נאות דשא כט

קוואסניציש ממ"ש, הת"י (וכן הרא"ש וטור ורי"ו) גבי חזרד שמשליכין פרי' לחזרים. ואולי אינם אותן תפוחים יערים שלנו הנה לכאורה דברי הרמב"ם בפ"ג מהי כלאים ה"ד שכתב וז"ל וכן באילן שיש שתי מינים שדומין זה לזה בעלין או בפירות הואיל שהם ב' מינים הרי אלו כלאים כיצד התפוח והחזרד כו' ושוב כ' בד"ה וכן אם יש שם זרעים ואילנות אחרים אע"פ שהם ב' מינים בטבען הואיל ועלין של זה דומין כו' או פירי של זה דומה כו' לא חששו להם לכלאים יע"ש שני הלכות אלו אינם מובני' בהשקפה ראשונה שנראה לגדיים זה לזה וביאורם נראה ממ"ש אח"ז בדין וא"ו כיצד וכו' אבל הצנון עם הנפוס כו' אע"פ שהעלין דומין והפרי דומה כו' הואיל וטעם פירי זה רחוק מטעם פירי זה ביותר עכ"ל ונראה שאיסור תפוח בחזרד הוא ג"כ לריחוק הטעמים וכן משמע מדברי הרמב"ם בפי' המשנה הלזו דחזרד שהביא דברי הירושלמי שממנו מקור דברי הרמב"ם בחיבורו הנ"ל דיש מהן שהלכו וכו' בסוף משנה זו דתפוח וחזרד שלא במקומו השנוי בירושלמי יע"ש וראיתי בשו"ת ש"י סי' ל"ו על מה שכתב הלבוש בא"ח סי' תרמ"ט בטעם פסול אתרוג המורכב בלימוני משום שנעבדה בו עבירה דהרכבה כ' שם השבות יעקב וז"ל אתרוג באילן לימונ"י אפשר דהוי מין במינו וליכא בי' איסור הרכבה כלל וכמ"ש הרמב"ם בה' כלאים פ"ג ה' ה' אע"פ שהם ב' מיני' בטבעם עכ"ל שם. ואולי בעיני הש"י ז"ל אינם רחוקים בטעמם דאל"כ מ"ש מההוא דהלכה ד' ולפ"ז היה נראה פשוט דנ"ד אין לך ריחוק טעם יותר אחר שהתפוח יערי אינו נאכל כלל כמות שהוא בשום אופן כי אם אחר כבישה וק"ל ואולם בירושלמי הביאו הר"ש פ"א דכלאים שנה ד' גרסינן ר"י אמר למה נקרא שמו פרישין שאין לך מין פרוש לקדירה באילן אלא זה בלבד ע"כ וראיתי בבאורי הירושלמי להר"א ז"ל שכ' וז"ל בד"ה פרוש לקדירה ואינו ראוי לאכול חי כלל. וקשה קצת הרי הלכו אחר הטעם להחמיר ומ"ט הפרישין והעוזרדין אינם כלאים זה בזה כדאיתא שם משנה ד' אך המעיין בשטחת לשון הרמב"ם מריש פ"ג עד דין ו' יראה שדברים שהן בודאי מין א' ריחוק הטעמים אינו מזיק (הגה"ה מהמחבר אמנם לפי מה שהארכתי בסימן הקודם והוכחתי בבירור דפירי אילן שאינו ראוי כלל לאכול חי הוי אילן סרק וא"כ לכאורה לא הועיל הרב נר"י בתירוץ הזה דהא עכ"פ עינינו רואות דהוי אילן מאכל באילן סרק וע"כ צ"ל דהעוזרדין ג"כ אינו ראוי לאכול חי וצריכין בישול ואע"ג דקאמר בירושלמי שאין לך פרוש לקדירה אלא זה כו' ודאי דלאו דוקא דהרי גם הקוואסניציש אינם נאכלים חיין וכוותייהו טובא ואולי דמש"ה נקרא אלו פרישין לפי שאין להם תיקון אחר זולתי בישול הרבה משא"כ אינך שיש מהן שדי להן בבישול מעט ויש מהן שדי להן כבישה אבל עכ"פ העוזרדין ג"כ אינם ראוים לאכול חי וא"כ הוי תרווייהו אילן סרק. ובהיות כן אין התחלה לקושיות הרב נ"י ממה דלא הוי פרישין ועוזרדין כלאים מחמת שהפרישין אינם ראוים לאכול חי שהרי גם העוזרדין אינם ראוים לאכול חי כנ"ל ע"כ) והנה צר לנו המקום בזה מהתהלך ברחבה בהוויות דאביי ורבא ואין בידינו להקל בזה מאחר שפשטן של דברי הרע"ב וכן העט"ז בסי' רצ"ה מורין שאותן שלנו הן הן החזרד שבמשנה שפירשו תפוח יערי סתם ואולי קים להו לחז"ל שהם ב' מינים בטבעם ואסורים מפני ריחוק הטעמים ולכן אין להקל כלל בזה ובשגם שכבר כתב הסמ"ג וש"פ שאפילו אותם השנוים במשנה להיתר טוב ליזהר מהן שאין המון העולם בקיאי' בהם וכמ"ש הרמ"א בסימן רצ"ה והנה יש לי שקלי וטריא בזה שהעלתי עתה בעיוני באריכות בענין אמירה לנכרי בזה והשגה על החו"י שאלה נ"ג וכן בענין איסור מקיים כלאים אך להיות שלא עלה בידי שום צד היתר בזה והנלע"ד כתבתי והי' זה תלו' למר ולתורתו כנפשו ונפש אוהבו נאמן לנצח הדו"ש בלו"נ חפיצה הכותב מתוך טרדה רבה נאו' ה"ק כו'

שאלה י"ד

נשאלתי תרנגולת שנשחטה ונמצאת שלא הי' לה מרה גם טעמוה וצלאו הכבד ולא הי' בה טעם מר ונטרפה ושאלו על שנשתמשו בבצים שלה כמה ימים וזה ארבעה או חמשה ימים קודם השחיטה לא נשתמשו מהבצים רק קודם לכן נשתמשו מה משפט הכלים ההם

תשובה הנה זה לשון רמ"א בש"ע י"ד סי' פ"א ס"ב אבל ביתרת או שאר טריפות הבא מן הבטן מה שנעשה ממנה לעולם אסור ע"כ וכוונתו במ"ש או שאר טריפות ר"ל חסר אבר מאברים הפנימיים דדינו ג"כ כיתרת דדרכו לבוא מן הבטן ודבר זה מושג בסברא ומוכח ג"כ ממחלוקת הפוסקים שהובא בש"ע י"ד סי' נו"ן ע"ש. אך לא אאריך להביא ראיות לזה כי מבואר כך בהדיא בדרכי משה שם סימן פ"א אות ג' דחסרת דינו כיתרת יעו"ש. וכן הוא מבואר באו"ה של הר"ר יונה סי' מ"ט יעו"ש וכן הוא להדיא בתוס' דקידושין דף נ"ז ד"ה שחט ונמצא טריפה ע"ש וא"כ לכאורה בנ"ד אסירי' הבצים למפרע עד עולם ונאסרו הכלים דבודאי נוצרה כך בחסרון מרה

איברא מה שיש לדון בזה לפי מ"ש הש"ך שם סק"ה דמה דלא מכשרינן ביתרת הגבינות שנעשו קודם יב"ח משום דאע"ג דטריפה אינה חייה יב"ח היינו בספק טריפה אבל לא בודאי טריפה וכיון דיתרת רגילה כך להיות נולדה מבטן אמה אין אנו מוציאין אותה מרגילתה מחמת דטריפה אינה חי' זה לא שייך כי אם בס' טריפה ע"כ. והש"ך בסי' נ"ז ס"ק מ"ח הסכים לדברי מהרש"ל דבמקום דאיכא פלוגתא בין הפוסקי' אי חזינן דחי יב"ח כשירה יעו"ש ולפ"ז לפמ"ש הב"י סי' מ"ב שכתב הסמ"ק בשם רש"י והרי"ף והרוקח והמרדכי והראבי"ה להכשיר חסרה המרה א"כ אם איתא שנוצרה כך בלי מרה הרי כשירה לגמרי מחמת שהטילה בצים דדין חסרה המרה כדין כל ספק טריפה כיון דאית בי' פלוגתא דרבוותא ואם נחוש להטריפה היינו שנאמר אע"פ שרוב חסרות נוצרת כך אולי זה לא כך נוצרה ואין לנו ראיה להכשירה א"כ עכ"פ הבנים כשרים ואפילו סמוך לשחיטה מסתברא להכשיר הבצים כפי המבואר שם בסי' פ"א בטריפות קרום של מות ודכוותייהו דמוקמינן אחזקה ואמרינן השתא הוא דנטרפה ה"נ בהא כיון דעיקר הטעם דמטריפין בחסרת ויתרת היינו משום דהרוב נעשין כך מבטן אמם ממילא בזה דאם נוצרה כך כשירה אף התרנגולת רק באנו לחוש למיעוטא שמא לא נוצרה כך וא"כ תו אמרינן השתא הוא דאיתרע ואף אם נאמר דאין דרך אבר שלם לחסור כך בזמן מועט עכ"פ אין לאסור רק עד ג' ימים קודם שחיטה כמו בהוגלד פי המכה המבואר שם דמחמת שאינו נעשה בזמן מועט אסרינן ג' ימים ה"נ בהא ואע"ג דאין להתיר בכאן מטעם ס"ס כמבואר שם בש"ע בטריפות דסירכא דנימא שמא אינה טריפה כלל ואת"ל טריפה שמא אח"כ נטרפה משום דכאן ליכא למימר כלל שמא אינה טריפה כלל וליכא אלא חדא ספיקא שמא אח"כ נטרפה אבל ליכא לעשות זאת לספק שמא אינה טריפה כלל אע"פ שיש פוסקים מכשירין חסרה המרה משום דהאוסרין הם רוב מנין והכריעו כך הב"י והד"מ ולא הובא כלל בש"ע דעת המכשירין ולכן אין לצרף זה ולעשות ממנו ס"ס מ"מ עכ"פ הטלת בצים מהני כיון דהוא עכ"פ פלוגתא דרבוותא ודעת המכשירין לא נידחת לגמרי הלא תראה בסי' מ"ב בט"ז שם ס"ק ב' בשם הד"מ מה שמקיל בטעימה לדידן מחמת כי רבו המכשירין בחסירה המרה וכן הש"ך שם ס"ק י' הביא בשם מהרש"ל דמקלינן בשפכי אהדדי מחמת שרבו המכשירין ב' מרות הרי דעכ"פ שמו זכר למו לדעת המכשירין וא"כ משמע דשהי' יב"ח או הטלת בצים מועיל להכשיר וא"כ יש להתיר הכלים בממ"נ כנ"ל דאם נוצרה כך אזי גם התרנגולת מותרת ואם אח"כ נחסרה המרה א"כ עכ"פ אין לאסור הבצים למפרע רק עד ג' ימים קודם השחיטה ולא יותר כנ"ל לכאורה לצדד להיתר

אלא שראיתי להרב בעל פרי מגדים בשפתי דעת סי' נ"ז ס"ק מ"ח נסתפק בפלוגתא דרבוותא שרוב אומרים טריפה ומיעוט מכשירין וראינו שחי יב"ח אי מהני מי נימא דמאי חזית דאזלת בתר רובא דאין חיות זיל בתר רוב המטריפין וע"כ מן המיעוט הוא א"כ אימא ממיעוטא דחיות או דילמא דא' מאלף יחי' ולמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן עכ"ד (ועיין ביבמות דף ל"ז ע"א גבי רוב נשים לתשעה ילדן ע"ש שמבואר סברא זו) והדעת נוטה דלא מהני בכה"ג יב"ח מדברי הש"ך סי' פ"א סק"ה שהבאתי לעיל דאלת"ה אין מובן כלל מה שכתב שם כיון דיתרת רגילה להיות נולדה מבטן אמה אין אנו מוציאין אותו מרגילתה מחמת דטריפה אינה חיי' דזה לא שייך כי אם בספק טריפה והדבר קשה טובא דסוף סוף קודם יב"ח שאין אנו יודעין אם היתה אז טריפה ה"ל כספק טריפה ולמה לא יהי' הוכחה מה שחייתה יב"ח לומר דלא היתה טריפה א"ו משמע דכיון דרגילות להיות יתרת נולד מן הבטן והיינו דהרוב נולדין כך לכן לא מהני יב"ח דמנ"ל שהיא מן המיעוט שלא נולדה כך דילמא היא מן המיעוט שחיין יב"ח ומצאתי שכך פירש בשפתי דעת שם דברי הש"ך ע"ש ולא כמ"ש הרב הנ"ל דא' מן אלף יחי' והוי מיעוטא דמיעוטא והגס כי יש לדחות זאת בדוחק מ"מ בלא"ה מסתבר כך. ובהיות כן בנ"ד דהמטריפין חסרה מרה רובא נינהו נסתר התירא דידי דשפיר י"ל דנוצרה כך ואפ"ה טריפה ולא מהני יב"ח

אמנם י"ל דבנ"ד שייך שפיר ההיתר הנ"ל דבשלמא דינו של הרב פרי מגדים א"ש כיון דבהמה זו ע"כ יצתה מכלל רוב והיא מכלל המיעוט ויש לפני' שני מיעוטי' או מיעוט החיות או מיעוט המכשירין א"כ הוי כאן ספק השקול משא"כ כאן בנ"ד שיש כאן שלשה מיעוטים דהיינו מיעוט חיות ומיעוט שאין נולדת כך ומיעוט המכשירין א"כ בשלמא התרנגולת טריפה באמת דלפני התרנגולת אין כאן רק אלו הב' מיעוטים מיעוט דחיות ומיעוט המכשירין והוי ספק השקול אבל לענין הבצים שהטילה יש עוד מיעוט להכשיר דהיינו שלא נוצרה כך ואולי ב' או ג' ימים קודם השחיטה נעשה זאת וא"כ הוי שני מיעוטים להכשיר ומיעוט א' להטריף דהיינו מיעוטא דחיות וא"כ הוי חמש רוב וכמו דמכשרינן כל ספק טריפה אם חי יב"ח משום דאזלינן בתר רובא ה"נ לענין בצים אלו שהם בודאי בכלל מיעוט ויש לפניהם שני מיעוטים להכשיר ומיעוט א' להטריף א"כ יש להכשיר מטעם דאזלי' בתר רובא דזה הוי ממש רוב וא"כ התרנגולת טריפה והבצים שקודם ג' ימים עכ"פ כשרים: