נאות דשא רל

ואצלו דברי הב"י הללו תמוהים במה שהוצרך להוכיח מהרמב"ם מדלא הזכיר קפיצה משמע דס"ל דלא מהני והכי דברי הרמב"ם ז"ל ברור מללו דבגט לא מהני קפיצה דהא כ' בפי' המשניות וז"ל ובן בתירא אומר שמקחו וממכרו במטלטלין אינו כלום עד שיקבל הדבר ויהיה ברשותו ויתן ג"כ למי שהוא מוכר ולא תספיק לו הרמיזה בלבד עכ"ל כנראה שכך הוא מפרש לשון קופץ ונקפץ ובאמת אני תמה דלדבריו איך מפורש כל דברי הש"ס מה שמפלפל אם מחלוקת בגיטין או לא ואיך שייך ענין זה כלל בגיטין וכן הראב"ד ז"ל בספר תמים דעים סימן רל"ט כתב ג"כ כדברי הרמב"ם הללו ולשונו שם תמוה עוד יותר יעו"ש ועכ"פ הרי דלפי' הרמב"ם והראב"ד אין לנו לפלפל כלום אם מהני קפיצה בגט ופשיטא דלא מהני ואם היות שנעלם מאתנו איך הם מפרשים דברי הש"ס (ותמיהני על המפרשים שלא ראיתי מי שהערה בזה) אכל עכ"פ ודאי לדינא אין ענין קפיצה כלל לגט וגם לשונו של הב"י תמוהים בזה הענין במה שכ' דמדלא הזכיר הרמב"ם קפיצה משמע דלא קיי"ל כבן בתירא משום דסתם מתני' רמיזה דוקא נקט עכ"ל והרי להרמב"ם קפיצ' עדיף מרמיזה ומה מפלפל לדידי' אי סגי בקפיצה אי בעי דוקא רמיזה וצ"ע. ואגב אכתוב עוד מה שצל"ע בדברי הב"י שם במה שסיים בשם בעל העיטור ומסתברא לן כר"ח דאמרינן בשל תורה הלך אחר המחמיר עד כאן לשונו ולא ידע מאי של תורה יש כאן דהא הכא מיירי בחרש שנשא כשהיה חרש ואם כן אין קדושין אלא מדרבנן ור"א דאמר בפ' חרש איכא ספקא דאורייתא לא קיי"ל כוותי' וגם בלא"ה לשון בעה"ע שבב"י שם מעורבב קצת אם לא שיש שם איזה ט"ס גם במ"ש שם הב"י וז"ל שהרי"ף לח הביא דברי ר"נ אלא ללמדינו אלא דלת"ק דהלכתא כוותי' גיטין נמי ברמיזה ולא אמרינן דמודה דסגי בקפיצה משום עיגונא עכ"ל וצל"ע דמי סני' לי' לפרש כפירש"י בגמרא שהבאתי כבר דמש"ה ה"א דגיטין קיל ממטלטלין משום דאמרינן כשם שכינס בקפיצה כך מוציא בקפיצה משא"כ במטלטלין שנפלו לו בירושה ולמה לו לכתוב הסברא משום עגונא באה"ע סימן קכ"א גם בח"מ סימן רל"ה וצל"ע ואין להאריך

ומדברי הב"י הללו למדתי דבר א' מה שהי' ראוי להסתפק בו והוא במה דאמרו הפוסקים דקפיצה לא מהני בגט מי נימא דזהו דוקא בחרש שיש בו דעת גם לרמוז אבל חרש שכל עיקר משאו ומתנו עם בני אדם הוא ע"י קפיצה אז מהני הקפיצה דהא חזינן דהוא נושא ונותן תמיד בתנועות הללו והם מבינים אותו ואין בו חשש טעות או דלמא דקים להו לחז"ל דקפיצה אינו סימן ניכר לעולם וא"א לחרש לגרש בו כך הי' ראוי להסתפק קצת ובאמת שהדעת נוטה לסברא זו האחרונה דחילוק כזה לא אשתמיט חד מהפוסקים לבאר בהדיא ומסתברא נמי הכי דקים להו לחז"ל דבתנועות אלו יכולין לפעמים לטעות בכוונתו אכן מדברי הב"י איכא נמי הוכחה לסברא זו האחרונה מדכ' דה"א דבגט מועיל קפיצה משום עגונא והיינו ע"כ בחרש שאינו מבין ברמיזות דאל"כ מאי עגונא איכא הכא הרי יכול לגרש ע"י רמיזה אע"כ דמיירי שאינו נודע לרמוז ואפ"ה קאמר דבקפיצה לא מהני וזה ברור ויותר יש להוכיח מהש"ס כך דהרי לפי זה שכתב הב"י הסברא דגיטין קיל ממטלטלין משום עגונא בודאי דעתו לפרש כך הש"ס דקאמר ר"נ בלישנא קמא במטלטלין דוקא אבל בגיטין ד"ה ברמיזה משום דה"א אף במטלטלין קאמר וכ"ש בגיטין דמהני קפיצה משום עגונא קמ"ל דלא מהני עגונא ר"ל אפילו היכי דאיכא עגונא כגון שהחרש אינו יודע לרמוז ול"ב קאמר כך מחלוקת בגיטין ובן בתירא אף במטלטלין קאמר וכ"ש בגיטין משום עגונא הרי דכל פלפול הש"ס לבן בתירא אי מהני קפיצה בגיטין הוי משום עגונא והיינו באינו יודע לרמוז ממילא לפי מה שפסקו הפוסקים כלישנא קמא דר"נ או כת"ק ממילא אפילו באינו יודע לרמוז לא מהני קפיצה ואין תקנה לחרש זה לגרש ואפילו לפירש"י ז"ל דלא מפרש הקולא דגט ממטלטלין מחמת עגונא וא"כ לכאורה איכא למימר דמיירי הכל בחרש היודע לרמוז אבל באינו יודע לרמוז מהני קפיצה אי משום עגונא אי משום הסברא שכתבתי תחלה דכיון דעיקר משאו ומתנו עם הבריות הוא ע"י קפיצה ליכא בי' חשש טעות מ"מ מדברי רש"י נמי יש להוכיח דאין חילוק כלל והוא מדכתב וז"ל מהו דתימא אף במטלטלין קאמר וכ"ש גיטין דלא תימא גיטין הוא דקילי משום דבקפיצה כנס בקפיצה מוציא כו' עכ"ד ואיכא למידק בלשון משום דבקפיצה והכי הו"ל לכתוב דלא תימא גיטין הוא דקילי וכגון דכנס בקפיצה ולשון משום משמע כאלו הדבר ברור ומוכרח מבחוץ דבהכי מיירי לכן נ"ל בכוונתו דס"ל דודאי הוא דמקיל ב"ב בקפיצה היינו דוקא היכי שאינו יודע לרמוז דא"א בענין א' דאלת"ה נהי נמי דיסבור בן בתירא דבקפיצה נמי יכולין לברר כוונתו שלא נטעה מ"מ מוטב לעשות אופן היותר נאות וברור אע"כ דפלוגתייהו דת"ק וב"ב הוא בחרש שאינו יודע לרמוז כלל וקאמר ת"ק דחרש זה אין לו תקנה לגרש כלל דדוקא רמיזה בעינן וב"ב מתיר בזה בקפיצה הואיל וא"א בענין אחר ולהכי כ' רש"י שפיר דה"א גיטין הוא דקילי הואיל דבקפיצה כנס ר"ל דזה ברור ומוכרח בלא"ה דכנס בקפיצה דהא באינו יודע לרמוז כלל עסקינן ודוק הרי מוכח גם מדברי רש"י ז"ל דפלוגתייהו בחרש שאינו יודע לרמוז ואפ"ה לת"ק ולל"ק דר"נ אליבא דב"ב לא מהני קפיצה ואין לו תקנה לגרש ובלא"ה יש ג"כ הוכחה מהש"ס ורש"י דמיירי באינו יודע לרמוז מדמועיל במטלטלין קפיצה ופירש"י דתקנו רבנן משום כדי חייו ואי ביודע לרמוז הא לא שייך כדי חייו דהא יכול למכור ע"י רמיזה אע"כ דבאינו יודע לרמוז עסקינן באופן שהדבר ברור דלמאי דקיי"ל כת"ק או כל"ק דר"נ אליבא דב"ב לא מהני קפיצה אפילו באינו יודע לרמוז

ומהא גופ' איכא נמי סתירה לדברי הב"ש שאנו דנין עליו בתחלת התשובה במה שהמציא לומר דהיכי דכנס קפיצה כ"ע מודי דמגרש בקפיצה ומלבד מה שסתרתי זאת לעיל מדברי רש"י ז"ל עוד יש סתיר' מדברי הב"י הנ"ל ג"כ שכ דה"א דגט קיל ממטלטלין מחמת עגונא קמ"ל דלא מהני ובארנו דעגונא לא שייך אלא בחרש שאינו יודע לרמוז וא"כ ודאי דכינס ע"י קפיצה ואפ"ה פסק דלא מהני קפיצה ודלא כהב"ש ואי תקשי לך לפי דברינו דעגינא לא שייך אלא באינו יודע לרמוז ובהכי איירי הב"י וקידש בקפיצה ה"כ קשיא למה הוצרך לומר דה"א דגיטין קיל משום עגונא לימא בפשיטות כדברי רש"י דמש"ה קיל הואיל ובקפיצה כינס דבשלמא בלא דברינו היה הפשר לומר דהב"י בכוונה נאד מדברי רש"י משום דס"ל כהב"ש דבכינס בקפיצה כ"ע מודי דאמרינן כשם שכינס וכל פלפול הש"ס מיירי בכינס ברמיזה מש"ה הוצרך הב"י לפרש הקולא דגיטין משום עגונא ודלא כרש"י והוי ניחא אבל לדברינו דעגונא לא שייך הלא באינו יודע לרמוז וח"כ כינס בקפיצה וא"כ למה לי להב"י לפרש הטעם משום עגונה ולה כפירש"י ז"ל לק"מ די"ל דאדרבא הב"י ס"ל סברת מוהר"מ שי"ף ז"ל לדבר פשוט דכיון דהסימן אינו ניכר ליכא למימר בי' כשם שכינס כך מוציא דדלמא בשעת נשואין לא טעו ובשעת גירושין טעו וא"כ אין זה רבותא כלל במה שכינס בקפיצה דכשם דבכינס ברמיזה לא מהני קפיצה דדלמא טועין ה"נ בכינס בקפיצה איכא האי חששא גופי' ואינו קיל כלל ממטלטלין מש"ה הוצרך לפרש אופן הקולא מחמת עגונא לפי שהינו יודע לרמוז ואולי י"ל דגם רש"י ז"ל עצמו נמי ס"ל דהקולא דגיטין ממטלטלין משום עגונא הוא לפי מה שהוכחתי תחלה גם מדברי רש"י דפלוגתא דת"ק וב"ב מיירי דוקא בחרש שאינו יודע לרמוז אלא דאפ"ה לח פירש"י דגיטין קיל ממטלטלין מחמת עגונא משום דגם במטלטלין שייך כדי חייו כיון דאינו יודע לרמוז ומוכרח לומר בקפיצה וכך כדי חייו כמו עגונא מש"ה הוצרך לרש"י לצרף לסברא דעגונא גם סברא זו דכך כינס בקפיצה משא"כ מטלטלין שנפלו בירושה וכאשר נפרש כך יהיה דברי הב"י עם דברי רש"י ז"ל לאחדים ויתורץ מה שהקשיתי לעיל (בד"ה ואצלי) על מה שתלה הב"י קולא דגיטין ממטלטלין משום עגונא ומי סני לפרש כדברי רש"י ז"ל דהקולא הוא הואיל וכינס בקפיצה ולהנ"ל א"ש ודבריהם לאחדים המה אלא שיש לפקפק בזה ואין להאריך אבל עכ"פ מה שהוכחתי מהב"י ורש"י ז"ל דכולא סוגיא מיירי באינו יודע לרמוז וכינס בקפיצה הוא ברור ושמעי' מיניה תרתי דאפילו אינו יודע לרמוז אפ"ה לא מהני קפיצה ואידך דאפי' כינס בקפיצה לא מהני קפיצה ול"א כשם שכינס כו' ודלא כהב"ש

ואולם במ"ש הב"ש (הביאותיו בתחלת התשובה) דאם כינס ע"י כת"י י"ל שמוציא ע"י כ"י בהא מסתברא כדבריו להמעיין היטב בסימן ק"כ בב"י דעות הפוסקים במי שנשתתק אי מצי לגרש ע"י כ"י די"א דמצי לגרש ע"י כ"י כי היכי דמגרש ע"י הרכנה וי"א דלא מצי לגרש ע"י כ"י מדאמרינן בש"ס קולו לאפוקי כ"י ואע"ג דע"י הרכנה מצי לגרש הרכנה עדיף משום דעביד מעשה בגופו כדאמרינן בירושלמי הוא הרכנת הראש הוא קולו יעו"ש בכ"ז באורך ממילא דלהפוסקים דס"ל דכ"י הוי כהרכנה ודאי דחרש מעיקרו מצי מגרש ע"י כ"י אע"ג שכינס בהרכנה ואפי' להפוסקים דכ"י גרע מהרכנה מ"מ עכ"פ היכי דכינס ע"י כ"י מוציא ע"י כ"י דבשלמא לענין קפיצה הוא שאמרנו דאפילו כינס בקפיצה אינו מוציא בקפיצה מחמת סברת מוהרמשי"ף ז"ל כיון שהוא סימן שאיני ניכר כל כך ועשויין לטעות בו ושמא בעת קדושין לא טעו ועכשיו טעו משא"כ בכת"י דלא שייך סברות מהרמשי"ף דהא כת"י הוא סימן גמור וברור בודאי והרי ב"י נוטה בסימן ק"כ לומר דכ"י לא בעי בדיקה כלל משום דחזינן דיש בו דעת ורוצה לגרש הרי דכת"י הוא סימן ברור יותר מרמיזה רק מה דלא מהני כת"י לגרש וגרע מהרכנה משום שאינו מעשה בגופו ולא חשיב כקול ואנן ישמעו קולו בעינן ממילא היכי שקידש בכ"י מהני גם הגירושין בכ"י וכדברי הב"ש מיהו זה נ"ל פשוט דדוקא בקידש ולא בעל ולא נתייחד הוא דאמרינן כיון שקידש בכ"י מגרש בכ"י משא"כ בבעל או נתייחד דהוי כבעל קדושיו מעשה וגירושיו אינו והרי הירושלמי הביאותיו לעיל (בד"ה ובמה) אומר כן גם לענין רמיזה אלא שהפוסקי' דחו זאת מהטעם שבארתי שם דכיון דהרמיזה הוא סימן ברור שרוצה לגרש וחשיב נמי כקולו כיון שהוא מעשה בגופו ואין בו שום חסרון רק מה שאינו בר דעת מש"ה אמרינן כיון דהקדושין הי' ג"כ כך בדעת מועטת כך יהיו הגירושין וסברא זו שייך גם בבעל משא"כ כ"י דיש בו חסרון דל"ד לקול ואנן ישמעו קולו בעינן רק דאמרינן דכיון דהקדושין כך הי' רשאי כך לגרש ממילא זה לא שייך רק היכי דלא קידש רק בכ"י משא"כ בבעל תו לא מהני כ"י וזה ברור אצלי וממילא לשון הב"ש שכתב בכינס ע"י