נימוקי יוסף על בבא מציעא כד.

גמ' יהו בידך. כלומר שלא יניחם צרורין בבגדו ויפשילנו לאחוריו משום שאינה שמירה מעולה ומיהו אם נעל אותם בתיבתו כבר פירשתי במתני' דבהכי סגי ולא הוה בעי שיהיו בידו ממש:

אין להם שמירה וכו'. ואם לא קברן ונגנבו פשיעה היא וכבר פירשנו דהיינו לפי הדורות ההם:

גשושאי. מגששין בקרקע בשפודים של ברזל להכיר מקום שתחתיו חלל:

לשמי תקרה. בגג מתחתיו:

פרומאי. שוברים התקרה:

ביני ארבי. בין שורות הבנין [דכותלי]:

טפוחאי. מטפחים בכותל לידע אם יש חלל ונראה שהם מכירים אפילו החלל היה עמוק מאד בעובי הכותל לפיכך לא היה להם תקנה אלא או סמוך לקרקע או סמוך לתקרה (ואזדי) [ובלבד] שיהיה מכוסה מן העין שיעור טפח וכל זה סגי בשומר חנם כעין מתני' דמיירי במפקיד אבל בשומר שכר אין שמירת קרקע כלום עד שיהא יושב ומשמרו וה"נ מסתברא דאי ס"ד כל שנעל בפניה כראוי או קברן ובאו גנבים וגנבו פטור א"כ מצינו שומר שכר שמשלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב והא ליתא מדאמרינן לקמן בפרק השואל (דף צה.) לא אם אמרתי בשומר שכר שמשלם תשלומי כפל בטוען טענת ליסטים מזויין אלמא לא משכחת ליה בגניבה דעלמא וא"ת והלא שומר שכר פטור באונסים וא"כ מצינו ש"ש שמשלם כפל בטוען ארעני אונס ונגנבה באותה שעה ואח"כ נמצא שהוא עצמו גנבה דבכה"ג דוקא הוא דאיכא כפל דלקמן וי"ל דבכה"ג לא היה חייב [תשלומי] כפל שהרי זה כטוען שלא נעשה לו כשומר באותה שעה ואין חייב בתשלומי כפל אלא במי שמודה שהוא שומר וטוען ששמר כראוי לו כשומר חנם שטוען טענת גנב אבל ש"ש לא דמה נפשך אם טוען שנאנס הרי הוא כטוען שאינו שומר שלו ופטור מכפל ואם לאו לעולם היה חייב עד שיהיה יושב ומשמר והכי איתא בירושלמי בהדיא דגרסינן התם אינו דומה שמירה האמורה בש"ש לשמירה האמורה בש"ח שמירה האמורה בשומר חנם כיון ששימר כל צרכו פטור שמירה האמורה בשומר שכר אפילו הקיפוה מחיצה של ברזל חייב ואמרי' בפ' הפועלים (דף צג:) עד מתי שומר שכר חייב לשמור עד כדי הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה אלמא יושב ומשמר בעינן וכ"כ רב אחא משבחא גאון ז"ל בשאלתא דוישב יעקב וכן נמצא בתשובה לרב צמח גאון ז"ל וכן דעת הרנב"ר ז"ל:

בצריפא. בית קטן עגול עשוי כמין כובע שעושין ציידי עופות למארב:

דאורבני. של ערבה היה:

נטירותא היא. בלא קבורה שאין גנבים הולכים שם לגנוב לפי שאין ממון מצוי שם:

פשיעותא היא. שמא תפול דליקה ונמצא שפשע שלא קברן:

וסופו באונס. גניבה לשומר חנם אונס היא:

וחייב. הכי קי"ל מיהו דוקא בכה"ג באונס שאפשר שבא מחמת הפשיעה אבל באונס שידענו בודאי שלא בא מחמת הפשיעה [פטור] וכההיא דרבא משמיה דרבה דאמר (דף לו:) מלאך המות קטלה מה לי הכא מה לי התם וכבר כתבתיה למעלה:

אשלמינהו. מסרן לאמו:

קרטליתא. ארגז:

נימא ליה שלים. דשומר שמסר לשומר חייב:

על דעת. כלומר דעת בעלים שלא יהא שומר נמנע מלמסרן לאנשי ביתו הגדולים ונאמנים לו והשומר השני קם במקומו של ראשון:

לא אמר לי דלאו דידיה וכו'. כלומר והייתי סבורה שהוא צריך אותם להוצאה ושלא הפקידם אצלי אלא לפי שעה ולפיכך לא קברתים הלכך לא פשעה כלל:

כ"ש דכי אמינא וכו'. הבן יטעון שהיה לה להבין מעצמה שלא הייתי צריך להם להוצאה מאחר שהפקדתי אצלה והייתי סבור שתקברם כמנהג כל אדם בשלו כי כן היו נוהגים באותם דורות לקבור מה שלא היה צריך להוצאה להם ודוקא זה שהוא נפקד נפטר בהאי טענה אבל שומר שכר לא מיפטר שהיה לו לפרש כן כתב הרנב"ר ז"ל ושמעינן מינה דאע"ג דשומר שכר צריך להיות יושב ומשמר מ"מ יכול למסור ביד בני ביתו הנאמנים לו לשמור ולא מצי למימר ליה משכיר אתה היית מחויב לשומרו בעצמך:

משתבע איהו וכו'. משום דזוזי לאו דבר מסוים הוא ולא ידע אי הנהו זוזי ממש דאפקידו גביה אינהו דאפקיד לה איהו מ"ה משתבע דאינהו הוו אבל בדבר המסוים כגון כלים וכיוצא בהן שני נשבע ולא ראשון. הרנב"ר ז"ל:

אנא לבקרא מסרתיה. וסמכתי עליו שיעיין בו מפני שהוא בקי בשוורים יותר ממני ואם ימצא בו מום הייתי מחזירו לבעליו כדין מקח טעות ואי לאו הכי היה פושע האפוטרופוס שהניחו בביתו ולא השגיח עליו אם היה אוכל אם לאו ואם כן אפילו היה האפוטרופוס שומר חנם שמנהו אבי יתומים חייב כן כתבו הרשב"א והרנב"ר בשם רבינו האי גאון ז"ל שכתב כן בספר המקח ודעת הראב"ד ז"ל שאם מנוהו בית דין שומר שכר הוא וחייב בההיא הנאה דמהני ליה בי דינא וכתבו האחרונים ז"ל שהדין דין אמת:

איבעי ליה לעיוני. שכיון שהוא שומר שכר אף על גב דלא הוי פשיעה ממש חייב כיון דהוא קרוב לפשיעה: