נימוקי יוסף על בבא מציעא לה.

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו האי מאן דיהיב זוזי. הפוסק על הפירות עד שלא יצא השער הברור אלא שער שהוא סמוך לקציר שהלקוטות מוכרים בזול זה סאה וזה סאתים ותנן במתני' דאם יש לו מותר לפסוק ואע"פ שלא יצא השער דקתני [דף עב:] אם היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש:

צריך לאיתחזויי אבי דרי. של מוכר כשהוא דש וזורה תבואתו בגורן ולהכי נקט [תרעא] חריפא לפי שאין פוסקין עליו אלא למי שיש לו גורן דלשער הברור פוסקין אף עם מי שאין לו:

למאי אי למיקנא. למאי צריך לאיתחזויי אי למיקנא ממש שלא יוכל המוכר לחזור בו הא לא קני בהכי אא"כ משך:

אי לקבולי עליה מי שפרע. אם יחזור:

סמכא דעתיה. דכל חד וחד ויודע דעליה קא סמיך האי לוקח וסחורה מקוימת היא ואין דעתו לחזור הילכך אי הדר ביה מוכר איכא למלטייה במי שפרע:

השתא דאמר איתחזויי למסמך דעתא הוא אפילו לא איתחזי אבי דרי נמי אלא אשכחיה בשוק לאחר זמן וא"ל חזי דעלך קא סמיכנא איכא מי שפרע:

אמר ר"נ כללא דרביתא אגר נטר ליה. שכר המתנה שמוזיל גביה משום המתנה שמקדים לו המעות והמקח אין לו למוכר עכשיו:

לקיראי. למוכרי שעוה:

ד' ד'. חלות שעוה:

יהיבנא לך חמשא חמשא. לזמן פלוני ותקדים לי מעות עכשיו:

איתנהו. אם ישנם בידו אבל אינם בעיר או אבד המפתח והוא דחוק למעות שרי דה"ל הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח דתנן במתני' דמותר:

דאית ליה אשראי במתא. המוכר הזה אף הוא נותן מעות ופסק עם אחרים על שעוה:

אמר רב נחמן האי מאן דאוזיף פשיטי מחבריה. דטעותא היא. וה"ה הרבה עשיריות או הרבה חמשיות תלינן בטעותא:

אמר המחבר נ"ל דדוקא כשהם חמשיות או עשיריות מצומצמות שדרכם למנות חמשיות או עשיריות של דינרים כשמונים ממון הרבה ואין דרך למנות ב' ב' דינרים או ג' ג' ולתת סימן כמה שנים או ג' קא מני ע"כ וכתב הר"מ הלוי דכל היכא דאיכא למיתלי בטעותא תלינן:

אי איניש תקיפא. קשה לב הוא שאינו רגיל לגמול חסדים ולתת מתנת חנם במה יתלה זה לעכבם בידו:

מגזל גזליה. זה ימים רבים וזה לא ידע ועתה מלאו לבו להשיב:

לא שקיל וטרי. לא נשא ונתן עמו מעולם:

אמר רבא. קארי. דלועין:

בני גרמידא. גדולות כאמה בכך וכך ותן לי עכשיו המעות כי עדיין קטנות הם:

דממילא קא רבו. כדמפרש לקמן הלכך כאילו הוו גדלות עכשיו ברשותו חשבינן להו ושרי דאוזולי הוא דמוזיל גביה:

ולרדות כוורתו. על שם שעשויות חלות ודבוקות מדופן אל דופן קרי ליה רדייה כרדיית פת מדובקת בתנור:

מה שעיזי חולבות וכו'. בכך וכך זוזי אם מעט אם רב יגיעך:

מותר. שהרי קבל עליו הפסד ושכר הילכך אפילו אם ימצא יותר משוי הדמים אין כאן אגר נטר דאי הוה בציר מדמיו נמי הוה שקיל:

אבל אם אמר לו וכו' כך וכך. שיעור בכך וכך ואוזיל גביה בשכר הקדמת המעות אסור דאגר נטר ליה הוא:

התם בגיזה וחלב וכו'. הילכך בשעת המכר אין המקח בידו והוי אגר נטר:

אחביתא דחמרא. על חבית ידועה נותן לו:

אם תקפה. אם תחמיץ:

האי קרוב וכו'. הוא כיון דעל זה ממש נתן לו נמצא דאי תקפה נתבטל המקח והלואה היא זו [ומה שמשתכר אי יקרא הוי אגר נטר ליה] דבשלמא אי לא הוי חבית ידועה הוה ליה כפוסקין על הפירות ביש לו שאילו נגנבו או נפסדו חייב המוכר באחריותן ואם פחתו או הותירו חייב להעמיד לו כדתניא בתוספתא בהדיא אם כן לא הוי בטול מקח והלואה [אלא מכר] ולא שייך למיסר מטעם קרוב לשכר ורחוק להפסד דהא דתניא (דף ע.) קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע בענין הלואה היא ואם בחבית ידוע מיירי כי הכא הוה קרוב לשכר אי יוקרא ואי תקפה רחוק להפסד שהרי אין אחריות המקח עליו אלא אדרבה נתבטל נמצא שלא היה מכר אלא מעות הלואה וקירוב השכר רבית הוא: