נאות דשא רט

דנהי דאין סופו להתפרק מכל מקום טרפה משום י"כ וכמו שכ' בעצמו שם לענין יתרת נגד חריץ הורדא דאע"ג דיש לו מקום לנוח בו מ"מ אינו מועיל כיון דאמרינן י"כ וע"ז רמזתי לעיל בסימן ע"ה בסוף ד"ה אולם אין מהצורך ע"ש וא"כ למה הוא מכשי' בנה"כ בזה וזה תימ' רבא ולו' דלא השיג בנה"כ רק על הט"ז ולשיטתו השיגו אבל איהו גופי' דעתו להטריף כ"ז הוא דוחק גדול דודאי מבואר ומשמע שם בנה"כ דלדינא הוא משיג עליו וא"כ החליפו שיטתם ועכ"פ לדינא הי' נ"ל דכיון דבדין ב' ורדות סוגיין דעלמא כהש"ך להטריף אפילו בצד שמאל ובדעתו תפסו שם כל האחרונים וכן עמא דבר א"כ קיי"ל כפי' הראשון הנ"ל א"כ יש להטריף בשאילתינו

והתב"ש בסימן ל"ה סק"ד כ' להכשיר וזה לשונו דליכא ריעותא שתתחכך ואי משום הטעם שכ' הט"ז דמזה נראה דלאו פיצול הוא אלא יתרת י"ל דזה ימי' נתפצלה וגדלה ריאה עם גומא והפיצול לא גדל כ"כ מחולשתה וכ"ד הש"ך בנה"כ ופר"ח אף ע"ג דיש להשיב אהשגתם מ"מ דעתם נ"ל עיקר אמנם אם יש במקום הקצר ההוא כשיעור חסרון בריאה שנתבאר בסימן ל"ו לא עדיף מאלו היתה כאן שלימה והי' בה חסרון מבחוץ עכ"ד. והנה במ"ש דיש להשיב אהשגתם אפשר כוונתו למ"ש והאמת כך הוא דהשגת הנה"כ אינה השגה כלל לדינא כאשר נתבאר ומה שאומר התב"ש דאעפ"כ כשרה משום דתלי' דפיצול הוא דבר זה הוא תמיה בעיני מאוד להכשיר טרפות יתרת מגבא שהוא טרפות מבורר בש"ס ואיסורא דאורייתא ונבא להכשירו בדבר קל כזה לתלות בדבר רחוק ואדרבא אית לן למימר דכיון דאיכא למימר דהוא יתרת מגבא ואיכא למימר דהוא פיצול מגבא יש להטריפו מספק וכמ"ש התב"ש עצמו כמה פעמים בכיוצא בזה לאסור מספק ועיין בדברינו לעיל בסימן פ"א הבאתי שם דאפי' ספק תרתי לריעותא שאינו מוזכר בש"ס כלל אוסר התב"ש מכ"ש בזה ואפילו למה שכתבתי שם דנ"ל דבספק לריעותא יש להכשיר משום דדין ב' לריעותא אינו רק חומרות האחרונים אבל ביתרת מגבא שהוא טרפות ברור ודאי יש לאסור ותמהני על התב"ש שבכל המקומות אינו מתיר אלא בדבר ברור מנופה היטב ולא עשה כך בדין זה. ואולי לפי שראה דבלא"ה הש"ך והפר"ח מתירין רק שלא הוטבו טענותיהם קצת בעיניו לכן רפא דבר זה על נקלה. אבל לפי מה שביארתי דלדינא אין מקום כלל להשגת הנה"כ ויש לאסור יתרת בכה"ג לפי מאי דקיי"ל בההוא דב' וורדות כהש"ך א"כ פשיטא דאין טעם התב"ש מספיק להתיר משום דס' יתרת יש לאסור ג"כ

ודבר זה דס' יתרת אסור מוכח מדברי רש"י ותוס' בסוגיא הנ"ל בהא שכ' רש"י וכדמשתכחן תרתי עינוניתא כו' דחדא גופיה כו' ע"ש ורצונו דיש להטריף ב' ורדות כיון דמודינן לרבא ביתרת מקמא להטריף משום דהו"ל כחסר אונא ומה"ט הי' רוצ' רב אשי להטריף ולא הכשי' רק משו' דאורחיה בכך ממילא כשיש ב' דאז השניה לאו אורחי' והוי כחסר אונא (דאע"ג דאין לה צורת אונ' כבר נתבאר דאונ' אין לה צורה ידועה) זהו תוכן דברי רש"י וסייעתו וקשיא טובא דהא ענין יתר כנטול ביארתי בסי' פ"א דהיינו שחיות האבר נחלק לשנים ומחמת זה א"א לאותו הבעל חי להתנהג ולחיות ע"ש א"כ כי איכא ב' וורדות מנ"ל לומר דחיות, אונא נחלק והוי כחסר אונא נימא דחיות הורדא נחלק והוי כחסרה ורדא דמכשירין בי' בעלי השיטה הזאת וצ"ל דרש"י ז"ל וסייעתו אסרו מספק דכיון דאינהו מפרשים בש"ם להטריף יתרת מקמה מש"ה הוי אצלם יתרת מקמא טרפות ברור בש"ס ואסור מספק דחיישי' שמא ב' אונות הם ולח ב' וורדות ואכתי קשיא הא קיי"ל בכל דוכתא תולין במצוי בין להקל בין להחמיר וא"כ כאן שאנו רואין ב' וורדות דיש הוכחה שורדא היא וצורתה מוכחת עלי' למה ניחוש מספקא לומר דאונא הוא ומנ"ל לרש"י ז"ל להטריף בזה וראייתו לאו ראי' הוא כלל דרב אשי דרצה להטריף היינו משום דאכתי לא הוי ידע שיש עינוניתא בעולם אז דן אותה ליתרת מקמא כיון דאונא אין לה צורה ידועה והו"ל כחד אונא אבל אחרי שידענו שיש שם עינוניתא א"כ כי משתכחן ב' מסתב' טפי לו' שהוא ורדא יתיר' ממה שנאמר שהוא אונא יתירה והנה בחדושי לחולין הארכתי בזה ובארתי בדעת רש"י ז"ל וסייעתו דס"ל דהא דצורתה מוכחת עלי' אינו סימן מובהק והוכחה ברורה שהוא ורדא ולא אונא כיון דאונא אין לה צורה ידועה ואנן סימן מובהק בעינן וכל דליכא סימן מובהק אסרינן מספיקא ושם הארכתי בזה וכאן קצרתי ועל כל פנים הדברים ק"ו דאם בב' וורדות דצורתה מוכיח דורדא יתירה הוא ולא אונא יתירה אפילו הכי כיון דיתרת מקמא לדידהו מוזכר בש"ס אסרו מספק ולא סמכו אהוכחה זו כל שכך וק"ו ביתרת מגבא שהוא לכ"ע טרפה ובנדון שאילתינו דלא די דאין הוכחה להכשיר אלא דגם יש הוכחה להטריף דכיון דהוא קצרה מהגומא מוכח דהוא יתרת רק דאנו באים ליישב זאת בדוחק שגדלה הריאה והפיצול לא גדל מכ"ש שיש לאסור מספק

תו איכא ראיה לזה דהנה כתבתי בחדושי שיש להקשות ג"כ איפכא למנהגינו דמכשירים י"מ ואוסרים ב' ורדות ופי' הט"ז משום חסר ורדא וקשיא איפכא למה נטריף דלמא הוא אונא יתירה וכ"ת דאסרינן מספק זה לא מסתבר כלל כיון דדין חסר ורדא לא הוזכר בש"ס אפי' ברמז ואדרבא רבו מאוד המכשירין ולמה נאסור בספיקן ובשלמא להש"ך א"ש דאיהו ס"ל דכל יתרת בצורת ורדא לאו אורחי' וטרפה מטעם יתרת מקמא א"כ טרפה ממ"נ דבין אם נימא דחיות אונא נחלק וזו אונא יתירה היא טרפה משום חסר אונא ואי נימא דורדא יתירה הוא זו טרפה משום חסר ורדא אבל לשיטת הט"ז שבארנו דאונא מקמא כשר כיון דאין שם מקום האונות רק ורדא יתירה אסורה כיון דשם מקום הורדא א"כ קשיא מאן לימא לן דזו היא ורדא דלמא אונא הוא וכתבתי בחדושי לתרץ דאע"ג דחזינן דרש"י לא הכשיר ב' ורדות משום דס"ל דצורתה אינו סי גמור שהוא ורדא היינו להכשיר לא סמכינן אהאי סימנא ואסור מספק דלמא הוא אונא אבל להטריף מידי ספקא לא נפק' מש"ה לדידן אע"ג דלית לן טעמא להטריף רק משום חסר ורדא וטרפות זה רבו המכשירין ויש להכשיר בספקו מ"מ צורתה הוי הוכחה קצת דורדא הוא ומש"ה אוסרין ועיין בחידושי בזה באורך הרי דאפילו בטרפות חסר ורדא שהוא דבר קל וראוי להתיר בספקו מ"מ כיון דיש קצת אומדנא לאיסור דהיינו צורתה מש"ה אסרינן אע"ג דאינו הוכחה גמורה כמו שהוכחתי מדברי רש"י ז"ל א"כ כ"ש וק"ו בשאילתינו דדין יתר מגבא הוא מדאורייתא ואין חולק ויש הוכחה שהוא יתרת ואפי' אם זו ההוכחה לא תהיה הוכחה ברורה משום שתוכל לומר שנתגדלה עם הגומא והפיצול לא גדל מ"מ לא גרע הוכחה זו מהוכחה דצורת ורדא וא"כ כ"ש שיש לאסו' הנה נתב' שאין די בדברי התב"ש להתי' בשאילתינו א"כ נראה לכאורה דיש לאסור מאחר דקיי"ל כהש"ך בדין שני הורדות וכמו שביארתי

