נימוקי יוסף על בבא קמא כ:

והראב"ד ז"ל פירש בראובן שתובע לשמעון מנה ואמרו טענותי' בבית דין ולא גמרו הדין שלא בא ראובן התובע לפניהם או שב"ד חייבו את שמעון שבועה ולא בא ראובן לקבל שבועתו ובא שמעון הנתבע תחלה ותבע מב"ד להזמין לראובן לקבל שבועתו אין נזקקין לו שיוכל לטעון ראובן איני רוצה עכשיו בשבועתו או בגמר דינו כי שמא היום או מחר ישיב אל לבו ויודה אבל ראובן שהיה תובע תחלה נזקקין בודאי להכריח את שמעון לשמוע גמר דינו ולהשביע לו ופעמים נזקקין לנתבע כגון דזילי נכסי שיצא קול שהיה חייב לראובן ואם יצטרך למכור לא ימצא לוקח וכן כתבו הרשב"א ז"ל בחדושיו וכן הרא"ה ז"ל עוד הוסיף ביאור בדבריו ז"ל פי' דזילי נכסי של נתבע מחמת תביעתו של הלה וכיון שכן יכול לכופו להוציא תביעתו לאור כדי שלא יפסיד ומכאן סמך למה שנהגו כשאדם מוכר קרקעותיו [להחרים חרם סתם] שכל מי שיש לו תביעה על אותו קרקע יבא לדין עמו וזה נראה יותר עכ"ל ובתוס' (ד"ה שאין) י"מ כגון שהוא תבעו שחבל בו ושמעון יש לו שאר תביעות עליו מגבין לראובן דמי חבלתו אע"פ ששמעון אומר היום או למחר אביא עדים אין ממתינים לו כלל דקי"ל בפרק החובל (דף צא.) אין נותנין זמן לחבלות ולפירוש זה משמע דהיכא דזילי נכסי ממתינין לו וכל אלו הפירושים עולין לענין פסק:

משתלם ח"נ מפרה. ממה נפשך:

ליתא לפרה. ותם אינו משלם אלא מגופו וא"ל הב לי מולד דאיהו נמי אזקן משלם ליה מיניה רבעא דנזקא. ואידך ריבעא מפסיד וטעמא משום דלא ידעינן כו':

זו [דברי] סומכוס היא. כדאמר לעיל אבל לרבנן דקי"ל כוותייהו כל היכא דלא איפשיט לן וליתא לפרה לית ליה מידי מולד. והכי נמי קיימא לן פרק המוכר פירות (דף צג.) דגרסינן התם שור שהיה רועה ע"ג הנהר ונמצא שור נגוח בצדו אע"פ שזה מנוגח וזה מועד ליגח זה מנושך וזה מועד לישוך אין אומר בידוע שזה נגחו וזה נשכו [גם לעיל פרק המניח הוכיח כן הנ"י ז"ל ממתני' דלא כי אלא בסלע לקה ואפי' ניזק ברי ומזיק שמא]:

מ"ט גופה היא. (כ"כ התוס' כאן ד"ה מ"ט) דבכל דוכתא קי"ל עובר ירך אמו הוא אלא לענין טרפות בלבד כדאמרי' בפ' בהמה המקשה (חולין דף עה.) בעגל שנולד מן הטרפה [בן ט' חי] שהוא מותר דטעמא דכיון דיש לו חיותא בפני עצמו לית לן למימר שנטרף עם אמו:

פירשא. דבר הפורש ממנה ואע"ג דביצת טרפה אסורה לכ"ע (שם דף נח.) ואמרינן דכיון דאגידא בגופה כגופה דמיא התם הוא דחיישינן שמא שבשעה שנטרפה היתה עדיין מעורה בגידין דאותן שהן כך דיינין להו כגופה אבל לענין תשלומין דלא קי"ל כסומכוס הלכך מספק אין גובין כלל מביצתה דמי יימר שהיתה מעורה בגידין בשעת שהזיקה התרנגולת:

אין שמין. ארישא קאי שור שנגח את הפרה והפילה אין שמין כל אחד בפני עצמו שעולה הנזק הרבה אבל שמין פרה מעוברת כמה היתה שוה תחלה וכמה היא שוה עכשיו אם מתה או חיה:

מכחיש. מפסיד ולקמן פריך אי דינא הוא לכחוש:

בקוטע יד כו'. אין שמין היד בפני עצמה לומר כמה אדם רוצה ליטול [לקטוע] יד עבד כזה דודאי הרואה עבדו שלם אין קוטע ידו אלא בדמים מרובין אבל שמין עבד זה עכשיו כמה שוה ומתחלתו כמה שוה:

במזיק שדהו. שקצץ נטיעותיו או אכל ערוגה אחת אין שמין אותה לבדה אלא שמין בית סאה כמה היתה שוה מתחלתה וכמה פיחת דמיה בשביל ערוגה:

ואי דינא נכחש. דס"ל דאע"ג דבקוטע ובמזיק שדה הכי ודאי הוא כדאמר רבא היינו משום דחד גופא הוא אבל הכא גבי פרה וולד שני גופים נינהו נישיימי לכל חד בפני עצמו:

משום דא"ל. אהדר ליה דאף זו כגוף אחד דפרה מעוברת אזיקי פרה מעוברת שלימנא:

פיטמא. מה שאנו שמין אותה יפה מפני שומנה הוי דבעל פרה דהא ולד לא הוה שמנה: