נימוקי יוסף על בבא קמא כב.

[פי'] לא יסקל. לפנות אבנים:

מרשות שאינה שלך. שמא עתיד אתה למוכרו:

לרשות שלך. רה"ר כל ימי חייו הוא רשותו:

מתני' החופר בור ברה"ר ונפל לתוכו שור או חמור ומת חייב אחד חופר בור ושיח ומטרה חריצין ונעיצין. א"כ למה נאמר בור מה בור יש בו כדי להמית י' טפחים אף כל שיש בו י' טפחים כדי להמית:

בור. עגול:

שיח. ארוך וקצר:

מערה. מרובעת ומכוסה בקרשים אלא שיש לה פה:

חריצין. רחבים ומרובעים כמערה ואינן מקורין אלא כל פיו פתוח:

נעיצין. קצרין מלמטה ורחבין מלמעלה והני כולהו לא זו אף זו קתני לא בור בלבד שהוא עגול הוא דאית ביה הבלא אלא אף שיח דאריך בשיעור י' נמי אית ביה הבלא וכן אף מערה אע"פ שהיא מרובעת ואף חריצין אע"פ שאינן מקורין ואף נעיצין דרויחי מעילאי טפי מתתאי אימא בעשרה לית בהו הבלא קמ"ל:

מה בור וכו'. סתם בור י' טפחים:

גמ' הבלו. פרש"י ז"ל משום דעבד ליה הבל לבור ולאו משום חבט דקרקע עולם הוא ואינו שלו:

ושמוחל להבלו. חייבה תורה כדקאמרת ואע"ג דהבלא ממילא אתי ליה:

וכ"ש לחבטו. דאיהו עבד ליה חבט:

[וא"ת] ולא להבלו דהא ממילא הוא:

התורה העידה על הבור. דכתיב בור סתם בכל גוונא משמע ואפילו מלא ספוגים של צמר דליכא חבט והכי אמר בעלמא (חולין דף כד: ודף כה.) התורה העידה על כלי חרס ואפילו מלא חרדל:

מאי בינייהו. מכדי היכא דמת בו בין לרב בין לשמואל חייב ואפילו נבקעה כרסו או נשברה מפרקתו או רגלו מחייב לה רב דאיכא למימר נמי [ל' רש"י דאיכא למימר נמי מחמת הבל הבור חלה וכיחש] בעל הבור עבד מה לי אי טעמא דחיובא משום חבט מה לי משום הבל:

דעבד גובהה. תל ברה"ר ועלה שם השור ונפל דהכא ליכא הבלו אלא חבטו [גמרא מ"ט דרב דאמר קרא ונפל עד שיפול כדרך נפילה ] כדרך נפילה בעומק משמע ועל פניו וכתב הרי"ף ז"ל הלכתא כרב דתני רב חנניה לסיועיה ואיכא מאן דאמר הלכתא כשמואל דהלכתא כותיה בדיני עכ"ל:

אריתא. יאור:

דדלאי. משקה שדות והיא עמוקה ולפיכך הנקראת אמת המים דעמוקה אמה ורחבה אמה:

טרפיה רב נחמן. משום ריסוק אברים שהוא מי"ח טרפות דתנן (חולין דף מב.) נפלה מן הגג וכו' ואע"ג דלא חזינא ביה מכה אלא שאינו יכול לעמוד ואמרינן התם (שם דף נא:) אם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה. כתב הרא"ש ז"ל בפ' אלו טרפות תנא עמדה אינה צריכה מעת לעת אבל בדיקה בעיא הלכה אפילו בדיקה לא בעיא אבל כששהתה מעת לעת אין להוכיח משם אי בעיא בדיקה ומתוך הלכות גדולות משמע דבעינן בדיקה שפירש דאנן לא בקיאינן בבדיקה ולדידן בעינן י"ב חדש עכ"ל והכא טרפיה ר"נ משום דשור זה לא עמד:

[אמר רבא אי שקיל מאריה דתורא] קבא דקמחא. להוצאתו עד בואו לפני חכמים לשאול ויורהו [מל' רש"י אם שהתה מעת לעת] דסגי ליה בבדיקה ושחטה כשרה שהיה ממתין הזמן הראוי ששהתה מע"ל ולאו דוקא שבשהיית מעת לעת כשירה אלא כלומר דהוה סגיא ליה בבדיקה והשתא אין לו תקנה:

יש חבט. ריסוק איברים כדי מיתה בפחות מי':

א"ה אפילו [הוזק]. המקשה סבר דלענין חבט שייך למימר אין חבט למיתה אבל יש חבט לניזקין אבל אי אין הבל למיתה אין הבל לנזקין. כן פסק הריא"ף ז"ל דיש חבט בפחות מי' ומשום דאין הבל למיתה פטור אבל אחרים ז"ל פסקו כלישנא בתרא דגמרא דאמר לעולם אין חבט בפחות מי' והתם היינו טעמא דר"נ סבר מכריסא דתורא לארעא כמה הוי ד' אריתא דדלאי כמה הוי שיתא הוי עשרה:

מתני' השני חייב. בגמ' מוקי לה בשהניחו ראשון לשני משתמש ודולה כשהלך לו:

כסהו כראוי. בגמרא מפרש היכי נפל:

[ל' גמ] (דף נא.) בור של שני שותפין היכי משכחת לה אי סבירא לן בור ברשותו אף כי הפקיר רשותו פטור אי ברה"ר דכרה האי חמשה והאי חמשה איסתלקו לה מעשה ראשון א"ר יוחנן כגון שעקרו שניהם חוליא בבת אחת והשלימוה לעשרה:

היכי משכחת לה. וא"ת ולוקמה בשהפקירו רשותן ובורן י"ל דבכי הא לכ"ע פטור דליכא משום כי יכרה איש בור דהא ברשות עבד דאפי' (דף נ.) חופר לאושין פטור ומשום לא יכסנו ליכא דמכי הפקירו לא קאי ברשותו ואינו חייב בשמירתו הרשב"א ז"ל וכן הרא"ה והרא"ש ז"ל: