נימוקי יוסף על בבא בתרא כו.

מכל מאי דניחא ליה שקליה. כתבו המפרשים ז"ל דלא מיבעיא אם הוא בינוני דהיינו [דיניה] דבע"ח בבינונית ואם יקחנו מערער יגבה מן הקבלן דדין הוא שלא יעיד משום דהוי נוגע בעדות אלא אפילו אם זו השדהשקבלן מעיד עליה היא זיבורית לא יעיד דשמא ירצה מלוה בזיבורית טובא טפי מבינונית פורתא כדאיתא בפ"ק דב"ק (דף ז:) ומש"ה דניחא ליה דתיקום בידיה ואפילו בעידית שאין דינו של בע"ח לגבות ממנו לא יעיד שמא יפייס את הלוה שיתן לו מן העידית כדי שלא יגבה ממנו או יתפשר עמו המלוה לגבות ממנו מעט מעט כדי שיקח מן העידית ולא יצטרך קבלן לפרוע והכי הלכתא דאינו מעיד ומיהו נראה דאם [יש] ללוה קרקעות עידית ובינונית וזיבורית דאפי' קבלן מצי להעיד. הריטב"א ז"ל:

בן אריס שהחזיק ג' שנים באותה שדה יש לו חזקה כדפי' לעיל דלאביו אין יכולין לסלק כל ימי חייו הלכך אין לו חזקה אבל הבן שיכולין לסלק הוי חזקה:

היכי דמי. הא דאמרינן דבן גזלן אין לו חזקה:

בטמנה דאבוהון. דאמרי אבינו הורישה לנו [דלכך בן גזלן] דקאתי מכח גזלן כיון דלאביו אין לו חזקה לדידיה נמי לא הויא חזקה ומיהו אי טעין ואמר קמאי דידי זבנה אבי מינך ונתן לך דמיו נאמן מגו דאי בעי אמר אנא זבינתה מינך:

אפילו האי נמי. בן גזלן יש לו חזקה כיון שטוען שהוא לקחה:

הכי גרסינן [וכגון דאמר] בפנינו הודה לו. כלומר שהבנים טוענים כן ובן אומן ובן אריס מהימניה במגו דאילו היו עדים שמעידים כן אפילו האומן עצמו והאריס הוו מהימני מכאן משמע דאין י"ל משטה הייתי בך אלא במחייב עצמו אבל במודה לפטור חברו במה שבידו אין לומר כן כ"כ הריטב"א בשם כל רבותיו ז"ל אבל גרסת כל הספרים והרב אלפס ג"כ דאמרי עדים בפנינו הודה לו ואפשר דמשום בן גזלן גרסינן הכי דאפילו בעדים לא הוה חזקה משום דאע"ג דמהימניה שהודה לאו כלום הוא דמחמת יראה הוא:

לשחוור. למושל כלומר היה מלשין אותו לשר או למושל ומיהו אם אמר בפני נתן לו הדמים נאמן במגו אפילו בן בן גזלן וכו' יש שגורסין שאפילו בן גזלן יש לו חזקה כיון דאתי בטענת אבא דאבוה וכלהו איתנהו:

שהוחזק בגזלנות. כלומר שגזלה כבר פעם אחת והחזירו ב"ד לבעלים וכיון שכן אפילו החזיק בה ג' שנים אח"כ אין לו חזקה:

דבית פלוני. אנשים רשעים שהורגים נפשות על עסקי ממון וכל אדם ירא למחות בהם הלכך חין להם חזקה וקיימא לן כתרוייהו:

תנו רבנן אומן וכו' ירד מאריסות יש לו חזקה. אם החזיקו אחרי כן שלש שנים:

הבן שחילק. שאינו סמוך על שלחן אביו ואין מתעסק עוד בנכסי אביו:

[גמ' בשלמא בן שחילק איצטריך סד"א אחולי אחליה גביה קמ"ל אלא אשה שנתגרשה פשיטא ל"צ במגורשת ואינה מגורשת וכדרבי זירא דא"ר זירא וכו' כל מקום שאמרו חכמים מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה. פי'] במגורשת ואינה מגורשת שזרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה:

בעלה חייב במזונותיה. וקמ"ל דכיון שגרשה לא אמרינן בהרווחה יהיב לה [כי בטורח גדול יתן לה מזון בצמצום כשיחייבו ב"ד] הלכך אם לא היה שלה היה לו למחות ומיירי בכל גוונא אפילו לא יחד לה קרקע למזונות מדאוקימנא הכא במגורשת ואינה מגורשת וכדרבי זירא שמעינן דאילו מגורשת גמורה אין לה מזונות אע"פ שלא גבתה עדיין כתובתה הריטב"א ז"ל אע"פ דבירושלמי [פ"ק דב"מ הל' ה] לא משמע כן וכן כתב רבינו אלפס ז"ל בב"מ [סי' רנז] דהא דירושל' ליתא וכן הוא אם החזיק בשלה כיון שלא מיחתה בו עלתה לו חזקה ולא אמרינן כיון דיהיב לה מזוני לא קפדה אלא מדגרשה שונאים הם זה את זה:

כולן וכו'. כלומר כל אלו שאמרנו שאין להם חזקה אם הביאו ראיה בשטר או עדים מן המכירה הויא חזקה ואע"ג דמילתא דפשיטא היא משום סיפא דגזלן דלא הוי ראיה אם לא ראו נתינת המעות נקט לה:

אין ראייתו ראיה. אפילו כתוב בשטר שהוא הודה על עצמו שקבל המעות ומשום דרב כהנא אבל בשטרות דעלמא מהני הריטב"א ואע"ג דאמרינן אחריות טעות סופר הוא ההיא דוקא במוכר ברצון נפשו אבל הכא אין רשאין העדים לכתבו עד שיקבל וכפירוש הריטב"א:

ואין מעמידין שדה בידו. ולא לבא מכחו דמה דכתב לו מחמת יראה הוא כדרב כהנא וכו'. ומיהו אם כתב בשטר אחריות קנה כדשמואל דאמר שמואל אף בשטר לא קנה עד שיכתוב לו אחריות נכסים טעמאלפי שהאנס מקפיד בשטר להראות שהיא שלו בדין ואיכא למימר דמחמת יראה כתבו. [אבל] באחריות אינו מקפיד האנס ואי לאו דגמר והקנה לו לא היה כותבו כיון שלא מסר מודעא וכתב הרנב"ר דמכל מקום אם אמר ליה אנס לכתוב לו אחריות בפירוש אף זו מקחו בטל וכ"כ ה"ר יונה ז"ל:

ודוקא כשאמרו בפנינו הודה לו. כדמסיים רב ביבי אבל בפנינו מנה לו המעות לא קנסי ליה לגזלן לאבד מעותיו אלא יחזירם לו הנגזל וה"מ דאמרינן דלא קנה קרקע אע"ג דיהיב זוזי היינו כשמסר מודעא אבל לא מסר מודעא אגב אונסא דזוזי גמר ומקנה כדרב הונא בסמוך:

[תליוה וזבין]. תליוה אותו שימכור קרקע זו ויהיב דמי כהאי גוונא גמר ומזבין ואפילו [דף מח:] לא הבחין אם הזוזים יפים או רעים שנראה דעל כרחו מקבל אותם ואפילו [לא] ה"ל לאשתמוטי כלומר לדחותו המתן לי עד למחר או שום דיחוי אחר דמ"מ כיון דאמר רוצה אני גמר ומזבן ודוקא זביני אבל מתנה לא דתליוה וזבין אמרינן תליוה ויהיב לא אמרינן וכתב הריטב"א ז"ל דכיון דבתר דעתיה דמוכר אזלינן כדאמרינן דאגב אונסיה דזוזי גמר ומזבין ליכא לדמויי לגמרי לאשה ולומר כי היכי דאשה מתקדשת בפרוטה ה"ה אם קבל פרוטה משדה זו דליהוי מכירה דשאני אשה דהרי נתן לה דמיה דכל אשה מתקדשת בפרוטה ועוד דאשה בכל דהו ניחא לה כדר"ל טב למיתב טן דו וכו' א"כ דין הוא לומר דאגב אונסא נמי גמר ומקניא נפשה אבל הכא מי איכא למימר דמשום פרוטה שנותנים לו מתרצה על קרקע של מאה מנה ותדע דלא דמיא אשה לקניית קרקע שהרי אשה שאמרה לשלוחה צא וקבל לי קדושין סתם וקבל פרוטה בקדושין מקודשת ואילו שליח קרקעות אם טעה חוזר עד כאן. ונראה שדעת הרנב"ר ז"ל נוטה לזה אע"פ שאחרים אומרים דשוין הם: