נימוקי יוסף על בבא בתרא כח:

דסכר מיא. שלא יכנס שם שטף מים ולא יקלקל הזרעים או שהיו שם המים כבר ונטל צרור כדי שיצאו ולא יקלקלו:

האי מבריח ארי. ואין זה דרך מחזיק אלא משיב אבדה דכל ישראל מצווין להציל ממון חבריהם:

דצמד לה. שיתחברו שם המים להשקותה שלא יצאו לשון צמיד פתיל וזה תיקון הוא בשדה כזומר וזורע שאינו מוטל עליו לעשות מלאכת חבירו אלא ודאי דרך חזקה הוא זה [או] נטל צרור כדי שיכנסו שם המים וישקו השדה:

שתי שדות של גר שיש מצר שמפסיק בין שניהם:

החזיק וכו'. דרפק בה פורתא כדלקמן:

קנה אותה. שהחזיק בה כיון דמכוין לקנותה:

חברתה לא קנה. דרבי יוחנן סבר המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר כדלקמן [דף נה.]:

אף אותה לא קנה. משום שלא החזיק בה בעבורה אלא בשביל חברתה ולא קנה אלא דוקא בשהחזיק באותה שמכוין לקנות וכתבו האחרונים ז"ל בשם הר"י מג"ש ז"ל דהיינו דוקא בנכסי הגר שאין שם דעת אחרת מקנה אבל במכר דאיכא דעת אחרת מקנה בחזקת שדה אחת קנה הרבה שדות כדאמרינן פרק קמא דקדושין [דף כז.] מכר לו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן דסדנא דארעא חד הוא ולפ"ז האחין שחלקו ונותן מתנה לחבירו כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן כן כתב הרמב"ם ז"ל תלמידו פרק א' מהלכות מכירה:

ואם החזיק במצר כדי לקנות השדה שדבק עמו אי אמרינן מיצר אפסרא דארעא הוא ויקנה כמו בבהמה או לא דמי לאפסר בהמה דהתם אגדו בידו והכא לאו אגדו בידו בעיא דלא איפשיטא היא הכא בגמ' הילכך לא קנה לעולם בנכסי הגר אלא כדמפורש לעיל דוקא:

ב' בתים וכו'. כי היכי דאמרן לעיל בשדות ה"נ אמרינן בבתים וכך גרסת הגאונים וכן הגי' בהלכות הרי"ף ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' זכייה ומתנה וקמ"ל דלא אמרינן דמשום דחיצון משתעבד לפנימי לפי שדריסת רגל הפנימי על החיצון והוי טפי ממצר לשדה דכל שהחזיק בפנימי קנה את החיצון אע"פ שלענין מצר ושדה לא קנה קמ"ל דכי היכי דלא קנה גבי שדה ה"ה גבי בתים אע"פ דלא גרים כן הר"ש ז"ל:

ליבני בעלמא הוא שהפך. לסדר זו על זו דכל זמן שלא העמיד דלתות לאו כלום עבד כיון דלא תיקן דבר בגוף הקרקע ממש ומ"מ שמין לו כיורד ברשות וידו על העליונה וזוכה בלבנים דהא על כרחין נתכוין לקנותן כיון שבנה מהם הריטב"א ז"ל והריב"ן מג"ש ז"ל כתב שאם חפר יסודות בגוף הקרקע קנה דהוי כניר את השדה שקנה בנכסי הגר וכן מטין דברי הרמב"ם ז"ל תלמידו פ"ב מהלכות זכייה אבל הרמב"ן ז"ל חלק בדבר דדוקא בחרישה שהוא שבח השדה ועשוי לכך אבל חפירת אושים אין בה הנאה בעצמה שעשויה למלאות וליהנות בבנין:

סיוד. שסד בסיד שיעור אמה:

כנגד הפתח. בכותל שכנגדו ששם נראה יותר אבל במקום אחר בעי טפי:

כיור. ציורין מחוקקין על הקיר נמי כשיעור סיוד:

הציע מצעות. ושכב או ישב (על קרקע) [עליהם] קנה והויא חזקה דכתיב (ירמיהו מ׳:י׳) ושבו בעריכם אשר תפשתם במה תפשתם בישיבה ושכיבה וישיבה כאחת היא ואף על גב שלא תיקן בגוף הקרקע כלום מכל מקום הרי נהנה גופו מגוף הקרקע ולא דמי לאכילת פירות דלא הוי חזקה דהתם לא נהנה מגוף הקרקע אלא מפירותיו:

ואנהיר לן עיינין ממתניתא. דקתני הגביהו לרבו קנאו לפי שגוף האדון נהנה מגוף העבד אבל אם תפר לו העבד או עשה מלאכה כיוצא בזה לא קנה דבעינן שגוף האדון יהנה מגוף העבד וכן אם תקן האדון שער העבד או פספסו שהוא תיקן בגופו קנאו אבל בענין אחר הוי כנהנה מן הפירות שלא קנה ויש מן האחרונים ז"ל דכתבו דהאי דנקט הציע מצעות משום דאפשר שאילו שכב ע"ג קרקע לא קנה דאין דרך הנאה בכך:

כיצד בחזקה. אעבד כנעני קאי דתנן בקדושין (דף כב:) שנקנה בחזקה:

לא תהא חזקה וכו'. וקי"ל כר"ש שהגבהה קונה אפילו בעבד:

דשדא. השליך זרע לפתות בתוך נקעים של קרקע הגר ולא כסה אותם אחר כן בעפר:

לא עשה ולא כלום. לפי שלא עשה שום תיקון בקרקע:

כולהו הני דשמואל אמרינן דבעינן שישביח בגוף שרוצה להחזיק בו ושיכוין בתיקונו בשעה שמשביחו:

דפשח. כמו ויפשחני (איכה ג) כלומר שנוטל מן הענפים:

אדעתא דדיקלא. כדי שיגדל הדקל כזומר לכרם:

אדעתא דחיותא. שנוטל הענפים למאכל בהמותיו:

לא קנה. אע"פ שירצה להחזיק בו באותו מעשה כיון שלא כוון לתקנתו כשעשה זה ואע"פ שאפשר שנתקן האילן בזה מ"מ הוא לא נתכוין לכך:

היכי דמי. מנא ידעינן שלא יכול לומר להשביחו כוונתי:

מהאי גיסא ומהאי גיסא. כלומר (ואם) מכל צדדין נטל ידוע שנתכוין להשביח שכן המנהג:

כוליה מחד גיסא. מקלקל הוא את האילן שמגלהו כולו מצד אחד וההוא ודאי אינו מכוין להשביח האילן: