נימוקי יוסף על בבא בתרא כז:

. לא קנתה. דיכול הבעל לומר לא נתכוונתי למכור גוף הקרקע אלא לגלות מעותיה הטמונים:

במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. משום דנותן בעין יפה נותן וגם לא שייך למימר במתנה לגלויי זוזי דהא אינה מוציאה זוזי מתחת ידה ומיהו אע"פ שאין הבעל אוכל פירות אם מתה הבעל יורשה למה"ד לאב שנתן מתנה לבנו שאע"פ שאין לאב אכילת פירות אם מת הבן האב יורשו ולא עוד אלא אפילו מכרה היא או נתנה לאחר ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות וכן כתב הנגיד רבינו שמואל הלוי בשם רבינו שרירא ורבינו האי גאונים ז"ל :

אמר המחבר אמרינן בגמ' [דף נא.] המוכר שדה לאשתו קנתה ולא אמרי' לגלויי זוזי הוא דבעי אמר ליה פשיטא דל זוזי מהכא ותקני בשטרא פירוש מדנקיט לה סתמא משמע אפילו כתב לה שטר אחר נתינת המעות ומש"ה קאמר דל זוזי וכו' כלומר אפילו עבד לגלויי זוזי הא הדר אקני בשטרא. לא כתבתי זה אלא מפני דין אחר היוצא מזה דאילו לענין המוכר שדה לאשתו כברמפורש בפנים האמת אלא מפני שמכאן דקדק הרב בעל העיטור ז"ל דשטרי ראיה שאדם כותב מכרתי שדה פלוני לפלוני יש בהן משום קנייה כאילו כתב בהם שדי מכורה לך דאי לא מאי קושיא דילמא בשטרי ראיה שמכר לו את השדה בכך וכך דמאן נימא לך דשדה מכורה לך כתב לה ונראה שדעת הרמב"ן ז"ל הוא כן אע"פ שהרא"ה ז"ל חלק בדבר וכי היכי דאמרנו במכר לא קנתה דחיישינן למעות טמונים דמספיקא אוקי קרקע בחזקת מריה קמא ה"ה לענין מלוה אפילו בשטר אין לה עליו כלום ואפילו נתגרשה עד שיתפרש בשטר שהיו ממעות שאינם טמונין הריטב"א ז"ל. ואע"פ שאמרנו דלאחר מיתתה מכירתה ומתנתה בטלין מיהו אם התנה בפי' שתוכל למכור ולתת התנאי קיים ויכולה למכור ולתת בין במתנת בריא בין במתנת ש"מ. הריטב"א ז"ל:

תרתי. בתמיה כלומר שני דברים של רבא סותרים זה את זה דמדקאמר לא קנתה ש"מ דגוף ופירות של בעל הם והדר אמר והבעל אוכל פירות דמשמע הפירות לבעל אבל גוף הקרקע לאשה הוא:

שאינן טמונים. שהיו לה מעות שנתנו לה ע"מ שלא יהיה לבעלה רשות בהם והשתא ליכא למימר דלגלויי זוזי קא עביד שהרי גלויין ועומדין הם ובאלו אמר רבא שהבעל אוכל פירות כלומר שהיא קנתה הגוף והפירות לבעל:

אין מקבלין פקדונות. משום דשמא גנבו מבית אדוניהם מה שמפקידין ונמצא שהנפקד מסייע ידי עוברי עבירה כדאמרי' בעלמא לאו עכברא גנב אלא חורא גנב:

אמר המחבר האשה נאמנת לומר ממעות שבידה כל היכא שאינן ביד הבעל דמתנה הם שנתנו לה והכי איתא בירושלמי פרק מציאת האשה [גבי מציאת האשה לבעלה אמר רבי יוסי לא אמרו כן אלא כדי שלא תהא אשה מברחת זהובים משל בעלה ואומרת מציאה מצאתי ופריך התם] הגע עצמך שנתנו לה במתנה כלומר עדיין מה תקנה עשית תגנוב מבעלה ותאמר מתנה נתנו לי והר"י ז"ל כתב שהאשה נאמנת לומר שנתנו לה במתנה גמורה ע"מ שאין לבעל רשות בה אפילו אפירות וכן דעת הרשב"א והריטב"א ז"ל וקצת ראיה איכא מהא דאמרי' הכא יחזיר לאשה [יחזיר לעבד] ואם אינה נאמנת לגמרי והבעלים יכולין להוציא מידה למה יחזיר לה הפוכי מטרתא למה לי ע"כ:

יחזיר לאשה. דשמא אחר נתנו לה על מנת שאין לבעלה רשות בו [ומיהו] אם מתה בעלה יורשה וכן בעבד דמה שקנה עבד קנה רבו ואע"ג דבגמרא אמרינן שהמחזיק בנכסיו זכה בהם שאני עבד דאיכא למיחש שמא גנבו ומיהו בחייו יחזיר לו דהיינו במקום שנטל [שלל] שלא הפסידו הבעלים כלום מפני קבלתו של זה הלכך למקום שנטל יחזיר כדמוכח בירושלמי [פ"ב דב"מ הלכה ד] גבי ספק הינוח וגבי קטן דאמרינן יעשה סגולה לאו למימרא שאם החזיר לתינוק ואבדו יהיה חייב לשלם אלא לצאת ידי שמים דוקא קאמרינן ומשום השבת אבדה ומותר לתת ביד אפוטרופום של קטן וכתב הרשב"א ז"ל דדוקא לקטן שלא הגיע לכלל פעוטות דאילו הגיע יחזיר לו שהרי מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלי:

יחזיר לאביו. ולא לאחין לפי (ב"ב דף קטו.) שהאב קודם לכל יוצאי יריכו:

כפירושן. יחזיר לאותו פלוני שאמר:

פי' לפירושן. כלומר שיעכב הפקדון לעצמו אלא אם כן יביא ראיה אותו פלוני או ישבע שהוא הפקיד אצלה וזה פי' לפירושן שהם מתביישין לומר שהיא של בעלים שגנבו מהם:

כיפי. נזמים:

מרתא. שם חכם אחיו של רבי חייא:

דבני ברתא. של בני בתו:

אי אמידא לך. פי' אותם שאומרת עליהן שהפקידו לה אם מוחזקים שיהיו עשירים כל כך עשה כפירושה אי נמי אם אשתך אמידא לך שיש לה ממון על מנת שאין לך רשות בו נמצא שרוצה ליתנם לאלו עשה כפירושה:

תוספתא [פ' בתרא דב"ק] האומר תנו מאתים דינר לבית הכנסת תנו ספר תורה לבהכ"נ ינתנו לבהכ"נ הרגיל בו ואם היו שנים והיה רגיל בשניהם ינתנו לשניהם האומר תנו מאתים דינר לעניים ינתנו לעניי אותה העיר בן האוכל משל אביו ועבד האוכל משל רבו קוצץ ונותן פת לעני או לבנו של אוהבו ואינו חושש משום גזל שכך נהגו בעלי בתים:

אפילו חלקו. כלומר נתפרדו האב והבן שאין סמוך על שלחן אביו ואין מתעסק בנכסי אביו כלל וטעמא דאין מחזיקין זה על זה משום דלא קפדי אהדדי:

והלכתא חלקו לא. אלא כיון שחלקו יש להם חזקה זה על זה:

אחד מן האחין. גדול האחין המתעסק בממון אביו:

אונות. שטרות מכירות לשון כח (בראשית מ״ט:ג׳) כחי וראשית אוני:

ושטרות. כלומר ושטרי הלואות:

יוצאין על שמו. כלומר שהשטר אמר שהוא הלוה או לקח:

אבי אימא. כגון שאינם אחין מן האם אלא מן האב:

להביא ראיה. לקמן [דף נב:] מפרש רבה ראיה בעדים פי' ר"ח ז"ל ראיה שהיה לו סגולה ממקום אחר כשיעור זה:

אבא. שמו רב אלא דקרו ליה אבא משום כבוד:

על האחים להביא ראיה. דכיון דיתמי לאו בני ראיה הם ואינם יודעין לחפש זכותן על האחין שהם גדולים להביא ראיה שמן הממון המשותף היו האונות והשטרות דאע"ג דאביהם לא היה נאמן בלא ראיה בהא טענינן ליתמי לומר שאם היה אביהם קיים היה יכול להביא ראיה: