נימוקי יוסף על בבא מציעא נא:

ההוא גברא דקא מעביר חביתא:

ריסתקא. רחבה:

זיזא. קורה היוצאת מן הכותל ובולטת לרה"ר:

אייתי ראיה דלא פשעת. דאינך נאמן בשבועה אלא בעדים דכל היכא דיש רואה לא יפטר בשבועה אלא בעדים ומהא שמעינן דלית הלכתא כר"מ דפוטר אפילו בפושע דהא הכא חייביה רבא אי לא מייתי ראיה דלא פשע וכדפירשתי לעיל:

ההוא גברא דאמר ליה לחבריה זיל זבין. שליח שוויה:

תקיפו. החמיצו:

קלא אית להו. כלומר היה לך לצעוק ולהודיע לרבים ואם לא יש לחוש שמא חומץ קנית בזול ואינך נאמן בשבועה אלא דוקא בראיה וכ"כ ר"ח ז"ל שאם אינו מביא ראיה אינו נאמן בשבועה והרי"ף ז"ל הביא סעד לדבריו מדאצטריך רב יוסף לאתמוהי כמאן כאיסי וא"ל אין וס"ל כוותיה כלומר אע"ג דמילתא דחיקא היא שלא יהא נאמן שוב בשבועה ומהא שמעינן דלאו דוקא בשבועת השומרים אמרה איסי אלא אפי' בעלמא כי הכא אי אתרא דשכיחי ביה סהדי הוא לא מיפטר בשבועה אלא בעדים כן כתב הרנב"ר ז"ל:

גרסי' בגמ' רבה בר בר חנה תברו ליה הנהו שקולאי חביתא דחמרא שקיל גלימייהו אתא לקמיה דרב א"ל זיל הב להו גלימייהו א"ל דינא הכי א"ל למען תלך בדרך טובים אזל יהיב להו גלימייהו אמרי ליה עניי אנן וטרחינן כולי יומא ולית לן מידי למיכל א"ל זיל הב להו אגרייהו א"ל דינא הכי א"ל למען תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור:

דדארו באגרא. מוט כפוף באמצעיתו ונותנו על כתפו ונושא ב' כדין בב' ראשין:

משלם פלגא. פועל שקבל עליו להוליך חביות ממקום למקום ונשאם באותו המוט ונשבר משלם פלגא וטעמא כדמפרש בתר הכי:

דנפיש לחד. שהוא משא כבד לחד ודמי לפשיעה. ובפושע לא תקנו שבועה כדי דליפטר הלכך משלם פלגא:

ודמי לאונס. דכיון שאין בו משוי לשני בני אדם יש שמחזיק להטעינו עליו ונתקל לאו פושע הוא כדאמרן ואע"פ שנושא שכר הוא נפטר משבועה מפני התקנה וזה נמי ישבע שלא פשע ויפטר [מאידך פלגא] כן נראה מהרשב"א ז"ל דהא נמי לאו אונס גמור הוא :

בריגלא. עץ מפוצל בראשו וקושר בו משא שני בני אדם ומכניס צוארו בין שני פצוליו ומוטל על ב' כתפיו וראשו של מטה ארוך וכשעומד לפוש נועצו בקרקע:

משלם כולה. שפשיעה היא לצאת במשא שני בני אדם:

שקולאי. נושאי משאות:

שקל גלימייהו. משום שהיו פושעים וכגון דדארו בריגלא ולפיכך לא חייבם שבועה שלא פשעו א"נ והוא יותר נכון שאילו תברו החבית במקום רואים כיון שלא הביאו ראיה חייבים לשלם ולא מפטרי בשבועה ולפיכך לא א"ל רב שבועה אית לך גבייהו אלא הודה לו שהדין עמו ובא לו מטעם אחר למען תלך בדרך טובים לעשות לפנים משורת הדין:

ואורחות צדיקים תשמור. סיפא דקרא הוא והיינו לרחם על הבריות:

סליקו להו השוכר את האומנין השוכר את הפועלים. סתמא שלא אמר להן בשעת התנאי להשכים ולהעריב:

אינו יכול לכופן. מאחר שלא התנה עמהן בתחלה ובגמרא פריך פשיטא:

מתיקה. ליפתן:

בשעתו. בשעת מלכותו דמלך והדיוט הוה:

שהם בני אברהם. וסעודתו גדולה משל שלמה כדאמרינן בגמרא אמר רב יהודה אמר רב בן בקר אחד רך שנים וטוב ג' לתלתא גברי תלתא תורי ואילו גבי שלמה אע"ג דסעודתו גדולה דכתיב ויהי לחם שלמה וכו' הוו ישראלים טובא דכתיב יהודה וישראל רבים:

עד שלא יתחילו. ואין כאן אלא דברים ודברים אין בהם משום מחוסרי אמנה דאילו משיתחילו לא תוכל לחזור: