נימוקי יוסף על בבא מציעא נח:

אמר המחבר וכן נ"ל [פירוש דבבית העשויה לבנות נמי קאמר דשומעין לו ומיהו לא ניחא לי למימר כו' דכיון] דקי"ל דסתם חורבה עשויה ליבנות והכא בחורבתו של חבירו קאמר סתמא שומעין לו אלמא אפילו בעשויה ליבנות אמרינן כן ולא ניחא לי למימר דבעל הקרקע הוא דיכול לומר טול אבל בעל הבנין אינו יכול לומר אטול כיון שזכה הלה שבנה זה בקרקע שלו [דודאי יכול לומר אטול] ושיהיה שדה יתר עליו בדין זה ואתי שפיר דבשדה אין שומעין לו דמשמע טפי מבית דאינו כן וכששדרו ממתיבתא דהא בהא תליא ע"כ:

משום כחשא דארעא. הכי הלכתא ואפילו בחו"ל אין שומעין לו וש"מ דכיון דאיכא כחישות דמיירי דוקא אחר שהשרישו ומינה דלמ"ד משום ישוב בהכי מיירי וכדפירש לעיל דהא אמרינן הכא דליכא בינייהו אלא חו"ל:

מתני' אינו יכול להוציאו. בגמ' מוקמינא לה במשכיר בית סתם לכך וכך סך לחדש או לשנה שלא קבע לו זמן קבוע ומש"ה צריך להודיעו ל' יום בימות החמה כדי שיוכל לחפש בית אחר דבימות החמה שכיחי בתי למיגר ולפיכך אם ירצה להוציאו מביתו בימות הגשמים צריך להודיעו ט"ו באלול וה"ה דבימות החמה גופייהו אם ירצה להוציאו צריך להודיעו ל' יום קודם ודי דכיון דבימות החמה קאי הא שכיחי ליה בתי וכן כתב רש"י והרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות שכירות:

ובכרכים. שהם מקום שווקים והכל נמשכין לגור שם והבתים אין מצויים לשכור צריך להודיעו כל שנים עשר חדש כיון דבסתם אגר:

ובחנויות. שחנוני מקיף הקפה למכיריו ושוהין מלשלם לו ימים רבים וכשמביאין מעותיו באים על פתח החנות שהקיפו שם ואם הלך למקום אחר אינם יודעים אנה ימצאו כל שנים עשר:

וחנות של נחתומין. מוכרי ככרות:

ושל צבעים. בגמרא מפרש מפני שהקיפן מרובה ולזמן ארוך:

גמ' מ"ש בימות הגשמים. קא סלקא דעתך האי בימות הגשמים לימות הגשמים קאמר שפירש לו השכר לי ביתך לימות הגשמים:

בימות החמה נמי לכולהו ימות החמה אגר. דהא לימות החמה קא"ל:

להודיעו קתני. דל' יום וי"ב חדש דקתני להודיע הוא שצריך להודיעו בט"ו באלול ואם לא הודיעו בזמן זה שוב אין יכול להוציאו עד שיעברו ימות הגשמים וממילא שמעינן דבימות החמה גופייהו בעינן ל' יום להודיעו וכדפירשתי במתני' וה"מ בסתם שהשכיר לו בית בדינר לחדש ולא פירש בכמה חדשים אבל משכיר לזמן קבוע אין צריך להודיעו וכ"כ הרי"ף ורבינו חננאל והכי נמי גרסינן בירושלמי תני ללינה אין פחות מיום אחד לשביתה אין פחות משני ימים לנשואין אין פחות מל' יום ואם השכירו לזמן ידוע אפילו הגיע זמנו בימות הגשמים מידע ידע דזמניה בטבת הוא ע"כ:

כך שוכר וכו'. ואם לא הודיעו חייב ליתן שכרו מן החג ועד הפסח ומיהו היכא דזול בתי פוחת לו משכרו כזולא דידהו וכי היכי דאמרינן גבי משכיר דהיכא דלא הודיעו ואייקר בתי אם בא לרבות בדמים מרבה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות שכירות [כמו] שיכול לומר לו משכיר או שכור בשוה עד שתמצא או תצא כן אם הוזלו יש לשוכר לפחות מן השכר ולומר למשכיר או שכור לי כשער של עכשיו או הרי ביתך לפניך:

אם נכנס יום אחד. כלומר דשלשים יום גמורים בעינן ולא סגי לן ברוב שלשים:

אינו יכול להוציאו. כבר פירשנו שהטעם מפני שאז אין בתים מצויים לשכור אבל בימות החמה דשכיחי אין צריך להודיעו קודם הפסח אלא כל שיודיעו ל' יום קודם שיוציאנו מביתו די ובסתם דוקא וכדפירשנו דאילו במפרש לשנה זו או לזמן כך אין כח בידו להוציאו עד תשלום זמנו וכדאמרינן בסמוך:

דאייקור בתי. אז מרבה לו כשויין של כל ימות הגשמים שאין בידו להוציאו שהרי הפסידו ניכר אבל לא אייקור אינו יכול להעלות בדמיו שאם כן אין לך מוציא גדול מזה: