נימוקי יוסף על בבא בתרא ח:

הגאון רי"ף ז"ל פסק כרשב"ג וכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל בפרק א' מהלכות שכנים והלכך אם אמר אחד לחבירו כיון שאין שיעור לכל אחד טול אתה שיעור הראוי לך ואני אטול השאר ונחלוק אפילו הכי אינו יכול לכופו משום דאמר ליה אי בדמים וכו':

ואם היה חצר כיון שאין בה כדי לזה וכדי לזה גם דינא דגוד או אגוד לית בה לפי שיטעון חברו אין לי דמים וגם אין לי [מקום לקבל] תשמיש ביתי שהרי צריך אני לפרוק משאוי ד' אמות לפתחי כן כתב ה"ר יונה זצ"ל ומסתבר לי טעם הרב ז"ל כיון שהחצר נגרר אחר הבתים ובבתים לית דינא דגוד או אגוד שכבר נחלקים לכל אחד ואחד ביתו גם בחצר אינו יכול לכופו:

לא שנו. הא דאמרינן אע"פ ששניהם רוצים לא יחלוקו:

אלא בכרך א'. משום דא"א לצמצם הקונטרסין כשיפרש החומש מן הנביאים או הנביאים מן הכתובים שלא ישאר עלה אחד מחלק האחד על חבירו והוי בזיון אבל אם הם שתי כריכות לא גזרי' ב' כריכות אטו כרך אחד אלא אם שניהם רוצים לזה כרך אחד ולזה האחר חולקין אבל אם האחד אינו רוצה לחלוק וגם האחר אינו רוצה להסתלק משניהם אלא שרוצה לחלק וליתן לו היפה או הגרוע בזה אינו יכול לכופו ולית בה דינא דגוד או אגוד אלא דוקא כשמסתלק מן הכל יחד אז הוא דמצי למימר ליה גוד הכל או אגוד אבל לחצאין לא אע"פ שמעלה לו דמים על היפה היכא דהוי בעל כרחיה דחד מינייהו דלזה ניחא ליה בתרוייהו והכי אמרינן הכא דלרבא בר חנינא ורב דימי בר חנינא הוה להו תרתי אמהתא חדא הות ידיעה למיפא ולבשולי וחדא הות ידיעה לטוות ולארוג אתו לקמי' דרבא אמר להו לית דינא דגוד או אגוד הלכך ישתמשו ביחד בשתיה' וכדאמרי' בשתי כריכות וכדכתיבנא לעיל אבל בשני אחין אחד עשיר ואחד עני מצי למימר העשיר לעני גוד הכל או איגוד הכל והא דאמרינן גבי הא דתניא ב' אחין א' עשיר וא' עני דלית בהו דינא דגוד או אגוד דגוד איכא ואיגוד ליכא התם הוא שהעני הוא התובע ואומר גוד ולא מצי למימר אגוד דלית ליה דמי ומ"ה הוא דאמרי' דלית דינא דגוד או אגוד לחצאים אבל אי א"ל העני גוד או אגוד אע"פ דלית ליה דמי ודאי כייפינן ליה לעשיר דהא דינא קאמר כן פסק הרי"ף ז"ל ומיהו כבר פירשנו לעיל דהיינו דוקא ביורשים או במקבלי מתנה אבל אם לקחו שנים טרקלין שאין בהם כדי לזה וכדי לזה אין אחד מהם יכול לומר לחבירו גוד או אגוד שהרי לדעת שיהיו שניהם שותפין בו לקחוה ולא למוכרו איש אל אחיו כן כתב ה"ר יונה ז"ל אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות שכנים נראה שאין חלוק בין השותפין שלקחו או שהיו שותפין בירושה ומתנה:

גרסי' בגמ' תנו רבנן מדביק אדם תורה נביאים וכתובים כאחד דברי רבי מאיר וא"ר מעשה והביאו לפנינו תורה נביאים וכתובים והכשרנום ונותן בכל חומש וחומש ד' שיטין ובנביא של תרי עשר ג' שיטין ומסיים למטה ומתחיל למעלה שהרי אם בא לחתוך חותך:

מדביק אותם וכו'. ולא חיישינן שמא יהיה נראה הכל נביא אחד:

ומסיים מלמטה. בסוף הדף וכשיבא לכתוב הנביא האחר בתחלת הדף אינו מניח ריוח משום שכיון שיכול לחתכו בפני עצמו הוא גנאי שיהיה משונה דף זה מן האחרים ללא צורך כשנראה אותו ספר בפני עצמו וזה לאותן שכותבים בגליון כס"ת אבל בכרך מקובץ קונדרסין כמו שאנו עושין אין דרך לחתכן בחצי קונטריס ובענין זה ודאי מניח וכן נראה הדין בנביא של י"ב ובחומש שאין דרך לחתכו אפי' בגליון שצריך להניח וכן נראה מן התוספות: