נאות דשא רכה

אינה חי יב"ח כאלו כבר ניטל הכבד א"כ אין סברא הנ"ל מוכרח ומצד הסברא דשוב דמי לניקבה הריאה דאע"ג דיכולה לחזור להכשירה בסרכא מ"מ מתחלה טרפה היתה וא"כ הדרן לקמייתא שיש לאסור החלב של ג' ימים

אמנם אפשר לדון בדבר ולומר דנהי שאין הכרח שיודי בזה הרא"ש והרמב"ן וכאמור מ"מ נאמר כך בלי הכרח דע"כ לא פליגי הרא"ש והרמב"ן אהר"ן אלא בטרפות דמעצמה אבל במידי דמטרפה ע"ש סופה כי היכי דקיל לענין דמועיל בי' סירכא ה"נ דקיל לענין דאמרי' בי' אגלאי מלתא ונאמר כן בכדי דלא תקשי לן איך לא נתבאר בש"ע דבר חדש כזה דמבהמה כשרה יהי' החלב אסור וגם בסברא זו יתורץ מה שהקשיתי לעיל (בד"ה וכתבתי) על מוהרש"ל שמתיר בחוליא שניטלה ע"י חולי דא"כ מ"ט לא מוקי פלוגתא דר"א ור"י לל"ב דאמימר בזוז"ג ובה"ג ע"ש באורך ולהנ"ל א"ש לפמ"ש האגור וכמה פוסקים דטרפות דלקתה הכוליא הוא משום בני מעים לנקוב ממילא הוי טרפות דכוליא ע"ש סופו וא"ש פסק של מוהרש"ל דחוזר להכשירו ואפ"ה לא מצי לאוקמא פלוגתא דר"א ור"י בהכי משום דבהא הרא"ש והרמב"ן מודים כיון דאינה טרפה מצד עצמה דאמרינן אגלי מלתא ולכן גם הולד מותר ומיושב דעת מוהרש"ל וא"ש. איברא לא בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה ומאחר דמצד הסברא אין חילוק בין נקב בחצר הכבד בין נקב בריאה מאחר שהוכחנו דגם בנקב בחצר הכבד וכל אותן דטרפות ע"ש סופן אינו חי יב"ח כמו כל טרפה ממש א"כ אי משום ראיות הללו אין לנו לחדש ולומר דכ"ע מודי בהא דאמרינן אגלי מלתא דאי בשביל הראי' מדעת מוהרש"ל הנה בלא"ה כל האחרונים חולקים אמהרש"ל ז"ל בהא ואי משום שלא ביארו בש"ע האי דינא דחלבה אסור אין בהוכחה זו כדאי להקל ובפרט דדין זה עצמו דניקב חצר הכבד ונסתם כשר אינו מבואר כלל בש"ע דהא לא כתב בס"ס מ"ט רק שאם נסרך חצר הכבד כשרה והתם מיירי דלא חזינן נקב רק סרכא וההוא כשר בלא"ה בלי טעם שחוזר להכשירו משום דלא אמרינן אין סרכא בלא נקב אלא בריאה וכ"כ הט"ז שם ע"ש אבל דין זה באם חזינן דיש נקב בו רק שנסתם בסרכא דכשר מחמת שאין הטרפות מחמת עצמו דין זה לא הוזכר בש"ע בהדיא רק האחרונים שם הביאוהו וא"כ אין מזה כ"כ ראי' ממה שלא ביאר בש"ע דחלבו אסור כיון שגוף הדין לא הוזכר בש"ע ולכן אין כדאי בזה להקל ואע"ג דטרפות דנקב חצר הכבד לא הוזכר בתלמוד ובכי האי גוונא מקילינן תמיד ואמרינן הבו דלא לוסיף עלה כמ"כ הפוסקים בסימן ל"ז בדין בועא בשפולי מ"מ אין לנו בזה על מה לסמוך כיון דמצד הסברא דמי לכל טרפות דמחמת עצמן דאמרינן דמעיקרא הי' טרפה וחלבה אסור לכן לא מלאני לבי להקל בזה ולכן לפענ"ד נראה דיש לאסור בשאילתינו החלב מן תוך ג' ימים אבל מה שקודם ג' ימים ודאי מותר זהו מה שנ"ל בזה והרוצה להתיר בשאילתינו החלב של תוך ג' ימים עליו להביא ראיה ברורה אבל כל זמן שאין ראיה גמורה להתיר נלפענ"ד כמו שכתבתי

שאלה קכ"ח

ומתוך דברינו הנ"ל נבאר דר בהמה שנשחטה ומצאו שניטל ממנה כוליא מחמת חולי אין דין החלב שלה

