נאות דשא קצב

ולכן מה"ט כיון דאמר רבא תלתא מימינא וב' משמאלא נכלל זה ויש לי סמך שפיר בדברי רבא כן נ"ל

ומעתה נבא לשאלתינו ונ"ל לומר דלמאי דמכשירינן יתרת בדרי דאונא אזי אם יש בשמאל ג' אוני כמו בימין ואומות שוין שאין אומא שמאלית גדול' מהימנית לאו חליף הוא כלל דבשלמא היכי שהריא' כדרכו שבימין ג' אונות ובשמאל ב' דאז מחויב האומא של שמאל להיות גדולה וכמו שכתבתי בסמוך ולכן היכי דהם שוים י"ל דה"ל חליף משא"כ אם יש גם בשמאל ג' אונות דאז מה שנתקטנה האומא הוא מחמת היתרת ממילא חין כאן חליף כלל רק הכל נמשך מחמת היתרת ויתרת בדרי דאוני כשר כן נ"ל ובלא"ה כ' התב"ש בסימן ל"ה סקל"ח דאם האומות שניהם שוים יש להכשיר בה"מ לכן נ"ל דבה"ג מחמת הסברא הנ"ל כשר אף באין ה"מ ואע"ג דלכאורה יש ג"כ סברא לומר איפכא דבה"ג גרע דהוי ב' לריעותא דהיינו היתיר והחליף והריעותות סמוכות כגון היכי שניכר שהאונא הסמוכה לאומא היא היתירה כגון שאין לה סמפון וכה"ג וכן למה שביארתי בסימן פ"א דהיכי דיש יתר אונא אז הוי על שני אונות שם יתר עבור שחיות אונא א' נחלק לב' ממילא אם יש בשמאל ד' אונות הוי על ארבעתן שם יתר ממילא היכי דאיכא ד' בימין וד' בשמאל אז הוי תמיד הריעותות סמוכות אפילו היכי דליכא שום שינוי באונא א' וא"כ י"ל אף דהכשיר התב"ש היכי דשניהם שוים בה"מ בה"ג אין להכשיר אף בה"מ משום דהוי ב' לריעותא מ"מ נ"ל דכאן כשר אדרבא אף באין ה"מ מטעם הנ"ל דאדרבא כל שיש יתר אונא בשמאל אזי אין כאן חליף באומא כלל דע"י שיש שם אונא יתירה מחיית זה נתקטנה החומה משיעורא וכיון דקיי"ל דיתרת בדרי כשרה מטעם דאורחא בהכי אזי אורחא ג"כ בכה"ג שיהיו האומות שוים ומכ"ש לפי מה שביארתי באורך לעיל בסימן ע"ה דיתרת אינה ריעותא כלל לענין שיצטרף לריעותא אחרת להיות ב' לריעותא דלפ"ז בלא"ה לא הוי ב' לריעותא בנ"ד לכן נ"ל להכשיר בזה בפשיטות והיכי דאין כאן יתרת והאומות שוים דהוי חליף ובה"מ הכשירו התב"ש ויש איזה ריעותא על החליף ההוא יש לעיין ועיין פרי מגדים בדיני ב' לריעותא במחודשים אות י"א וכעת לא אאריך בזה והנראה לפי עניות דעתי כתבתי. זהו מה שראיתי להשיב לך על שאליתיך והש"י יאיר עינינו בתורתו דברי הק' כו'

שאלה קח

שני עדים שהעירו לאשה שמת בעלה אם רשאי אחד מהם לישאנה

והנה דין זה מבואר היא בהדיא בהגהת רמ"א באה"ע סימן י"ב סעיף ח' ע"ש דבעד א' המעיד לאשה אסור לישאנה מדינא ובשנים שרי מדינא ואסור עכ"פ לבעל נפש משום הרחק מן הכיעור ומשמע דאע"ג דבלאו איהו נמי הוי שריא איתתא לאנסיבי דהא עד א' מהימן בעדות השה מ"מ כל שהעיד איכא בי' כיעור ואסור לבעל נפש לבד זה ראה מצאתי להגאון בנודע ביהודא חלק אה"ע סימן ק"ט וס"ל שהמציא דדוקא היכי דבעינן שני עדים דאז עפ"י כל א' מהעדים נגמר הענין לכן אע"ג דמדינא שרי משום דתרי לא חשידי מ"מ איכא כיעור אבל בעדות אשה דסגי בחד אי אתרמי ששנים העידו אזי רשאי א' מהם לישאנה ואפילו כיעור ליכא משום דנחשב כאלו לא העיד כלל כיון דבלאו איהו הוי סגי ודברי הגהת רמ"א הנ"ל דחיק ומוקי בגוונא דלא סגי בחד כגון במלחמה וכה"ג ע"ש

והנם שאיני כדאי להכריע בדבריו מ"מ תורה היא וללמוד וכו' ואכתוב מה שנראה לפענ"ד ואעתיק תחלה תמצית דבריו של הגאון ז"ל הצריך לענינינו עובדא הוי התם בע"א שהעיד לעגונה שמת בעלה ינטל שכר ממנה ורצו קצת לומר דאינו בכלל ניטל שכר להעיד דעדותו בטלה מטעם היתר של מוהרי"ק הובא בש"ע אה"ע שמותרים עידי הגט ליטול שכר עבור שיש להם הפסד שאינם רשאים לישא האשה ה"נ בזה והוא סתר דבריהם דעד זה אין לו הפסד כלל דבשלמא עדים החתומים על הגט חם לא יחתמו יבקש הבעל עדים אחרים ואז יוכלו אלו לישא האשה ועתה ע"י שחותמים אסורים לישאנה אע"ג דשנים אינן חשודים מ"מ משום כיעור אסורים לישא משא"כ בזה אין להעד שום הפסד דהא אם לא יעיד לא יוכל ג"כ לישאנה דאסורה משום אשת איש מאי אמרת אי כחו עדותו אולי יזדמן עד אחר שיעיד לה וישאנה ז"א דגם אם יעיד עכשיו מ"מ אם יזדמן עד אחר שיעיד ג"כ יוכל זה לישאנה דהא דקיי"ל דאפילו בב' אסור משים כיעור היינו היכי דבעינן דוקא ב עדים דאז עפ"י שניהם נגמר ההיתר לכן שייך כיעור בשניהם משא"כ בעדות אשה דסגי בע"א חזי אם יש ב' עדים מותר אחד מהם לישאנה כיון דבלעדו הי' ג"כ היתר ע"י השני והא דפריך בפ' א"ט דף מ"ד על רבה בר בר חנה ותיפוק לי' משום אשבח אף דגם רב כהנא ורב אסי התירו כמ"ש מהרש"ח שם מ"מ פריך משום דרב לא סמך על דברי ר"נ ור"ח עד ששלחו לרבב"ח והביא ראיות לדבריו מהא דאמר בבכורות דהמתיר את הבכור אסור ליקח שכר וקשה למה לא יקח הא מפסיד ע"י היראתו דאסיר לקנות הבשר כדאמר שם בפח"ט אלא על כרחך דכל היכי דסגי בחד ואיכא שנים מותר אחד מהם ליקח ומש"ה זה המתיר את הבכור אין לו הפסד דממ"נ אם לא ימצא מומחה אחר שיתיר אזי אם גם הוא לא יתיר לא יוכל לקנות הבשר ממנו שיהיה אסור משום בכור ואם ימצא אחר שיתיר אזי גם אם יתיר עתה יוכל לקנות ממנו כיון דאי לאו איהו ג"כ היה מותר ע"ש שזהו תורף הדברים

והנה לכאורה דבריו נסתרים מדברי התוספת שם בפא"ט בד"ה וכן העדים שהעידו כו'. בתירוצם השני שפירשו דדן את הדין מיירי בשנים וא"כ למ"ד ב' שדנו דיניהם דין וה"ה א' וא"כ די בחד ואפ"ה תני דאית בי' כיעור. מיהו זה יש ליישב דאע"ג דדין סגי בחד מ"מ אל תהי דן יחידי ואסיר לכתחלה והוי כנגמר הדבר ע"י שניהם מש"ה איכא כיעור א"נ דיאמרו העולם דלא רצו הבעלי דינים לסמוך על דיין אחד ולא רצו להתדיין רק בפני שניהם ומש"ה שפיר איכא כיעור משום דלא היה הדין אפשר ליגמר רק ע"י שניהם דוקא אולם דמ"מ קשה דהא בהך ברייתא גופה תני אסר והתיר ולפ"ד התוס' צריך ג"כ לומר דמיירי בשנים שהתירו דוקא דאל"כ אסור מן הדין ולמה תני דמדינא שרי אע"כ דמיירי בשנים ואפ"ה תני דאית בי' כיעור והא ודאי דהוראה סגי בחד ואפ"ה בשנים איכא כיעור ונ"ל לומר לדברי הגאון ז"ל דהא דתני דאית בי' כיעור היינו דוקא אם שני הדיינים יחד יקנו הדבר זה דאז ודאי שייך בי' כיעור כיון דזולתם לא הי' נגמר הענין ואיהו לא קאמר רק דא' מהם מותר כגון בנדון דידיה שא' מהם נושא האשה וכן בההוא דרבב"ח שהקשה הגאון ז"ל מאי פריך היינו משום דר"כ יר"א היתה ידם עמו בהיתר זה והם לא קנו הבשר רק רבב"ח לחודיה אבל מודה דאם שניהם קונים שייך בי' שפיר כיעור ודומה לזה מבואר בח"מ סימן ס"ו בענין המלוה המוכר שט"ח לעדים החתומים בו דיש חילוק בין היכי שמוכר לשני העדים ובין היכי שמוכר לא' מהם ע"ש כן נ"ל. ובהא מיושב דברי רש"י ז"ל שם שכתב בד"ה משום חשדא דנראה כנוטל שכר על הוראתו. וכתב מוהר"מ ז"ל דלא פי כפשוטו משום דלה יחשדוהו שהתיר האיסור כדי שיאכל ממנו לכן פי' דעיקר החשד היא שיאמרו שנטל שכר על הוראתו דזהו איסור אחר משום מה אני בחנם כו כך כ' מהר"מ ז"ל והוי קשה לי דלפ"ז רש"י ז"ל סותר דברי עצמו שבד"ה הרחק מן הכיעור כ' שלא יאמרו בשביל כך כו' ע"ש ולפי פשוטו צ"ל דרש"י ז"ל לא כ' זאת שם רק על חלוקה דזכה וחייב דהתם שפיר יחשדוהו אבל לאכילות טרפות לא חשיד והוא רחוק דמשמעות דברי רש"י דשם מורי' דאכולה ברייתא מפרש כך רק דבחד' מינייהו נקט בלישני' דהיינו זיכה וחייב אבל באמ' ה"ה לכולהו וא"כ דברי רש"י ז"ל סותרי' זא"ז ולהנ"ל ניחא דבאמת מפרש התם כך אכולה ברייתא משום דהברייתא מיירי ששניהם קונים דאז שפיר איכא חשדא זו וכנ"ל משא"כ בהא דפריך ארבב"ח דשם איהו לחודי' קנה הבשר והוקשה לרש"י קושיות הנו"ב מאי פריך הא בחד ליכא כיעור כי הוראה זו הי' יכול לגמור בלאו איהי מש"ה פירש דלא פריך רק משום חשדא שיאמרו שנטל שכר על הוראתו וזה ודאי אסור אפילו בעשרה מורים ונוטלים שכר משום מה אני בחנם וא"ש וא"כ יש לכאורה ראי' מדברי רש"י הללו לדברי הנו"ב מדפי' בהך דרבב"ח דליכא חשדא רק משום נוטל שכר ממילא בנדון דידי' יפה כ' דאותו העד הוי נוטל שכר משום דיוכל לישא אשה אם יהי' עד אחר להעיד דאז ליכא חשדא דבשלמא בהך דרבב"ח איכא חשדא משום נטילת שכר משא"כ התם ענין לישא האשה וק"ל ואי תיקשי מאי מייתי מבריית' זו להקשות ארבב"ח י"ל הש"ס לא בא רק לדמות ולהביא ראיה דצריך להרחק מן הכיעור דכי היכי דהתם איכא כיעור וחשד של הוראת שקר ה"נ איכא הכא עכ"פ כיעיר של נטילת שכר ונתיישבו דברי הנו"ב ואכתי קשיא לכאורה דח"כ נשאר קושיות הגאון הנ"ב אהא דמתיר את הבכור למה לא יהי' רשאי ליטול שכר כיון דעכ"פ יהי' אסור לקנות בשר אח"כ מהבכור אפי' אם ימצא אדם אחר שיתירנו וכדמסיק הכא ארבב"ח דאף ע"ג דאיהו לחודי' זבין אפ"ה אין בו היתר רק משום מתקלא אבל בבוכרא אסור אפילו בכה"ג וא"כ יהי' רשאי ליטול שכר איברא דהא ליתא ושיבוש הוא דאיך נימא שיטיל זה עתה שכר בשביל שנמשך לו הפסד שלא יוכל אח"כ לקנות בשר שיחשדוהו שנוטל שכר והרי זה בורח מפושרין לתוך הרותחין דאם זה רוצה להיות בעל נפש ולהיות נשמר שלא יאמרו שנטל שכר איך יטיל עתה באמת שכר וכיון שנוטל שכר א"כ אינו רוצה להיות בעל נפש וח"כ אין לו הפסד דהא יוכל גם אח"כ לקנות בשר ממילא כיון דאין לו הפסד שיב הוי עכשיו נוטל שכר להורות וכה"ג סתר בנו"ב שם בסימן למ"ד את דברי המתירין הנ"ל משום האי סברא דאיך נימא שיטול עתה שכר משום שיהי' אח"כ אסור לישא האשה משום כיעור והרי עתה בנטילת השכר חין לך כיעור גדול מזה ולא דמי להיתר של מוהרי"ק בעידי הגט ע"ש באורך

והנה בגוף הדבר שחנק הנ"ב על המתירין דברים ברורים הם דאיך יטיל עתה שכר שאין כיעור גדול מזה עבור שלא יוכל אח"כ לישאנה מטעם כיעור וההוא דעדי הגט שאני דעכשיו ליכא כיעיר כו ע"ש בדבריו (והביא אי"ה לקמן דבריו בזה) ודבריו נכונים בזה בלי שום ראי' בסברא והני מוסיף דיש ראי' לזה ודברי רש"י ז"ל בההוא דפח"ט דבהא דפריך הרבב"ח היכי עביד הכי שקנה בשר