיון דקא משכא ואתיא. מן המעין:

מימר אמר. בעל השדה כל מה שאוכל להשקות היום מאמת המים והבריכות אשקה ומה שלא אוכל להשקות היום מאמת המים אניח עד למחר או עד שלשה ימים שיכנסו מי המעין באמה ואשקנה הלכך מותר דלא טרח לאיתויי וכתב הראב"ד ז"ל דדוקא כשאמת המים עוברת בתוך הבריכה או הפסיקה כדקתני עוברת ביניהן ואז הוא דאמרינן מימר אמר וכו' אבל אי לא עיילי לגווה אע"ג דעיילי לשדה אסור דאיכא למיחש דילמא אתי למיטרח ולאיתויי:

בריכה שנטפה. פי' כגון שיש לו שני שדות בית השלחין זו למעלה מזו בקצה העליונה במורד יש שם בריכה שמקבלת תמצית מי העליונה מאותה בריכה מותר להשקות את התחתונה שלמטה ממנה ודוקא בשעה שהשדה העליונה עדיין נוטפת ומתמצת לתוך הבריכה והוא שהמעין מושך אל השדה ומשקה אותה דכיון שכן הוה ליה כמו שהולך מעין העליון אל השדה התחתונה ומשקה אותה אף על גב שאינה שותה אלא מתמציתה של עליונה:

שתי ערוגות. פי' של ירק והאחת גבוהה מחברתה ואין המים יכולין לעלות לערוגה העליונה אלא ע"י זריקה שיזרוק בכלי מזו לזו וקמ"ל בברייתא זו שאע"פ שאין גבוהה אלא מעט אפ"ה אסור משום טירחא ולא תימא בשתי ערוגות הוא דאסור שהן רחוקות זו מזו אלא אפילו בערוגה אחת שחציה נמוכה יותר מן החצי האחר אסור:

תנו רבנן מדלין וכו' כדי לאכלן. פי' כדי שיהיו רכים וטובים ונוחים להתבשל לפי שדעתו לאכלן למחר:

ליפותן. כדי שיגדלו וירבו שיהיו ראויין לאכול לאחר המועד:

אסור. דלהרוחה קעביד ואפי' הוה ביה פסידא פורתא לא חייש לה הלכך אסרינן משום טירחא וכן דעת הראב"ד ז"ל שהקשה ממתני' דלא שרינן מי קילון עלה דרב דימי מנהרדעא דאמר [דף יב.] זופתין חביתא [ואין זופתין כוזתא] משום דחייש לפסידא ואע"ג דאיכא טירחא יתירא וכן בפ"ב אסיקנא דכל דבר האבד מותר אפילו במחובר אפי' בטירחא והכא אסרינן אפילו טירחא זוטא כגון ערוגה אחת חציה נמוכה וחציה גבוהה ותירץ ז"ל דכל ענין זה נמסר לחכמים והם ראו שלא כל הפנים שוים אלא לפי אבידתו התירו את טרחו וכך שיערו טורח מי קילון אינו ראוי לפסידת בית השלחין וכן לא שוה פסידא דערוגה לטירחא דהדלאה דכיון דערוגה שבצדה שותה תו לא הויא פסידא לאידך וטירחא יותר מפסידא משא"כ בחצדא דשערי דחצדו ליה לרב הונא בחולא דמועדא דעדיף פסידיה מטרחיה וכן שיערו זפיתת חבית להיות כנגד הפסד יינה ומותר וכל דבר שהוא לצורך המועד ואין לו מה יאכל התירו בו בלא טורח ובלא שינוי:

בריכות שבעיקרי הזיתים. הן חריצין שעושין סביבות הגפן להתקבץ שם מים:

ועוגיאות. לשון עוגה וכתב הראב"ד ז"ל בפירוש ברירין שבעיקרי הזיתים כלומר בורות קטנים שבעיקרי זיתים כן נראה לי שהוא ברי"ש ויד הבריר ד' טפחים השנוי בסוף מסכת כלים גם הוא נ"ל דהוא ברי"ש עכ"ל:

חדתי. אסור משום טירחא:

עתיקין. שנתקלקלו ונפל עפר לתוכן מתקנים אותן במועד דליכא טירחא כולי האי:

מתני' אין עושין את האמה. פירוש רגילין לעשות חריצין בקרקע שבהם המים הולכות סביבות השדה ומשקות אותו והנך חריצין קרי אמה לפי שיש להם רחב אמה ועומק אמה:

בתחלה. אם לא היתה מעולם אין עושין אותה מתחלה במועד משום טירחא יתירא ובשביעית מפני שנראית כחופר כדמפרש בגמ':

וחכמים וכו'. דכל שנראה כחופר לא הוי עבודה דעודר לא הוי כיון דמשליך את העפר למרחוק והעודר מניחו במקומו:

ומתקנין את המקולקלות במועד. אם היתה מקולקלת שנפל לתוכה עפר ואינה מקלחת מתקנין אותה דלא חשיבא מלאכה אבל בתחילה אין עושין אותה במועד:

קלקולי המים. מים המכונסין בגומות לשתות מהם ונמשכין בתוכה זבלי רה"ר המקלקלים את המים לשתות מהן ומתקנין וסותמין את החריצין שבהם הולך הזבל לבור:

וחוטטין אותן. מנקרין אותן כעין שאר בורות בעלמא אישקורי"ר בלע"ז:

את הדרכים. שנתקלקלו מחמת רוב הגשמים מתקנין אותן בצרור ובסיד כעין שעושין ברוב עיירות:

הרחובות. שאחורי בתיהם ששם מטיילין ילדים וילדות:

ואת מקואות. כדמפרש לקמן שאם אין בו מ' סאה מרגילין לתוכו מ' סאה וכל הני צרכי הרבים הם:

ועושין כל צרכי הרבים. בגמ' מפרש לאתויי מאי:

ומציינין. דליכא טירחא יתירא. ציון היו סדין הקברות בסיד סימן לנושאי טהרות שלא יעברו שם: