נימוקי יוסף על מכות ג:

מכאן שלא ישנה וכו'. שמא יזדמן לו שיהרוג כיון שאינו זהיר ויצטרך רבו לגלות עמו:

הדרן עלך אלו הן הגולין

אלו הן הלוקין הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו ועל אחות אשתו ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו ועל הנדה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין וממזר אלמנה וגרושה חייבים משום ב' שמות גרושה וחלוצה אינם חייבים אלא משום שם אחד בלבד:

הנוטל האם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה זה הכלל כל מצות עשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליו:

ואינו משלח. דסבר שלח תשלח מעיקרא משמע קודם שיקח:

משלח ואינו לוקה. והלכה כחכמים הלכך אם נטל אם מעל הבנים ישלחנה ויפטר ממלקות או מאיסור שעשה כגון האידנא דליכא מלקות:

גמ' שיש בה קום עשה. כגון שילוח הקן:

קיים עשה שבה. כגון ששלחה אחר שלקח:

בטל עשה שבה. כלומר בטלו בידים בענין שלא יכול לקיימו עוד כגון ששחטה חייב מלקות:

מאי קאמרת. כלומר דבריך סותרים זה את זה לרישא משמע שלא שלחה אפי' מתה מאליה חייב והדר תני בטל דוקא חייב הא מתה פטור:

הני קיימו ולא קיימו פי' בהלכות. כלומר אע"פ שלא בטלה לעשה כיון שלא קיים לוקה על לא תעשה ע"כ כלומר תפוס רישא דוקא דאם לא קיימו חייב ורש"י גורס בדברי רבי יוחנן תני בטלו ולא בטלו דכל זמן שלא בטל העשה אע"פ שהתרו בו ב"ד לקיימו ולא קיימו עדיין יש לו תקנה לתקן הלאו אבל לגירסת הרי"ף ז"ל מיד כשהתרו בו ב"ד לתקן הלאו ולא תיקן שוב אין לו תקנה לתקן אותו ולוקה:

אמרינן בגמרא [דף טז:] המשהה נקביו והשותה בקרנא דאומנא עובר משום אל תשקצו את נפשותיכם:

מתני' הקורח קרחה בראשו. תולש בידו שער ראשו או זקנו על מת. ומקיף ומשחית אף שלא על מת ומקיף נקרא המשחית ומגלח צדעיו בתער ומשוה אותן לאחורי אזנו ולמצחו שאין שם שער דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם:

ומשחית את פאת זקנו. משום דכתיב את פאת זקנך ולקמן מפרש מקום הפאות:

והשורט שריטה אחת. ששורט בצפרני ידיו בפניו או בשאר בשרו או בכלי ופי' הרמ"ה ז"ל דחייב תרתי משום ושרט לנפש ומשום לא תתגודדו וגדידה ושריטה אחת:

חייב על כל אחה ואחת. דכתיב לנפש לחייב על כל נפש ונפש ומדכתיב ושרט ולא כתיב לא תשרטו לחייב על כל שרט ושרט:

אחת מכאן. דיש ב' פאות לראש והם במקום שני צדעיו ופאה לשון סוף וקצה הוא:

שתים מכאן. בכל לחי יש ב' עצמות וכל עצם איקרי פאה:

ואחד מלמטה בשבולת הזקן למטה והוא עצם ה' והיא פאה:

אינו חייב אלא אחת. כיון לנכתבו בלאו אחד:

על שיטלנו בתער. דכתיב ולא תשחית אבל במספרים מותר דלית בהו השחתה שהרי ניכר שם השער כדמפרש בגמ':

אפי' לקטו. כיון שמעבירים שרש השער מיקרי השחתה:

מלקט. כלי הספרים שמלקטין בו השערות הדקות:

ורהיטני. הוא דוגמתו ועל שם שהוא רץ בגלוחו וקל נקרא כך כדמתרגם וירץ ורהט:

גמ' ת"ל קרחה וכו'. מוקי לה בגמ' בחדא התראה וכגון דסך חמש אצבעותיו [נשא] וקרח חמש קרחות בבת אחת על מת אחד דאי בזה אחר זה והתראה לכל אחת פשיטא דחייב על כל אחת ואחת ואי בהתראה אחת בזה אחר זה אינו חייב אלא אחת כיון דאינם כולם תוך כדי דבור של התראה: