נימוקי יוסף על בבא קמא כה:

הכל לפי הדליקה. קס"ד דה"ק הכל ישלם כל כמה שהדליק בין רחוק בין קרוב:

גמ' לא יעמיד. בני העיר מעכבין עליו שלא תבער האש בתקרה:

לפי גובהה. כשהאש גדולה וגובהה קופצת למרחוק וה"ק הכל לפי הדליקה כלומר שאם תעבור יותר מן הראוי לגובהה פטור ואם כראוי לגובהה והזיקה חייב והא אית ליה שיעורא:

הלכה כר' שמעון. דוקא בהא דהכא אבל בההיא דהתם קי"ל כרבנן וטעמא משום דכיון דקא עברה הדליקה יותר מכשיעור אנוס הוא וכמכה בידי שמים הוא שאין דבר תדיר אבל התם תדיר הוא דקא מדליק ואיבעי ליה לעיוני וכיון דלא עבד פושע הוא:

[מתני'] אין משלם אלא גדיש וכו'. אם חטין חטין ואם שעורים שעורים דלא שייך למימר בהו טמון שהרי יודע שיש שם חטין או שעורים אבל כלים טמונין לא דרבנן לא מחייבי על טמון:

היה גדי כפות וכו' חייב. אף על הגדי דבעלי חיים אתרבו מאו הקמה ומשום קם ליה בדרבה מיניה ליכא למיפטריה דאינו חייב מיתה על העבד הואיל ואינו כפות היה לו לברוח ופטור עליו ממיתה וגבי גדי נמי אם לא היה כפות היה פטור ואע"ג דפסקינן בשלהי פ"ב (דף כז א) שורו כממונו דאם הניח עליו גחלת ונשרף חייב התם הוא דהניח על לבו דלא היה לשור ליטלה אבל הכא היה לו לברוח:

עבד כפות וכו'. טעמא דפטור משום שחייב מיתה על העבד הלכך פטור אגדיש ואגדי דקם ליה בדרבה מיניה ואע"ג שלא התרו בו:

ואינו נהרג הא קיימא לן (כתובות דף לד: ודף לה א) דחייבי מיתות ב"ד שוגגין פטורין:

וגדי סמוך. לאו דוקא דאפי' כפות היה פטור כדאמרן משום קם ליה בדרבה מיניה ואגב אחרינא נקט:

[גמ'] במה דברים אמורים וכו' משלם כל מה שבתוכו. בדבר שדרכו להטמין בגדיש כגון כלי בקר וכיוצא בו אבל ארנקי וכיוצא בו שהיה טמון בגדיש לא דלא הו"ל לאסוקי אדעתיה שיניח אדם ארנקי בגדיש אבל במדליק בתוך שלו לא מחייב אטמון כלל ומיהו לישנא דכל מה שבתוכו משמע לרבנן כמו לרבי יהודה ולרבי יהודה אפילו ארנקי חייב כדמוכחי המפרשים ז"ל מסוגיא דגמרא:

אלא דמי גדיש. אם הבעירו בעל השדה דלא קביל עליה אלא נטירותא דגדיש:

וחיפן בשעורים. אע"פ שנתן לו רשות לחטין אינו משלם אלא שעורים דאמר ליה אני לא ראיתי אלא שעורים ולפיכך לא נזהרתי בהם כל כך או שעורים וחיפן בחטין שאינו משלם אלא דמי שעורים. מיירי במדליק בתוך שלו דאי במדליק בתוך של חברו אמאי לא ישלם חטין כיון דקא חזי להו ובסמוך בגמ' נמי מדמי ליה לנותן דינר זהב לאשה ופשעה בו והיינו במדליק בתוך שלו והלכה ודלקה בתוך של חברו כ"כ הרא"ש ז"ל ופסק רבי' אלפסי ז"ל כרבנן ואם הדליק בתוך של חבירו אינו חייב בארנקי בגדיש לפי שאין דרך ארנקי בגדיש:

הא דנקט אשה כתב הרא"ה ז"ל דמרגלא בפומי' גבי קדושין וה"ה לאיש:

מאי הוה ליך וכו'. שהשליכתו בים בידים:

פשעה בו. שלא שמרתו כדרך השומרים ואבד:

בעי אמימר עשו תקנת נגזל במסור או לא. תיקו:

במסור לאנסים. היכא שיש עדים שמסרן ואבד מיניה ממון ולא ידעינן כמה והמסור מכחיש הנמסר שלא הפסידו כל מה שהוא אומר מי מהימן הנמסר בשבועתו כמה הפסיד ממנו כמו שתקנו בנגזל דתנן במס' שבועות (דף מד ב) אלו נשבעין ונוטלין השכיר והנגזל תיקו כתב הרי"ף ז"ל כל תיקו דממונא לקולא ובשם רבינו האי גאון ז"ל כתבו דספיקא דממונא חולקין הלכך ישבע ויטול מחצה אבל הרא"ש ז"ל כתב דאינו נראה לחייב כלל דכיון דספיקא בממונא אוקי ממונא בחזקת מאריה וכתב רבינו תם ז"ל דאם המסור עצמו אינו יודע כמה הפסידו ישבע הנמסר כמה ויטול כיון שאינו מכחישו המוסר אבל הרא"ש ז"ל כתב דהך בעיא נמי אפילו כשאין המסור עצמו יודע כמה ואינו מכחישו מיירי דבגמרא מדמינן לה למבעיר שאינו יודע כמה הזיק אם עשו בו תקנת נגזל לרבי יהודה דמחייב על עסקי טמון באש: