עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › נאות דשא

נאות דשא ו

Naot Desha 6 · נאות דשא · free full Hebrew text

Open in the reader →

מנוחה ונוחה דלא דמי לשארקא דהתם אינו שם בפ"ע בשום פעם. משא"כ בנ"ד דשם נוחה היא לפעמים שם בפ"ע ודמי לאלחנן חנן דכותבין שניהם מ"מ בדיעבד עכ"פ כשר בשם מנוחה לבד:

וכן באלחנן כשר בדיעבד באלחנן לבד הואיל דעכ"פ שם הראשון כותבין לעיקר דהיינו אלחנן המכונה חנן ממילא אם כתב אלחנן לבד דינו בדיעבד כדקי"ל ברס"י קכ"ט במגרש בשם העיקר לבד דכשר. ועוד אומר אני דנ"ל דאפי' בשמות שבאמת הן מחולקין וכל א' הוא שם בפ"ע מ"מ כל שקרובים במבטא לא חשיב הראשון נשתקע. וראי' ממ"ש הב"ש באות ס' בשם סאיה וז"ל. ונ"ל עיקר כדעת הפוסקים דכותבין בה' וכותבין רק סאיה משמע כוונתו דמסכים הולך כדעת הס"ש דחיישינן שמא אין סאייע יוצא כלל משם שרה ומש"ה כותבין המכונה ואפ"ה כותבין בה"א משום דלענין זה אין קפידא בס"ש כמו בשם טאנה יע"ש ואפ"ה פסק בידוע דשה"ע הי' שרה כותבין שרה המכונה סאייע דאע"ג דכותבין הא' מ"מ נקרא כינוי יעו"ש הרי מבואר דאע"ג דמספקי' שמא סאייע הוא שם בפ"ע ואינו יוצא כלל מן שרה אפ"ה לא חשבינן שם שרה לנשתקע מאחר דהשמות קרובים במבטא רק דצריך עכ"פ לכתוב שניהם דל"ד לשרה שארקה דסגי בשרה לבד משום דהכא איכא למיחוש שמא הוי סאייע שם בפ"ע ודמי לאלחנן חנן דכותבין שניהם ושם העריסה כותבין לעיקר ובדיעבד כשר בו לבד וכנ"ל וא"כ בנ"ד אפילו אי הוי נוחה רק שם בפ"ע ולא הי' בשום פעם קיצור לשם מנוחה הי' כשר בדיעבד בשם מנוחה לבד:

ועוד ראיה לדברינו אלה דבשמות מחולפים הקרובים במבטא ג"כ לא חשיב נשתקע משם הנלא באות ה שביאר שם שהוא שם לעז בפ"ע ואינו נגזר כלל משם חנה ולכן כשאין ידוע שם העריסה כותבין הנלא לבד ובאל"ף. א"כ משמע דלא מספקינן כלל בשם הקודש דא"כ היו כותבין מספק בה"א כמו טאנה או דמחזקי' לי' לשם לעז ודאי ואפ"ה אם שה"ע חנה ואח"כ נקראת הנלא. כתב הט"ז דיש לכתוב חנה המכונה הנלא ול"א דשם הראשון נשתקע א"ו דאפי' שהוא שם אחר לגמרי כל ששוה במבטא לא הוי נשתקע וכותבין שניהם ועושין הראשון עיקר וממיל' בדיעבד סגי בו לבד. ועוד ראיה משם מירא מירוש באות מ"ם שכ' שם אם שה"ע מירוש. ועתה נקראת מירא כותבין רק מירוש משום דדמי לשרה שארקא דנקודות שוין אבל כשא"י דשה"ע הי' מירו"ש כותבין רק מירא אע"ג בשארקא כותבין שרה אפי' בא"י שם העריסה התם שאני דשארקא ודאי נגזר משרה משא"כ מירא י"ל דלא נגזר מן מירוש והוא שם בפ"ע עכ"ל הרי דאע"ג שהוא שם בפ"ע אפ"ה לא חשיב הראשון נשתקע וכותבין רק הראשון כשידוע שם העריסה ובאמת ק"ק לי מ"ש הך דינא מדין סאייע הנ"ל דאע"ג דנקודות שוים מ"מ ל"ד לשרה שארקא לכתוב שם הראשון לבד מחמת דמספקינן שמא הוא שם בפ"ע ודמי לאלחנן חנן וכותבין שניהם ומ"ט לא מצריך הכא לכתוב רק מירוש בידוע שה"ע. ויש לחלק ואין להאריך כיון דעכ"פ בדיעבד סגי בשם הראשון לבד לענין נ"ד ועוד ראי' באות נ' שכ' נענלא משמע שם שהוא שם בפ"ע ואפ"ה כ' שאם שם העריס' גנענדיל א"צ רק שם הא' ואף שהב"ש מסיים שם לכתוב שניהם היינו משו' דס"ל שאין הנקודו' שוי' ודמי לשערלין או כיון שהוא שם בפ"ע ודמי לחנן וכמו סאייע ועכ"פ בד יעבד סגי בראשון לחוד. והמעיין ימצא עוד ראיות לדברינו דאפילו היכא שהשם ב' בודאי אינו נגזר מן שם א' כל ששוים במבטא לא חשיב נשתקע וכותבין שניהם לכתחלה ובדיעבד עכ"פ סגי בראשון מאחר דעכ"פ לא חשיב נשתקע ועושין אותו לעיקר. הרי הסירותי הפקפוק הנ"ל משני טעמים וכאמור:

שלישית אומר אני כי לא מצינו כלל שיהי' נוחה שם בפ"ע כי הנ"ש כ' דנוחה הוא קיצור השם ממנוחה וא"כ לדעתו הדבר פשוט דהוי כמו צפורה פורה דהוא קיצור השם. ונקודות שוים וסגי לכתחלה בעיקר השם לבד לדברי הנ"ש ואע"ג דהב"ש אות נ' כ' נוחה ושהיא לשון הקודש הנה לא כ' שם להיפוך מדברי הנ"ש ואם איתא שחולק על הנ"ש וס"ל שהיא שם אחר לגמרי ה"ל לכתוב ודלא כהנ"ש כדרכו בכל ענינים אלו ולכן ברור אצלי שאינו חולק על הנ"ש אלא בא לומר שכותבין בה"א לפי שהיא לשון הקודש וכמ"ש הנ"ש עצמו ג"כ כך והכוונה שהיא לה"ק לפי שנגזר מן מנוחה ואח"כ כ' דאע"ג דיש לספק שמא הוא לעז. ואינו נגזר מן מנוחה מ"מ כותבין בה"א כמו טאנה כנ"ל נכון בכוונת הב"ש וא"כ לא בא כלל לומר שאם הוא לה"ק היא שם בפ"ע אלא היא קיצור השם וא"כ מנוחה נוחה דמי ממש לשרה סאייע שיש ספק אם נגזר משם הראשון או הוא לעז. וא"כ לכתחלה צריך לכתוב מנוחה ונוחה ודיעבד סגי במנוחה לבד כמו בשרה סאייע שאין שום הפרש ביניהם והבן ועמ"ש עוד אי"ה אח"כ:

ומה שיש לפקפק עוד ולומר אולי בנ"ד חשוב הראשון נשתקע אע"ג ששוין במבטא ודוקא היכא שהשם הראשון קודש והשני חול או דשם ב' נגזר משם א' הוא דאמרינן דהראשון לא חשיב נשתקע משום שהדרך הוא כך ששם חול היא כינוי לש"ק לכן מה שקוראים שם ב' הוי כאלו קוראי' שם א' אבל בנ"ד דשני השמות הם קודש לא אמרינן. הכי אמינא דגם ז"א חדא לפי מה שבררתי בסמוך דנוחה דמי ממש לסאייע דמספקי' בי' אם הוא שם קודש דהיינו שנתקצר ממנוחה או הוא שם בפ"ע. והוא שם לעז וא"כ ממ"נ אם הוא שם לעז שפיר ואם הוא ש"ק א"כ הוא קיצור השם ואז כל אפייא שוים דאין כותבין רק מנוחה דדמי לצפורה פורה וק"ל. ותו דבאמת אפי' בשני השמות קודש או שניהם לעז לא חשיב הראשון נשתקע כדמוכח משם אלז גיטא וגיטליין ששני השמות לעז ואפ"ה לא חשיב נשתקע. וכן שם מירא ומירוש שניהם לעז. וכן נענלא וגינענדל. וכ"כ בג"פ סי' קכ"ט קי"ד דשם גרשום וגרשון הואיל וקרובים במבטא לא חשיב הראשון נשתקע ומזה ראיה לסתירת שני הפקפוקים שלנו דהא גרשום וגרשון שניהם קודש והם שמות מחולפים ומתחלקים ואפ"ה מועיל להו מה שקרובים במבטא ועוד נראה להביא ראיה לזה מדברי הנ"ש. בשם זיסקינד וזוסקונד שכ' דבמדינות אלו ראה הלכה למעשה לכתוב ביו"ד אע"פ שחותם ונקרא בפי כל בוי"ו ע"כ וע' מ"ש אי"ה לקמן בסי' ט' במ"ש אלי הרב מוהר"ן מה שדברי הנ"ש תמוהים דאפילו ניתן לו השם מתחלה ביו"ד. מ"מ עתה נשתקע. ותירץ שם דהואיל וקרובים במבטא לא חשיב נשתקע וס"ל להנ"ש דבמדינות אלו דהמבטא ביו"ד. ודאי כך ניתן לו השם מתחלה ביו"ד ואח"כ הוא שנשתנה ומחמת שקרובים במבטא לא חשיב נשתקע הרי יש ראיה לנ"ד דאפילו בשמות מחולקים ושניהם לעז לא חשיב הראשון נשתקע. וכ"ת אכתי למה לא יהא חיוב עכ"פ לכתחלה לכתוב שניהם כמו ברחל רעכיל. שרה שעריל שפסק הנ"ש עצמו באות ש' לכתוב שניהם יעו"ש. י"ל דמדמי זה לשרה שארקא שהנקודו' וזהו שסיים שם הנ"ש. שוי"ו הוא במקו' שור"ק ג"כ ע"ש ור"ל שהוא קרו' לחיריק וק"ל הן אמת כי לפי מה שביארתי בסוף אותה תשובה. אין דברי הנ"ש אלו עולין להלכה לפי מה שהעלו האחרוני' דלעולם אין משנים החתימה אלא בהצטרף ב' תנאי' דהיינו שמצינו בכ"מ היפך חתימתו וגם אין שינוי במבטא כמבוא' שם בשם באלי אבל בחסר א' מאלו התנאי' אין משנין. וכמו שהארכתי שם. דכ"ש דבנידון דהנ"ש אין משנין ודלא כהנ"ש ואע"ג דאפשר לחלק דהא שהסכימו האחרוני' שלא לשנות החתימה כשחסר א' מאלי התנאים היינו מטעמא דכל דליכא ב' תנאים הנ"ל לא תלינן שחותם בטעות אלא אמרינן דשמו כך הוא כאשר חותם משא"כ בהנידון דהנ"ש נהי דעכשיו נשתנה שמו לכאשר חותם ואין חתימתו בטעות מ"מ כיון דשמו הראשון ה' ביו"ד ועדיין לא נשתקע מחמת דהשמות האלו קרובים במבטא לכן כותבין שם הראשון מ"מ המעיין בדברי הב"ש בשם אקסיל ראד יראה דבכה"ג ממש ג"כ פסקו דלא כהנ"ש ויש לחלק עוד אלא שאין להאריך כאן בזה דאפילו אם דברי הנ"ש אינן כהלכה היינו רק מצד שינוי החתימה אבל אי לאו החתימה לא מצינו מאן דפליג והיינו משום דשם הראשון לא חשיב נשתקע וא"כ יש עכ"פ ראיה למה שאנו דנין דבנ"ד לא נשתקע שם מנוחה. ומש"ה נהי דלכתחלה צריך לכתוב גם שם נוחה מטעם דאולי הוא שם לעז בפ"ע מ"מ שם מנוחה עיקר וכשר בו בדיעבד שלא להצריכה גט אחר ובפרט היכא דאיכא עוד זילותא דבי דינא המסדרין ובפרט בעובדא דידן שנודע הטעות אחר איזה ימים. דבכה"ג כ' הב"י דהוי זילותא להמסדרין לאחר כותבי זאת הגידו קצת נשים שע"פ מיעוטא דמיעוטא נקראת עדיין לפעמים בשם מנוחה. ועפ"ז נתחזק סברתי יותר דלא חשיב נשתקע ולהכשיר בדיעבד בשם מנוחה לבד בשגם שיש לצרף דעת רוב הפוסקים דבדיעבד אפי' בשם טפל סגי וא"כ אף דאנן מחמירים שוב יש לסמוך על מה שבררנו דמחמת שקרובים במבטא הוי שם מנוחה שם העיקר וכמ"ש עוד אח"כ אי"ה יעו"ש. ולכן נ"ל ברור כמ"ש דבנ"ד לכתחלה כותבין שניהם ובדיעבד כשר בראשון לבד

