נאות דשא נו

מהני אמירת העדים מעולם לא חתמנו כו' משום דאינו חשוד לקלקלה כי ההוא דגירשתי ואפ"ה פריך מאי למימרא הרי דסברא זו מפשט פשיטא ליה דבעל שאומר גירשתי מהימן משום דלא חשוד לקלקלה ולא הוצרך כלל להשמיענו דין כזה וא"כ שפיר אמרו התוס' דבלאלתר ליכא למימר שראו בידו והוא אומר שגירשה אח"כ דא"כ הו"ל בעל שאמר גירשתי כקושיות התוס' ד"ה בזמן ומהי למימרא והכא אין לומר כתירוצם דכיון דאומר אלמפרע לא מהימן אפי' אלהבא דהא שיעור לאלתר לכל הפחות אינו כיום תמים וא"כ כיון שהבעל או' שגירשה אחר שראו בידו הרי הוא אומר גירשתי היום ובודאי מהימן ובהיות כך ודחי שאין מקום לדברי מהרש"א ז"ל בתירוצו דשפיר נוכל לומר בדר' ירמי' ג"כ דבעינן דוקא עדים שראו הגט בידו גם בברייתא. וכי תימא דברייתא לא מתוקמא בראו בידו ז"א דהתוס' לא קאמרי רק בלאלתר ליכא למימר הכי דא"כ הרי הוא אומר היום גירשתי משא"כ לקושטא דמלתא דמיירי לזמן מרובה שפיר י"ל שראו בידו זה ב' או ג' ימים והוא אומר שאחר הראי' גירשה והוי למפרע אלא דנראה שהתו' לא נחתו לסברא זו שכתבתי מדהוצרכו לדחוק בד"ה הא אמר תנו במאי דפריך הש"ס בב"מ אברייתא וניחוש שמא כ' ליתן בניסן דלמא איירי ביום שנכתב נמצא ואע"ג דמיירי לזמן מרובה הא שפיר איכא לאשכוחי זמן מרובה ביום א' והוצרכו לדחוק משום דסתם זמן מרובה משמע נמי אחר כמה ימים ואם חיתא לדברינו הו"ל להתוס' למימר בפשיטות דפריך שפיר אברייתא משום דע"כ מיירי שאינו ביום שנכתב כיון שאומר שכבר גירשה הו"ל בעל שאמר גירשתי היום ומאי קמ"ל אע"כ דלא נחתי התוס' להכי אלא ס"ל דודאי לאו מלתא דפשיטא הוא דכשאומר גירשתי היום דמהימן דהא חזינן בב"ב דמספקא ליה להש"ס האי דינא והא דפריך בדר' ירמי' מאי למימרא אע"ג דהתוס' מדמין זה לההוא דגירשתי מ"מ הכא עדיף דאין אנו מאמינן לו בעיקר הגירושין רק שאבד גט כך צ"ל בפשיטות הדברים אף שבחידושינו לב"מ וגיטין אריכות דברים בזה, מ"מ אין הדבר יוצא מידי פשוטו וא"כ אין מקום לדברינו אלא כוונת התוס' כפשוטו דבשיעור דלאלתר לא מסתבר שיאמר הבעל דאז גירשה מש"ה ליכא לאוקמי ברייתא באומר שראו בידו וא"כ אין כאן סתירה לדברי מהרש"א ז"ל מ"מ סתירה הראשונה במקומה עומדת דכיון דמוקמינן לזמן מרובה ודאי אפשר לפרש שראו הגט בידו והוא אומר שאח"כ גירשה ובהיות כך שנסתרו דברי מהרש"א ז"ל שפיר הי' מקום לדברינו בישוב שלשה הקושיות הנ"ל וכאשר ביארתי לעיל

אמנם בלא"ה דוחק גדול הוא לומר שמה שפירשו התוס' בדברי ר' ירמיה לא קאי רק אמתני' ולא אברייתא ויהי' דברי ר' ירמי' בב' אופנים אלא משמע דאברייתא נמי קאי. ועוד ראיתי שפי' זה מוסתר ממקומו הוא דהא כתבו התוס' שם אח"כ ובקינ' פי' שחתמו לאיש זה ולפ"ז צ"ל שאין רואין הגט דאי רואין ומכירין החתימות פשיטא דמחזירין דהא ודאי ל"ח דלמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים וחתימה כחתימה ובשינויא נמי אינו מזכיר חתימה כחתימה עכ"ל. והיינו כמ"ש מהר"מ לובלין ומהרי"ן לב ושאר מפרשים דלפי' התוס' שפיר י"ל שרואין ומכירין חתימותיהן ואפי' הכי ה"א דלמא אתרמי שמא כשמא. והיינו שבעל עצמו אינו אומר בפי' שאלו העדים חתמו על גט שלו אלא שאומר שכך הי' חתימתן בגט שלו ראובן בן יעקב וכדומה אבל אינו יודע אם אלו או אחרים ששמם ג"כ כך וממילא אפשר שאלו חתמו ליב"ש האחר וזהו הגט שנמצא ובגט שלו שלא נמצא הי' עדים כעדים יעו"ש במפרשים. והשתא אם איתא לדברינו דבברייתא מודים התוס' לפירש"י ודוקא במתני' פירשו כך וכי פריך מאי למימרא לא פריך רק אברייתא דבמתניתין טובא קמ"ל. א"כ גם לפי' התוס' צ"ל כפרש"י שלא ראו הגט דהא בברייתא הפי' כרש"י ועלי' קא משני שמא כשמא ועדים כעדים. לכן הדרינן לפשט הדברים. דגם בברייתא פירשו כך דא"צ שיאמרו שעל שלו חתמו והקושיות שהקשיתי חדא מאי פריך מאי למימרא הא טובא קמ"ל דאינו חשוד לקלקלה דנהי שדומה לגירשתי הא התם גופי' פליגי בב"ב י"ל כמ"ש תחלה דהא עדיף מגירשתי שאין אנו מאמינן אותו כאן בגוף הגירושין רק שאבד גט ומש"ה פשיטא להש"ס דמהני ומכ"ש דאמתני' פריך שפיר מאי למימרא כיון שהוא מצוה לגרש עתה ואיכא מגו והו"ל כבעל שאמר גירשתי דמהימן להבא. ואע"ג דאיכא פלוגתא בב"ב היינו מטעם דקלא הוי לי' הבל היכי דליכא סברא זו מבואר שם במתניתין דמהימן במגו דמה"ט מהימן לומר יש לי בנים והכא שאומר לגרש עתה ולא גירשה כלל עדיין דליכא סברא דקלה מהימן וא"ש:

והקושי' השני' שהקשיתי במ"ש התו' דהו"מ לתרץ בדר ירמי' דקמ"ל דל"ח שמא כ' ולא תירצו דאמתניתין אכתי תקשו מאי למימרא דהתם ליכא חששא דכ' ליתן י"ל בפשיטות משום דלהקשות על ר' ירמיה איזה קושיא צריך להקשות בחזקה ואם כן כי פריך מאי למימרא י"ל דר' ירמיה כר"ז סבירא ליה ולה קשיא ליה כלל במתני' רק אברייתא ומש"ה אמר שפיר תירוצו וקמ"ל דל"ח לשמא כתב. (ובחידושי בזה אריכות דברים ודרכים שונים וכאן אין להאריך רק מה שנוגע לברר פשט הדברים אל אמיתתן). משום הכי שפיר כתב התוספות דהוה מצי לתרץ כך הבל לפי האמת שפירשו כל הקדמונים דר' ירמי' אזיל נמי אמתני' א"כ כשכתבו התו' פירושם בדברי ר' ירמי' היינו ודאי בין במתני' בין בברייתא ובהיות כך נשאר קושייתי חזקה מאוד דאיך נאמינו בברייתא מטעם שאינו חשוד לקלקלה. הא קאמר גירשתי למפרע ובה"ג הוא חשוד לקלקלה חדא מחמת הסברא דקלא ונהי די"ל דר' ירמי' לא ס"ל כרבא דאמר חוש לה אלא מהימן להבא ול"ח לסברא דקלא והפוסקים שהביאו דהת"ו להלכה אע"ג דקיי"ל כרבא דחמר חוש לה היינו משום דהפוסקים כולם מיירי כשאומר שרוצה עתה לגרש בה"ג דמתני' וא"ש מ"מ הא קשיא טובא דהא עיקר הקושי' על הברייתא הוא משום דכיון דאמר אלמפרע לא מהימן גם בלהבא. דכל היכי דאומר אלמפרע ליכא מגו וחשוד לקלקלה א"כ מה מהני אמירת העדים ניחוש דלמא לא עביד גט כלל וזה גט של אחר דהא לא פלגינן דיבורי' ואיך פירשו התוס' כך בדברי ר' ירמי' אברייתא וכ"ת דר' ירמי' ס"ל כמ"ד פ"ד ז"א דכבר כתבתי דלהתוס' הלכתא כמ"ד לא פלגינן. ודוחק להעמיד דבריו דלא כהלכתא כיון שאנו רואים דכל הפוסקים פסקו דבריו לא מסתבר לומר דעיקר דבריו נאמרו שלא כהלכה ותו כיון דר ירמי' אזיל נמי אברייתא דכך מבואר בהדיא ממ"ש התוס' עצמם דהמ"ל אדר' ירמי' דקמ"ל דל"ח לשמא כ' ליתן בניסן. והיינו בברייתא הרי דאינהו גופייהו מודים דעכ"פ קאי ר' ירמי' אברייתא ומדחזינן שבא ליישב הברייתא ע"כ דס"ל דלא פלגינן דאלו למ"ד פלגינן לא קשיא כלל מברייתא כדהת"ו ד"ה בזמן וא"כ כיון דלא פלגינן מה מהני מה שאומרים העדים מעולם כו'

הן אמת דיש מקום אתי ליישב דהתו"ס קרוב לדרך הנ"ל באופן שלא יפלו בו הסתירות הנ"ל והוא דרך פשוט מאוד לומר דמה שפירשו התוס' בדר' ירמי' שהעדים אומרים סתם היינו במתניתין אבל בברייתא באמת בעינן דוקא שראו עדים בידו גט להיפוך מדברי מהרש"א ופריך מתי למימרא אברייתא דזה ודאי פשיטא דכיון שראו גט בידו ועדי הגט לא חתמו רק על א' ודאי שלו הוא. ומש"ה שפיר כתבו התוס' לעיל דה"מ לתרץ דל"ח שמא כתב בניסן כיון דלא פריך רק אברייתא נמצא מיושבים ג' קושיות כמו לדרך הראשון כמובן ואפ"ה שפיר כ התוס' דלפירש"י צ"ל שלא ראו הגט דאלו לפירושם ל"צ כלל לזה דאפילו בברייתא א"ש דאע"ג דמיירי דעדים ראו גט בידו מ"מ אינם יודעים אם אלו הן או אחרים גם הסתירה ראשונה שכתבתי שיהי' דברי ר' ירמי' בשני אופנים ליתא לפ"ז דבאמת בין במתני' בין בברייתא העדים אומרים. סתם שלא חתמו אלא על גט א' רק דכל חד לפי דינו דבמתני' א"צ לכל זה כי אם אמירת הבעל ובברייתא צריך תו ראיית עדים אמנם גם באלה לא חפצתי דכל כה"ג הו"ל להתוס' לפרש אלמא משמע מדבריהם דלגמרי חולקים על רש"י ז"ל בין במשנה בין בברייתא

והנראה אצלי שהתוס' בשיטה זו תפסו במושלם דעת המ"ד לא פ"ד דסבירא להו דהכי הלכתא והיינו כדמסיק הש"ס התם בתרי גופי פלגינן בחד גופא לא פלגינן ור"ל דלנהי דלמפרע לא מהימן דהא לית לי' מגו אפ"ה אלהבא דיש מגו הי' ראוי להאמינו אע"ג דלכאורה תו ליכא מגו כלל דנימא דהוא רוצה להחזיקה בגרושה למפרע וכה"ג איתא כ"פ בח"מ דאינו מגו דרוצה יותר בטענה זו. אולי יש לחלק או י"ל דמיירי שאין לו נ"מ במה שכבר נתגרשה ותו לא עדיף לי' טענה זו מלגרשה היום מש"ה נהי דהוי מגו למפרע ולא מהימן מ"מ אלהבא מהימן במגו אלא דבחד גופא לא פלגינן ור"ל כיון דא"א אינה ניתרת אלא בגט ואנו אין מאמינן לו שגירשה אז והיום הוא מודה דלא גירשה איך נאמר שעד היום תהי' א"א ומהיום תהי' גרושה איסור א"א שלה מי הסירה. ולפ"ז בכאן שאומר שכבר גירשתיה בגט זה והעדים על שלו חתמו בהא שפיר פ"ד דזה עדיף אפילו מתרי גופי. דהא התם העדות א' גופי' אנו מחלקים דלגבי בועל אמרינן אמת הוא ולגבי האשה אמרינן שאינו אמת ומכ"ש בזה שיש שני דבורים ואין אנו מאמינים לו במה שאומר שגירשה ומ"מ מה שאומר שהעדים על שלו חתמו בכדי שנדע שזהו גט שלו בזה מהימן לגרשה היום דתו ליכא למימר איסור א"א שלה להיכן הולך דהא היום מגרשי' לה ומהימן שפיר שחתמו העדים על שלו לגרשה עתה מטעם מגו דאי בעי הוי מגרשה היום בגט דמשום פשיטי דספרי לא יקלקלה וכ"ת דליכא מגו משום שרוצה להחזיקה למפרע במגורשת ז"א דהא חזינן דאי לא הוי חד גופא הוי מהימן להבא אפילו בלי שיגרשה כלל ולענין זה שמגרשין עתה דלא הוי חד גופא מהימן. (וקרוב לזה י"ל דמגרשין ממ"נ דאם כבר גירשה וגט זה אינו שלו א"כ לו יהא שנותנין לה לראי' בעלמא מאי אמרת שלא גירשה כלל א"כ כשהוא רואה עתה שאין מאמינין לו אלמפרע אלא מגרשין אותה עתה בגט זה והוא עושה שלוחים ליתן לה עתה דבודאי כשאומר שכבר גירשה ואין מצוה עתה ליתן לה בתורת גירושין אין נותנים לה להתגרש עתה,. כמ"ש הב"ש בסימן קנ"ב וכן העיר בזה בתורת חיים ואם כי בחדושי הארכתי לתרץ דכל שאומר גירשתי אף דלא מהימן כלל מ"מ נותנין עתה אפילו כשאינו מצוה וכי מפני שאנו מדמין כו' ולדינא ודאי הברור כדברי הב"ש דמיירי הברייתא שמצוה ליתן עתה וא"כ יותר הו"ל לגרשה עתה בגט כשר כיון דבלא"ה אין מחזיקים אותה לגרושה רק מעתה מש"ה מהימן בזה ול"ד להא דאמרינן דכי אמר אלמפרע לא מהימן אפילו אלהבא ועיין בזה) וממילא מיושב נמי הקושיא השני' שהוקשה לנו הא מסקינן בגמרא חוש לה דאפילו