ותו דאפילו נימא בנ"ד שהוא ספק שקול אם הוא פיצול או יתרת ואין סברא לתלותו יותר ביתרת מלתלותו בפיצול מ"מ הא כבר פסק רמ"א ביו"ד סימן נ' סעיף א' בהגה"ה דבס' השקול כל היכי דנעשה בודאי מחיים אסור ולא אמרינן בכה"ג נשחטה הותרה והכי קיי"ל ואפילו להאומרים דגם בנולדה ריעותא מחיים אמרינן נשחטה הותרה בספק השקול מכל מקום כבר העלה התב"ש עצמו בס"ס כ"ט דדוקא היכי שברור שלא נולדה כך מתירין אבל אם י"ל שנולדה כך לא התירו ואם כן הרי ביתרת מבואר בסימן פ"א דהוא בא מן הבטן ממילא אם נימא שהוא יתרת הרי בא מן הבטן ואם כן מודה כ"ע דאסורה מספק ויש בענינים אלו אריכות דברים אלא שאין כאן המקום להאריך דכאן ודאי אין מקום לומר נשחטה הותרה משום דחיברה לה יחדיו כל הגריעותות משום דשכיח טפי לאיסורא דהיינו דמסתבר טפי שהוא יתרת ומה שנאמר שנתגדלה הריאה כדברי התב"ש הוא רחוק וגם נעשה ודאי הריעותא מחיים וגם שי"ל שנולדה כך (ועיין בתשובתי לעיל בסימן י"ד ובסימן כ"ב) וא"כ ברור שאין די בטעמו של התב"ש להכשיר וא"כ נתבאר שאין שום טעם בנ"ד להכשיר

איברא לפי שראיתי להקת הנביאים מתנבאים להכשיר בשאילתינו הלא המה הנה"כ והפר"ח והכרו"פ והתב"ש והפר"מ ואין גם א' מהם שידבר ממה שהוקשה לנו לזאת נתתי אל לבי ואומר אני ליתן מקום להיות דבריהם קיימים לדינא להכשיר ובתחלה אבאר מה שעשיתי סמיכות לפירושו של הט"ז דהרמב"ם המכשיר יתרת מקמא טעמא הוא משום שאין שם מקום האונות ואע"ג דלאו אורחי' דהנה על הרמב"ם שמכשיר י"מ תמהו רבים וכן שלימים מנין לו כיון דבש"ס אמר סתמא דביני וביני טרפה ומה דמסיק בתר הכי כל הני חיוי ברייתא כו' הוא בעינוניתא א"כ מהיכן נבא לחדש להכשיר מקמא ותו תמהו הא מהש"ס מבואר דאסור דהא חזינן דסבר רב אשי למטרפי' מחמת יתרת מקמא והשיבו לו כל הני חיוי כו' אבל ביתרת גמורה דלאו כל חיוי אית להו נשאר אקמייתא להטריף ולקמן אבאר אי"ה קושיא זו בביאור יותר וכתבתי בחדושי ליישב קושיא הראשונה בכמה דרכים

דרך ראשון דהנה הוקשו המחברים למה הוצרך רבא לומר דחלוף טרפה הא הוא בכלל חסר או יתיר דהא הוא חסר מצד ימין ויתיר מצד שמאל ונ"ל פשוט דלק"מ למה שבארתי לעיל דרבא אמר ה' אוני אית לריאה להורות דכל הריאה הוי מקומן של האונות לכן האי חילוף אינו טרפה כלל מטעם חסר ויתיר דכיון דבכל הריאה איכא ה' אונות הוי לן להכשיר דאין כאן לא חסר ולא יתיר להכי קאמר דטרפה מטעם חילוף שהוא טרפות בפ"ע ואינו ענין כלל לחסר או יתיר וזה ברור ומיהו ק"ק דא"כ איך כ' רש"י בדף מ"ג ע"א ד"ה לא תיפוק דחליף בריאה הוא בכלל חסרו והרי בארנו שטרפות דחליף הוא ענין בפ"ע וא"כ איכא יותר מן ח"י טרפות וצ"ל בדוחק דאע"ג דבתורת חסר אינו טרפה מ"מ לענין המספר נכלל שפיר בחסר. אולם לשיטת הרמב"ם ז"ל יש בזה דרך מרווח יותר והוא לשיטת הט"ז דמה דמכשירינן יתרת מקמא היינו משום דלא ס"ל דכל הריאה הוי מקומן של האונות א"כ א"ש דדוקא רבא דמטריף גם במקמא דס"ל דכל הריאה הוא מקום האונות לכן הוצרך לחשוב חליף בפני עצמו דאין בו תורת חסר כלל כיון דכל הריאה יש לה ה' אוני משא"כ לדידן דס"ל דאין כל הריאה מקומן של האונות ואין מקום האונות אלא בדרא דידהו בימין ובשמאל א"כ חליף טרפה מטעם חסר וליכא יותר מן ח"י טרפות וכ"ת אכתי קשיא לרבא דאיכא טפי מן ח"י טרפות י"ל דלרבא לשטתי' בלא"ה א"ש