נאות דשא נז

להבא לא מהימן ואיך כל הסוגיא אזיל בפשיטות למ"ד דלהבא מהימך ועם דברינו מיושב דגם ר ירמי' מצי סבר דלא מהימן אפילו להבא והיינו מטעם דאם איתא דגירשה קלא הו"ל וג"כ ס"ל דלא פ"ד אלא דהכא פלגינן לענין מלתא אחריתי דנהי דלא מהימן במה שאומר שגירשה אפי' שיאמר שהיום גירשה משום דא"כ קלא הו"ל מ"מ מהימן במה שאומר שחתמו העדים על גט שלו ושיגרשה היום דבהא איכא שפיר מגו וליכא נמי סברא דקלא כי אנו אומרים שבאמת לא נתגרשה עדיין רק גט זה שלו הוא ומגרשי היום וזה הנ"ל ברור בכוונתם

וממילא דלפי"ז יצא לנו דנראה שהתוס' תופסים עיקר כמ"ד דבחד גופא לא פלגינן ולדידהו לכאורה יש מקום לדברי הרב בה"ז וסייעתו ולאסור הכל דהרי ר' ירמי' ור' זירא ס"ל כך כיון דר' ירמי' בא לתרץ רומיא דברייתא כדמוכח ממ"ש התוס' דה"מ לתרץ דקמ"ל דל"ח שמא כ' בניסן וכמו שביארנו והיינו משום דחד גופא לא פלגינן והוצרך לתרץ מעולם לא חתמנו דאז הוי בתרי גופי וסתמא דש"ס נמי משמע דהכי ס"ל מדלא קאמר דרבה לא אמר כר"ז משום דס"ל פ"ד אפילו בחד גופא א"כ הכי הלכתא נמצא דעולה מדברינו דנ"ד תלוי באשלי רברבי דלרש"י והר"ן המותר בהיתרו ולהתוס' הכל אסור ועמ"ש לקמן

אמנם הנה צריך להבין מה דלכאורה יש לתמוה שהרי"ף והרא"ש והרמב"ם וכל הפוסקים השמיטו הך פלוגתא דר' ירמי' ור"ז ולמה לא הביאו רק מסקנות הש"ס דקאמר אשינויא ניקום ונסמוך דאפילו להבא הוי ס' מגורשת והרי ודאי דלמפרע לא מהימן כלל וליכא אפי' ספיקא וכדמוכח מההוא דשמא יחפה כמ"ש התוס' שם בד"ה למפרע אינו נאמן שהקשו פשיטא דאינו נאמן דא"כ מה הועילו בתקנת הזמן דלעולם מחפה שיאמר גירשתי קודם הזנות הרי דאפילו ספיקא ליכא דהא קטלינן לה וא"כ למ"ד לא פ"ד ודאי אפילו להבא ליכא ספקא כלל ולמ"ד פ"ד אזי להבא עכ"פ מידי ספקא לא נפקא וא"כ נ"מ טובי מפלוגתייהו ולמה השמיטו הפוסקים

אמת דגוף הראי' מההוא דשמא יחפה יש לדחות דלעולם למפרע נמי ספקא הוא למסקנא ואפ"ה היכי שזינתה ויאמר גירשתי רגלים לדבר שמשקר לחפות עלי' ולא ליהמני' כלל וקטלינן לה דכך מבואר בדהת"ו פ' השולח ד"ה ואפקיעונהו כו' ע"ש שתירצו דהיכי דידעינן שלכך נתכוין לא הפקיעו ופירשו המפרשים דאעפ"י שהוא יטעון שלא נתכוין לכך מ"מ לא ניהמני' דרגלים לדבר שבשביל להפקיע עשה ומש"ה קטלינן וכן מבואר עוד בתשובת ר' אביגדור הכהן שהביא הש"ך סימן מ"ו שהקשה מה הועילו בתקנת הזמן הא יקדים הזמן ויזייף עדים דמדאורייתא לא בעי קיום ולא קטלינן ותירץ דהיכי שיש ערער צריך קיום מדאורייתא והכא כיון שיש סברא דעביד הכי בשביל חיפוי הוי כערעור וקטלינן הרי מחמת דאיכא רגלים לדבר דמשקר קטלינן וא"כ עדיין אפשר דבעלמא היכי שאומר גירשתי למפרע הוי ספקא ואין ראי' מההוא דשמא יחפה אלא דמאחר דהתוס' הקשו דמאי קמ"ל והביאו ראי' מההוא דשמא יחפה ממילא ע"כ דלמפרע ליכא ספק כלל ומי ידון עוד אחר דבריהם א"כ הדרא קושיא הנ"ל על הפוסקים למה השמיטו פלוגתא זו דיש נ"מ רבתי לדינא

וראיתי שעמד בזה הב"ש ברסי' קנ"ב ותירץ דס"ל להפוסקים פ"ד ע"ש ותוכן כוונתו דמש"ה השמיטו לגמרי דין למפרע ולא כתבו רק בעל שאמר גירשתי הוי ספיקא משום דפסקו כמ"ד פ"ד וממילא אפילו אמר למפרע איכא ספקא בלהבא ואלמפרע שצח הביאו דליכא ספקא כלל אפשר שלא הוצרכו להביא זאת וכמ"ש התוס' דפשיטא הוא מהך דיחפה (וגם בלא"ה מי יוציאנה מחזקתה ומגו ליכא וכתבו רק דספקא הוי בכל גווני מעת שאומר גירשתי הוי ספק יעו"ש ודבריו מוכרחים מאוד כנ"ל א"כ מוכח מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים וביחוד בדברי הב"י והש"ע מבואר ממש להדיא כך כדברי הב"ש וס"ל דגם בחד גופא פ"ד וכשאומר גרשתי למפרע מי שקדשה עד היום אין תופסין ומהיום תופסין ואיך איכא תרתי דסתרי יותר מזה ואפ"ה במה שיש טעם להית' מותר ובמה שיש טעם לאיסור אסור ממיל' ה"נ בנ"ד חציו אסו' וחציו מות' לרש"י והר"ן וכל הפוסקי' זולת שיטת התו' קצת שאינו כך כמו שביארתי ובודאי העיקר ככל הפוסקים הרי לנו ראי' א' ועתה הביא עוד ראי' ונבאר שם מתוך הדברים דגם התוס' הנ"ל מודים בנ"ד

ב' גרסינן בפ"ק דגיטין דף ח' ע"ב ת"ר עבד שהביא גיטו וכתוב בו עצמך ונכסיי קנוים לך עצמו קנה נכסים לא קנה (שהביא גיטו ממד"ה וצ"ל בפני נכתב ובפ"נ ומהימן בעצמו מתק"ח כשליח דעלמא וכך הדין באשה משא"כ לענין הנכסים לא מהימן דבעי קיום כשאר קיום שטרות דעלמא ופלגינן דבורא) אבעיא להו כל נכסיי קנויים לך מהו (מי אמרי' עצמך ונכסיי תרי דבורי נינהו מש"ה פלגינן אבל כל נכסיי דבחד דבורא אתי לי' שחרור עצמו ומתנות נכסיו הלכך אי מהימן אהא מהימן אהא דלא פ"ד או דלמא פ"ד) אמר אביי מתוך שקנה עצמו קנה נכסים (דלא פ"ד בכה"ג) הדר אמר אביי מתוך שלא קנה עצמו לא קנה נכסים (ופירשו התוס' משום דנראה לו סברא טפי דבתרוייהו לא קנא דיד בעה"ש על התחתונה) רבא אמר א' זה וא' זה עצמו קנה ולא נכסים (דגם בכה"ג פ"ד) אמר לי' רב אחא בר מתנא כמאן כר"ש דאמר פ"ד דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא לא יצא בן חורין דחיישינן דלמא גם העבד שייר וכל נכסיי דאמר אשאר נכסים כיון ולחנופי' לי' קאתי ולא שחררי' ואע"ג דאין לו עוד נכסים רק מה ששייר דתו ליכא למימר הכי אפ"ה לא מהני משום דמתחלה אמר כל נכסיי משמע העבד והקרקע ואח"כ אמר חוץ א"כ נתבטל דבור כל נכסיי לענין הקרקע מש"ה מתבטל גם לענין העבד דלא פ"ד) ר"ש אומר לעולם הוא בן חורין (אפילו בכה"ג משום דס"ל פ"ד) והאמר ר"נ הלכה כת"ק ומי אמר ר"נ הכי והאמר ר"נ שכ"מ שכתב נכסיו לעבדו ועמד חוזר בנכסים ואינו חוזר בעבד הואיל ויצא עליו שם בן חורין (אלמא פ"ד) אמר רב אשי התם ה"ט משום דלאו כרות גיטא הוא. ופי' שאין זה כריתות הואיל ויש שיעור בדבור שהוא משתחרר בו דאמר כל נכסיי ואינו מתקיים כולו משא"כ בשכ"מ נתקיים כולו רק שחוזר עתה במקצת. וכן עבד שהביא גיטו וכ' בו כל נכסיי כרות גיטא הוא שפיר מפי האדון רק דאנן לא מהימנינן ליה ופ"ד. כ"ז כתבתי בקצרה העולה בשיטת התוס' יעמוד המעיין בדבריהם) ע"כ. והשתא חזינן דהעבד שאומר בנו"נ לומר שאינו מזויף ומהימנינן ליה גבי עצמו שהאדון כתבו ונתנו לו ולגבי הנכסים אמרינן שהאדון לא שלחו כלל רק הוא עצמו זייפו הרי בחד גופא פלגינן דהיינו בגוף השטר שחרור לגבי זה אנו אומרים מזויף ולגבי זה אמרינן שאינו מזויף משום דבמה דאיכא טעם להאמינו נאמן ובמה דליכא טעם להאמינו אנו תופסין ההיפוך מקצה אל קצה ה"נ בנ"ד שבסי' הקודם האשה נאמנת לענין הכרס והדקין דבהא יש טעם להאמינה דאדם נאמן על שלו ולגבי השאר דאין טעם להאמינה אנו תופסין ההיפוך לומר שלא הי' כאן מחט כלל דהא דין זה דש"ס הלכתא הוא ומבואר כך בי"ד סימן רס"ז ואפי' היכי דכ' כל נכסי' פסקינן כרבא דפ"ד ומהא נ"ל להוכיח בבירור דהלכה כמ"ד דאפילו בחד גופא פ"ד דהא אביי נמי לא פליג הכא רק כשהדבור הוא א' חבל בעצמך ונכסיי מודה אע"ג דהתם נמי עכ"פ חד גופא הוא ומהכא נמי קשיא על הרשב"א שהביא הסמ"ע בה' עדות דלא פ"ד אלא כשאומר אשתך זנתה עמי דבכה"ג י"ל פלגינן דדבור אשתך זנתה מהימן ודבור עמי לא מהימן אבל כשאומר אני זניתי עם אשתך לא פ"ד דכשלא נאמין הדבור אני זניתי א"כ לא נשאר רק עם אשתך ולא פ"ד אלא היכי דאפשר לחלק דברי העד לשנים החצי נאמן לגמרי וחצי אינו נאמן כלל. אבל תיבה א' לא מחלקינן לומר דלענין זה מהימן בהאי דבור ולענין זה לא מהימן יעו"ש והרי כאן שאומר בנו"נ דהיינו שאינו מזויף או שהוא לשמה ומהימן בזה לגבי עצמו ולגבי נכסים אמרי' שהשחרור מזויף ובלא"ה קשיא מכמה דוכתי על דברי הרשב"א אלו. ועיין בסנהדרין דף ט' ע"ב ולפמ"ש התו' שם מבואר בהדיא דלא כהרשב"א יעו"ש כי אין להאריך ושוב מצאתי להגאון בשו"ת נודע ביהודא חלק אה"ע סימן ע"ב שכתב דדינו של הרשב"א תלוי בפלוגתא דאביי ורבא הנ"ל לענין כל נכסיי. דלאביי סבירא ליה כהרשב"א דבחד דבור לא פ"ד ע"ש ואחר המחילה לא דק כלל בזה דגם מאביי קשי' להרשב"א דהא דבור בנו"נ חד דבור הוא ופלגינן לי' ואמרי' דלענין עצמו נאמן ולא לענין נכסים בכתוב עצמך ונכסיי ומה שקורא הש"ס דבור א' בכתוב כל נכסיי אין זה ענין כלל לנדון דהרשב"א ז"ל והבן באופן דקשיא טובא מהכא להרשב"א ז"ל בין מאביי בין מרב

אמת דיש מקום אתי ליישב דלא תקשי מכאן על הרשב"א ובאופן שלא יהי' ג"כ ראי' מזה לנ"ד (והוא מבואר אצלינו בחדושי לגיטין בע"ה) והוא דלכאורה יש לדקדק מאוד בש"ס דקאמר כמאן כר"ש דאלו לת"ק אמרינן כיון דדבור כל נכסיי מתבטל במקצת מתבטל כולו וקשה טובא מאי ענין האי פ"ד לההוא פלגינן דהכא וכי משום דבשניהם איתא לשון פ"ד מש"ה יקשה מזה ע"ז ובאמת מה ענין שמטה כו' דהכא מיירי לענין נאמנות אי נימא דלענין חדא מאמינן לו ולענין חדא לא והתם לאו בנאמנות איירי אלא שהאדון שחררו בדבור כל נכסיי ואח"כ נתבטל לענין הנכסים אי נתבטל לגמרי או לא ומה ענין זה לזה ובעיני יפלא מאוד

והיה נראה לתרץ. דהנה בר"פ פריך הש"ס לרבה דאמר משום לשמה מאן האי תנא דבעי כתיבה לשמה ובעי חתימה לשמה הא לר"מ ל"צ רק חתימה ולר"א רק כתיבה ולמה אמר תרוייהו בפני נכתב וגם בנ"ח ומשני מודה ר"א במזויף מתוכו ורב אשי משני הא מני ר' יהודא הוא דבעי כתיבה וחתימה יעו"ש ועיין שם בפ"י ובתרומת הדשן סימן רכ"ח דרב אשי לא ס"ל מודה ר"א במזויף מתוכו ול"צ לומר אליבא דר"א רק בנ"כ ומתני' דצריך תרוייהו משום דאתיא כר' יהודא אמנם בברייתא זו לא צ"ל דאתיא כר' יהודא דלר"א נמי ניחא למ"ד בסוף גיטין לא הכשיר ר"א בע"מ אלא בגיטין ובשחרורין וא"צ עדי חתימה אבל במתנה וכיוצא בשאר שטרות בעי דוקא ע"ח ולפ"ז א"ש דמש"ה העבד צ"ל בתרוייהו דהא בגט זה כתוב שחרור ומתנה כא' ואלו לא החתים בו עדים רק מסרו בעדים הי' השחרור נגמר והמתנה לא נגמרה ומש"ה צריך להעיד על הכתיבה וגם על החתימ' ומעת' לק"מ על הרשב"א דשפיר פלגינן הכא דבורא דעבד כמו בההוא דאשתך זנתה עמי והיינו דבמה שאומר בנ"כ מהימן שהבעל כ' ושלח ע"י ע"מ ונגמר השחרור ובמ' שאומ' בפני נחת' לא מהימן אלא אמרי' העבד זייף החתימות וכיון דליכא ע"ח לא קנה המתנה וא"ש.