ואכתי פש גבן לברורי. דלכאורה יש מקום לומר בנ"ד לענין לכתחלה להקדים שם נוחה ולכתוב נוחה דמתקריא מנוחה כיון דרובא קרי לה הכי. ולכן אף על פי שהראשון לא נשתקע אפי' הכי השני יהי' עיקר ולא דמי למרגליות המכונה פעריל דמקדמינן מרגליות אע"פ שאינה נקראת בשם זה היינו משום דמרגליות הוא שם הקודש. ונעשה עיקר לגבי פעריל וכן בשרה שארקא. עיקר שם הקודש הוא שרה. ושם שארקא נגזר ממנה משא"כ בנ"ד דשניהם שמות קודש הם. דמי לרובא מרים ופורתא שרה דהשם דקרי' ליה רובא הוא עיקר והשני טפל. ולפ"ז י"ל דגם בדיעבד פסול בשם מנוחה לבד כדקי"ל בגירש בשם טפל. ואמינא דהא ליתא חדא דהא בשם אלז גיטא וגיטלין שניהם לעז. והסכימו שם האחרונים. דבידוע שם העריסה כותבין אותו לבד אפילו אם כל העולם קורין בשם אחר. הרי דכיון דהשמות דומין זה לזה לא חשיב הראשון נשתקע ועומד על עמדו להיותו עיקר וה"נ בנ"ד ועדיף מיני' דכיון דנוחה הוא קיצורו של מנוחה. וא"כ אף דצריכים לכותבו מטעם שהוא לפעמים שם בפ"ע מ"מ עיקר השם הוא גם עתה מנוחה רק שמקצרים הדבור. וכשקורי' נוחה אין משנין כלל השם הראשון רק מקצרין אותו וא"כ גם עתה שמה מנוחה ולכן ראוי להקדימו ותו לא הי' צריכים כלל לכתוב נוחה. דהוא הוא רק שצריכים לכותבו לכתחלה משום שהוא לפעמים שם בפ"ע ואיכא למיחוש לטעות הרואין שיסברו שאותה נוחה לא נקראת שמה כך מעיקרא ואין זו המגורשת דמה"ט צריכי' לכתוב כל קיצור שהוא שם בפ"ע ומ"מ ראוי שיאוחר עכ"פ לשם העקרי. שהיא מנוחה והיינו טעמא שכותבין אלחנן המכונה חנן. וכמו שביארתי לעיל דמשמע אפי' נשתקע שם אלחנן לגמרי והיינו מטעם כיון שהוא קיצורו של ראשון נשאר הראשון על עמדו קצת יש לדחות ראי' זו דאלז גיטא דהתם הוא כינוי לגיטלין ואינו שם בפ"ע יעו"ש ותו דהא כבר בררתי דשם