נאות דשא ריא

יש ראי' מתוך דברינו אלה לשיטת הט"ז דלשיטתו מיושב קושי' הש"ך שם בס"ק מ"ב שהקשה דרמ"א הביא י"א דאינו משלים והכי נהוג מטעמא אחרינא ותו דבד"מ לא הוזכר טעמא אחרינא כלל והוצרך הש"ך לדחוק שם דרמ"א פליג בהא אב"י דאפילו הסוברים יתרת מקמא אורחי' הוי כמו בדרי אפ"ה אינו משלים משום דלהשלים בעינן בדרי ממש ע"ש והוא דחוק דעדיין אין מיושב קושייתו דהא בד"מ שתיק לי' להב"י ואיך נימא דפליג עלי' וגם שזה הטעם דבעינן בדרי ממש לענין השלמה הוא ג"כ טעם חדש לא הוזכר בב"י ובד"מ אולם לשיטת הט"ז א"ש דבאמת מודה רמ"א להב"י דלא בעינן בדרי ממש ולכן אם יתרת מקמא אורחי' אז הוי כמו בדרי ומשלים ומש"ה דברי הב"י נכונים דאותן המכשירין מקמא אפי' בצורת ורדא וס"ל דאורחי' בהכי אז משלים והאומרים דאינו משלים משום דאסרי מקמא ואעפ"כ למה שכבר הגיה רמ"א דמנהגינו לאסור ב' ורדות אע"ג דמקמא כשר א"כ טעם הכשר מקמא לדידן משום דאין שם מקומן דאוני אם כן להמכשירין מקמא הוי כל שכן דאינו משלים חם כן כשהביא רמ"א וי"א דאינו משלים היינו מטעמא דפסלו ב' וורדות דאז בין אם יכשירו מקמא בין יאסרו מ"מ תמיד אינו משלים וכדאמרן מש"ה כ' שפיר והכי נהוג מה"ט גופי' דהא אנן פסלינן ב' וורדות וא"ש ומיושב קושיות הש"ך ודוק כי הוא נכון בע"ה (ומ"מ הדין שהוציא שם הש"ך דאונא מקמא אינו משלים הוא אמת ג"כ לדברינו דכיון דפוסלין ב' וורדות דאז גם הב"י מודה דאונא מקמא אין משלים וא"צ כלל לעשות מחלוקת בין ב"י ורמ"א אלא גם רמ"א ס"ל כהב"י דלא בעינן דרי ממש ואע"ג דהראי' שהביא מהאגודה לא נתיישב בדברינו דהא האגודה מכשיר גם ב' וורדות ואפ"ה ס"ל דאינו משלים א"ו ס"ל דלהשלים בעינן בדרי ממש מ"מ דחוק לומר דרמ"א ג"כ הכי ס"ל מדלא השיג בד"מ) הנה נתבאר לנו כמה סמוכות וראיות לשיטת הט"ז והמעיין יראה שגם פשטן של דברים מורין כך דאיסור ב' וורדות הוא משום חסרה הוורדא

ואחרי שביארתי ששיטת הט"ז נכונה וגם בכדי שיתיישבו דברי הנקה"כ שהוזכרתי לעיל לבי אומר לי דגם הש"ך כהט"ז ס"ל דמה שפי' בסקי"ז טעם פסול ב' וורדות משום דבצורת ורדא לאו אורחי' הכוונה הוא והוי יתר כנטול והו"ל חסרה הוורדא דהא ודאי אי אורחי' בצורת ורדא אז אין שום טעם להטריף לכן הוצרך לומר דלאו אורחי אבל עכ"פ האיסור משום חסר וורדא ומה שהוצרך לומר דבצורת אונא דאורחי' בהכי ולא אמר בפשיטות דאין שם מקום האונות אפשר דה"נ קאמר דהא הטעם דיתרת שלא במקום האבר כשר היינו משום דלא הוי רק דלדול בעלמא ואינו אבר כלל והיינו דבמקום האבר אין דרך להיות דלדול אלא הוא אבר גמור מהחיות של אותו האבר שנחלק לשנים אבל שלא במקום האבר אורחי' להיות דלדול בעלמא אפי' שיש לו צורה כאבר וא"כ נוכל לומר שזהו עצמו כוונת הש"ך במ"ש דמקמא אורחי' הוא ומ"ש הש"ך ורדא בשמאל אע"ג דאין שם מקום הורדא י"ל דס"ל דאע"ג דפלגינן עלי' דרבא וס"ל דאין כל הריאה מקום האונות אע"ג דכולה אבר א' היינו דוקא מצד לצד אבל כל צד אחד כחדא חשיב מש"ה כל מקמא הו"ל מקום הורדא אבל לא מקום האונות כיון דמקום הורדא מקמא ומקום האונות בדרי ופליג בהא הש"ך על הט"ז דלהט"ז אפילו צד א' מהריאה לאו כחדא חשיב מש"ה אין איסור ב' ורדות אלא במקום הוורדא ואלו להש"ך כל מקמא כחדא חשיב מש"ה אוסר יתרת דורדא אפילו בשמאל אבל בהא מודה דאין מקמא מקום האונות ומש"ה מכשירינן יתרת מקמא ואם שידעתי שיש בזה קצת דוחק לפרש כך בכוונת הש"ך מ"מ מוטב לסבול מעט מהדוחק וליישב דבריו בנה"כ דעכשיו לפי דברינו אלה שפיר פסק בנה"כ דפיצול שהוא קצר מהגומא כשר כיון דאין סופו להתפרק וגם שאין שייך בו יתר כנטול כיון דאין בכל אותו צד מקום האונות וא"ש ואפ"ה שפיר השיגו הד"מ והש"ך אהמכשירין יתרת נגד חריץ הורדא ואמרו דאע"ג שלא תתפרק מ"מ שייך לומר י"כ אע"ג דמקמא אין מקומו של האונות היינו משום דדין זה דיתרת נגד חריץ הורדא מיירי להפוסלים יתרת מקמא כמ"ש הש"ך שם ואינהו ס"ל בכל הריאה הוי מקום האונות מש"ה השיגו שפיר אבל לדינא לדידן דמכשירין יתרת מקמא מודה הש"ך דמקמא או מגבא לאו מקומן של האונות ולא אסור יתרת מגבא לדידן רק מטעם שתתפרק מש"ה מכשיר בקצר מהגומא ומיושב דברי הנה"כ וממילא דלפ"ז ראוי לפסוק לדינא כדברי הנה"כ להכשיר ואע"ג שאנו מחמירין בורדא מהשמאל כהש"ך היינו מטעם דכל מקמא כחד דוכתא חשיב אבל בהא כשר וכאמור

אמנם דקדקתי עוד יותר בדבר וראיתי בנה"כ בקונטרס אחרון איך שהט"ז בדף האחרון השיג על הש"ך בסקי"ז שאוסר ורדא בשמאל וכ' הט"ז וכבר הבאתי ראיה לדברי מיתרון רגל דכשאין היתרת במקום האבר כשר וכ' ע"ז בנה"כ שם וז"ל אומר אני דיתרת כי האי כנטול דמי דשאני הכא בריאה דאי נימא כנטול הו"ל ניקבה ריאה וע"ש בסימן מ"א סקט"ו וסימן מ"ג סק"ט ותראה דלא דמי להדדי וכמ"ש עכ"ד והנה דבריו הללו צריכין ביאור וכפי הנראה בהשקפה ראשונה בכוונתו הוא דס"ל כדעת הפר"ח שהביא הרב משבצות זהב סימן נ"ה סק"ד דהמרדכי בשם ראב"ן שמהם מקור דין זה דכשאין היתרת במקום האבר לא אמרינן י"כ היינו משום דאינהו ס"ל כשיטת רמב"ן ורשב"א דיתר כנטול היינו כאלו היתר לבד ניטול ממקומו ועושה שם נקב או חסרון ולכן אם אין רגל השלישי עומד במקום בוקא דאטמא ונימא דהו"ל כנטול אינו כלום מש"ה בעינן דוקא שעומד במקום הרגל דהיינו שיוצא מן בוקא דאטמא או מן צומת הגידין אבל לפירש"י ורמב"ם שמפרשים דיתר א' כנטול א' וס"ל דאפילו אין היתרת דבוק כלל אמרינן ג"כ י"כ מש"ה לדידהו אפילו אם היתרת אינו עומד כלל במקום הראוי לאותו אבר אפ"ה אמרי' בי' י"כ זהו מה שאני מבין בדעת הפר"ח כי אינו לפני והשתא משמע דבנה"כ הכי ס"ל מש"ה סתר ראייתו של הט"ז שהביא מותרת רגל דשלא במקומו דכשר לכן כתב דל"ד בשלמא התם כשעומד שלא במקומו אז אם נימא דהיתרת לבד הוא כניטל ממקומו אינו מזיק כלום משא"כ כאן דהיתרת דבוק באבר שנקובתו במשהו לכן אף ע"ג דהורדא אין מקומה בשמאל ואמרינן דהיתרת לבד ניטול והו"ל ניקבה הריאה כך משמע לי לכאורה בכוונתו ז"ל

אכן אין נייח לי כלל אחר העיון שיהיה זה כוונת הרב ז"ל חדא דחם הש"ך ז"ל שאסר ורדא בשמאל ביאר אח"כ טעמו בעצמו כנ"ל א"כ הרי דעת פר"ח הנ"ל דחוי' הוא וכמ"ש גם במשבצות זהב שם וכן כל הפוסקים סתמו כדברי ראב"ן דלכל הפירושים ביתר כנטול כשר היכי שאין היתרת עומד במקום האבר וא"כ איך פסקו כל האחרונים כדברי ש"ך בב' וורדות אחר דלא קיי"ל כדעת הפר"ח ותו דבש"ך בסימן נ"ה לא השיגו כלל אהך דינא דראב"ן ומשמע דלא ס"ל כהפר"ח. ותו דאם כוונתו כנ"ל א"כ למה הוצרך לחלק מחמת דה"ל כניקבה הריאה והא בפשיטות ה"מ למיסתר ראייתו של הט"ז דלשיטת רש"י דיתר כחסר אין מקום לדינא דראב"ן והט"ז תפס כדעה זו דהא כ' דטעם ב' וורדות משום דהו"ל כחסר וורדא א"כ ה"ל להנה"כ לסתור דלרש"י אין שייך זה וכן הש"ך בסימן מ"א וסימן מ"ג משמע דתפס עיקר כדעת רש"י ז"ל וכן בסס"י נ"ד בהדיא. ותו דאם יהיה כוונתו כנ"ל דמטריף ורדא בשמאל משום דהו"ל כאלו הורדא היתירה ניטלה וניקב הריאה זו וממילא מש"ה ביתרת מקמא הוצרך הש"ך לומר דאורחיה בהכי דאל"כ היה טרפה דאע"ג דאין במקמא מקום האונות דמ"מ ה"ל כאלו ניטל היתרת וניקב הריאה אע"כ דהא דמכשירינן מקמא משום דאורחי' א"כ יתרת מגבא דודאי לאו אורחי' הו"ל כניקבה הריאה א"כ הדרא קושיא לדוכתא איך בנה"כ עצמו השיג על הט"ז לענין פיצול הקצר מהגומא להכשיר הואיל ואין סופו להתפרק הא מ"מ נימא בי' י"כ וא"כ איך והיה דברי נה"כ בסימן אחד סותרים זא"ז ותו דמאחר דהש"ך תופס עיקר לדינא כפירש"י דיתר א' כחסר א' וכמו שהוכחתי וכן רמ"א ס"ל כך בסימן נ"ד ואפ"ה הביא רמ"א דברי ראב"ן והש"ך לא השיג א"כ ע"כ ס"ל דאפילו לדעת רש"י איתא לדינא דראב"ן א"כ ראיות הט"ז נכונה מיתרת רגל ומה השיב לו בנה"כ על זה

ומה שנ"ל בזה דהנה דין זה דיתרת שלא במקום האבר כשר מקורו הוא מהראב"ן והעתקתי דבריו לעיל (בסימן פ"ג) וז"ל בדין יתר רגל דכל יתר כנטול דמי ובכל אחד י"ל הוא היתר והוי כניטול והרי הוה חסר רגל ונ"ל דאי איכא לאותו היתר היכרא כגון שהא' עומד במקומו והשני שלא במקומו דאע"ג דכנטול דמי אותו היתר כשרה דלאו חסר הוא עכ"ל ובארתי דברים חלו לעיל (בסימן הנ"ל) דסבירא ליה דמחשבינן להיתר כאלו אינו ולפי דבכל חד י"ל דהוא היתר דהיינו שיש על שניהם שם יתר משום דחיותן נחלק א"כ הו"ל כאלו שניהם נטלו משא"כ היכי דאחד מהם נשתנה לגריעותא עד שיש היכר שהוא היתר דאז ידעינן שלא נחלק חיותן כלל א"כ לא הוי כניטול רק היתרת ולית לן בה ע"ש בדברינו באורך ותבין יותר ודין זה דראב"ן הביא במרדכי ומבואר שם בגליון דיתרת שלא במקומו כשר בין לפירש"י בין לרמב"ן ודלא כהפר"ח והנך רואה דאדרבא הראב"ן כרש"י ס"ל כאשר בארתי דבריו וכן הוא שם במרדכי בגליון ואפ"ה מכשיר ע"ש וספר הפר"ח אינו בידי ועכ"פ הנך רואה דטעמא דכשר יתרת שלא במקום האבר הייני מחמת שמה שאינו עומד במקומו הוא היכר שהוא היתרת ואמרינן דהיתרת לבדו הוא כניטל כאשר ביארתי בזה היטב לעיל בסימן הנ"ל ממילא יש חילוק בזה בין פירש"י ובין פי' רמב"ן דלרש"י דיתר כנטול היינו כאלו ניטלו שניהם מתחלה ברייתן ממילא כשהיתר שלא במקומו אמרינן דהוי רק כאלו היתר בלבד נחסר מתחלת ברייתא ואז ליכא שום ריעותא מה שאין כן לפירוש רמב"ן לכאורה הוי לן להטריף דהא אפילו ביתרת במקום האבר לא הוי כניטל רק היתרת וא"כ הא גם כשהיתרת שלא במקומו הוי כאלו היתרת ניטל אין חילוק ביניהם כלל אלא דלשיטה זו בלא"ה כשר דאע"ג דהוי כניטל ביד ונעשה נקב או חסרון מ"מ לא שייך זאת אלא כשדבוק ממש באותו האבר אבל כשאינו דבוק בו נהי דניטל ביד מאי איכפת לן וא"כ אפי' כשעומד במקום האבר כל שאינו דבוק בו כשר מכ"ש כשאינו עומד במקומו כלל ויש נ"מ לדינא בינייהו ביתרת שלא בדרי דאונא אי אמרינן דאין כל הריאה מקומן של האונות דלפירש"י כשר ולא שייך בי' לומר י"כ מתחלת ברייתא דכיון דהיתרת לבד נברא חסר א"כ אין כאן שום ריעותא כלל משא"כ לפי' רמב"ן אע"ג שהיתר שלא במקומו מ"מ כיון דאמרינן דהיתרת הו"ל כניטל ביד הו"ל ניקבה הריאה וטרפה ודוקא