ונראה דהחלב אסור למפרע יב"ח לפי דברי מוהרא"י שהבאתי בסימן הקודם ובד"ה ומעתה קשיא לי) דכי היכי דבסרכא אוסרין למפרע עד ג' ימים כך בחסיון אבר אוסרין למפרע עד יב"ח דשמא שתחסר אבר שלם צריך המשך יב"ח דהיינו מיום שהקטינה מפול וענבה עד שתחסר לגמרי צריך יב"ח (ועיין מ"ש מזה לעיל בסימן י"ד בד"ה והנה בגוף הסברא) אבל קודם י"ב חודש מותר ודין זה הוא בין להש"ע בסימן מ"ד שאוסר גם אבהמה ובין לדעת מוהרש"ל שם שמתיר את הבהמה והיינו דלהמחבר דבהמה אסורה משום דטריפות דהקטינה כוליא אין חוזר להכשירו א"כ החלב תוך יב"ח אסור כנ"ל אבל קודם יב"ח בודאי לא נעשה מדחייתה יב"ח ואע"ג דלדעתו דס"ל בסימן פ"א דכיון שיצאה מחזקתה מחיים שוב אין מעמידין אותה בחזקת כשרות כלל מ"מ קודם י"ח בודאי כשרה היתה דאל"כ לא היתה חי' וכן ג"כ הדין לדעת מוהרש"ל אע"פ שמתיר את הבהמה משום דס"ל דטרפות דהקטינה כוליא חזר להכשירו בהינטל כולה מ"מ החלב עד יב"ח אסור ע"פ הספק שביארתי בסי' הקודם דשמא הלכה כהרא"ש והרמב"ן דכל טרפות שחוזרת להכזירה לא אמרינן אגלאי מלתא דהיתה כשרה למפרע אלא דמתחלה קודם שנתכשרה היתה טרפה ממילא החלב אסור ואע"ג דאם נאמר כדעת המובא בסימן פ"א דאין מעמידין בחזקת כשרות ואסור עד יב"ח היה ראוי לאסור בזה לעולם דבשלמא התם בסי' פ"א אמרי' דקודם יב"ח ודאי עדין לא נטרפה מדחייתה יב"ח משא"כ בזה שאין חיותה ראיה ושפיר יש סלק על כל ימי הבהמה שמא טרפה היתה ומה שחי' היינו משום שחוזרה הכשירה וא"כ על החלב מן לעולם יש ספק מ"מ אין לאסור קודם יב"ח מתלתא טעמי חדא דהא אנן קיי"ל כדעת הרמ"א בסי' פ"א דמעמדין אותה בחזקת כשרות ואמרינן דהשתא הוא דאתרע קודם ג' ימיה וה"ה בזה אמרי' דהשתא הוא דאתרע קודם יב"ח דהא ודאי ידעינן מעת שהקטינה עד שתנטל לגמרי א"צ משך יותר מן יב"ח דא"כ לא היתה חי' יב"ח דהא קודם שניטלה כ ה היתה טרפה וא"כ לא היתה חי' רק דמספקינן שמה צריך משך יב"ח ממילא מה שקודם יב"ח שרי משום דאמרינן השתא הוא דאתרע דהיינו קודם יב"ח וזאת שנית דהא לדעת המחבר שבסימן פ"א שרי כאן החלב לגמרי אפי' מה שבתוך יב"ח משום דאיכא ס"ס שמא כדעת הר"ן דאיגלאי מלתא למפרע דכשרה היתה ואת"ל כדעת הרא"ש עדיין שמא קודם שנתיים או קודם ג' שנים נעשה ויש על כל יב"ח ויב"ח של ימי חיי' ס"ס וכמו שביארתי בזה בסימן הקודם ובד"ה והנראה אצלי) ע"ש רק שאנו אוסרין כאן תוך יב"ח משום דקיי"ל כהרמ"א בסימן פ"א דמעמידין בחזקת כשרות וליכא ספקא כלל שמא נעשה כבר אלא אמרי' דודאי נעשה קודם יב"ח הללו וא"כ ביב"ח האלו ליכא רק חד ספקה אי הלכה דאגלאי מלתא או לא ממילא דעכ"פ מה שקוד' יב"ח שרי ממ"נ. ועוד בה שלישי' דבלא"ה שרי מה שקודם יב"ח אף אי הוי איתא דלדעה קמייתא שבסי' פ"א אסור לעולם מ"מ הא אותה דעה הוא דעת הר"ן והרא"ה והרי אינהו ס"ל דאגלאי מלתא דכשרה היתה א"כ לכ"ע שרי והרי זה דומה לסברו' הד"מ בססי' נ"ד הוב' בש"ך שם ומכ"ש כאן לפי מה שבארתי בסי' הקודם (בד"ה ממילא) דאותה דעה דס"ל דאין מעמידין אחזקתה מוכרחת היא לומ' כדעת האומרים דאגלאי מלתא וא"א כלל בעולם להיות שני הדעות הללו ביחד דל"א אגלאי מלתא וגם דאין מעמידין בחזקתה א"כ ברור והנך ג' טעמים דהחלב של קודם יב"ח שרי לכ"ע אבל עכ"פ החלב מן יב"ח אסור לכ"ע כמו שבארתי תחלה דאפי' למוהרש"ל דבהמה כשרה מ"מ החלב אסור שמא לא אמרינן אגלי מלתא וליכא למימר דהוי ס"ס שמא אגלי מלתא ושמא הלכה כהמחבר בסי' פ"א דלדידי שרי גם בתוך יב"ח מטעם ס"ס דז"א כמו שבארתי בסימן הקודם (בדבור הנ"ל) דאין זה ס"ס מב' טעמים ע"ש וג"כ אין לומר דהוי ס"ס שמא אגלי מלתא ושמא אין צריך לחסרון אבר משך יב"ח דז"א כמ"ש בסימן הקודם ובד"ה והנראה אצלי) דאע"ג דמוהרא"י לא כ' בתורת ודאי דצריך משך יב"ח רק בתורת ספק מ"מ אין נעשה מזה ס"ס דהוי ספק חסרון חכמה ע"ש ממילא נתבאר דבין להמחבר שאוסר הבהמה בסימן מ"ד ובין למוהרש"ל שמתיר הבהמה כ"ע שוים לענין החלב דעד יב"ח אסור וקודם יב"ח שרי

ואם אמנם הפרי מגדים בפתיחה לסימן ל"ט ועוד בכמה דוכתא נסתפק בדבר שאסור ע"ש סופו שסופו ליטרף אי נימא דמיום שנולדה בה דבר זה אינו חי' י"ב חודש או אולי תוך יב"ח סופו ליטרף ומאז לא יחי' יב"ח ממילא יוכל לחיות עד שני פעמים יב"ח ע"ש לפ"ז לדעת האגור והרבה פוסקים האומרים דלקתה כוליא אינו טרפה רק ע"ש סופו שסוף בני מעיים לינקב א"כ יש לאסור כאן עד שני פעמים יב"ח בין להמחבר בין להרש"ל משום דדלמא שתנטל הכוליא כולה מן עת שהקטינה צריך משך שני פעמים יב"ח מ"מ אין זה כלום דכבר בארתי בסימן הקודם (בד"ה ולכאורה) דמוכח בראיות ברורות דגם כל דבר שנטרף ע"ש סופו אינו חי יב"ח מיום שנולד בה הריעותא ומכ"ש שבלקתה הכוליא מורים פשט הש"ס והפוסקים דטרפה מחמת עצמה מדמנו לה בחשבון הח"י טרפות וכבר עמד בזה הכרו"פ בסימן כ"ט ע"ש לכן זאת תורת העולה בשאילתינו דחלב מן יב"ח אסור וקודם יב"ח שרי והנראה לפענ"ד כתבתי

שאלה קכ"ט

שלום לאהובי כו' הנני אשיבך על כל דבריך וראשונה שאלת במעשה בא לידך בתרנגולת שנמצא בה שני מעיים שהביצה מונחת א' גדול וא' קטן ודבוקים זה בזה והורית להכשיר באין הפסד מרובה עד כאן דבריך

נראה לי כדבריך אולם לא מטעמך כי לדידי הדבר פשוט דכמו שמבואר ביו"ד סימן מ"ה לאסור ניקב האם או ניטל באין ה"מ ה"נ יש לאסור ביתרת משום דהו"ל כניקב או ניטל דהיינו לרש"י ורמב"ם בפי' כל י"כ הו"ל כניטל ולרמב"ן הו"ל כניקב ובין כך ובין כך אסור באין ה"מ וזה פשוט ואע"ג שיש עוד טעם להתיר לדעת הרמב"ם דיתר כחסר מברייתו וס"ל נמי דכל היכי דאמרינן דניטל טרפה אפ"ה בחסר מברייתו כשר וא"כ הך דינא דניטל האם איירי הכל בניטל וא"כ כשר להרמב"ם בחסר וה"ה ביתר מ"מ אין זה מספיק להתיר באין ה"מ דהא באין ה"מ קיי"ל בסי' נ' דאין חילוק בין חסר לניטל וגם קיי"ל כרמב"ן באין ה"מ דיתר הו"ל כניקב נמצא דאין כאן שום טעם להתיר באין ה"מ מ"מ נ"ל להכשיר מטעם א' והוא ע"פ מה שביארתי לעיל (בסי' פ"ג ע"ש כל הסי' ההוא היטב) דלדעת הצ"צ שפסק בשני איברים אם א' קטן מחבירו מועיל קטנותו לסימן שהיא יתירה א"כ הוי לן להכשיר כל יתרת אבר אם א' קטן משום דכל היכי שנודע לנו ע"י סימן איזהו היתר שוב ל"א כל יתר כנטול אלא שכתבתי שם להוכיח דלא כהצ"צ ואין מועיל סימן דקטנות מש"ה כתבו הפוסקים דאמרינן יתר כנטול אפילו היתרת קטן מאוד אע"ג דבשני ורדות ואחת הפוכה אם הקטנה הפוכה כשרה הרי דאזלינן בתר סימן דקטנות זה דוקא בדין הפוך ושינוי תואר שאינו רק מנהגא בעלמא אבל בטרפות ברור