נאות דשא קעא

בהדדי ולכן לכוונה זו כ' ח' ר"ל ח' אחרים שכולם כשערות ושייך שפיר מ"ש ח משום דאפי' האי חוט דאיירינן בי' לא משערינן אלא בשערה וזהו המשך דבריו אפי' אין באותו החוט אורך כ"כ כי אם לכרוך בשיעור אותו אורך ח' שערות וזהו כדי לכרוך על ח' שערות ר"ל באותו אורך יש שיעור לעשות עניבה על (תיבת על כלומר מן) ח' שערות וא"ש כן נ"ל להעמיס בדברי בעה"ע משא"כ פירושו של המג"א הנ"ל א"א להעמיסו שיסבול לשון ח' חוטין והבן ודוק היטב

שם בינונים שהם נאים יותר ר"ל אף דעבים מנכר יותר מ"מ בינונים נאים יותר ואית בהו מעלה דזה אלי ואנוהו משא"כ בנפסקו לא מנכר כלל אז אא"כ הם עבים לכן המצוה טפי בעבים

סק"ז לעיל סס"א כ' היכי דאפשר כו' הוקשה לו למה לעיל כ' היכי דאפשר טוב לחוש וכאן כ' הצד השני דהיינו היכי דלא אפשר

שם ומ"מ נ"ל דלא יברך ק"ק דאפילו בלא ברכה איך מלובש טלית שאינו מצויצת ועיין בט"ז סימן י"ג סק"ג ובסימן ח' בט"ז סק"ח דלענין ברכה מחמירין טפי וא"ש. אולם מהמג"א לעיל ולקמן משמע דהינו מחלק בכך ונ"ל עפ"י המבואר בסימן שאח"ז ע"ש במג"א סק"ח דבלבישת טלית שאינו מצויצת ליכא לאו אלא דאחר הלבישה קאי בעמוד ועשה ולכן הוי שב ואל תעשה ובשבת ליכא עשה זו וכן בחול אם אין ציצית נמצאים ע"ש ולכן כיון דכאן מיירי שאין נמצאין ציצית אחרים ליכא איסור אבל הברכה אסור הוא מש"ה לענין הלבישה גופי' ליכא אלא איסור דרבנן אפילו בטלית שאינה מצויצת כלל במקום שאין נמצאין ציצית לכן סמכינן על ר"י אבל הברכה הוא איסור דאורייתא

שם וגם אסור לצאת בו ברה"ר בשבת אפי' למ"ש ט"ז סימן י"ג סק"א דמותר לצאת בציצית פסולין י"ל דמיירי המג"א שיש קצת ציצית כשרים לכן אסור לצאת מחמת הציצית הכשרים א"נ י"ל אפילו בכולם פסולים אסור לצאת משום דחיישינן לדעת רש"י שפסולין ואפ"ה חשובין אצלו משום דבדעתו כשלא ימצא ציצית אחרים לסמוך על אלו והבן כי זה סברא נכונה ודו"ק: סי' י"ג מג"א סק"ח והא דנקט בש"ע בשבת לרבותא כו' קאי אמ"ש רמ"א בתחלת ההגה"ה ואפי' בט"ק וקאי אדברי מחבר דמיירי בשבת וע"ז תירץ דרבותא קמ"ל אבל על המחבר לא הקשה המג"א כלל דהא המחבר בט"ג מיירי: (סי' י"ד) ט"ז סק"ב ויליף לה מדכתיב בני ישראל למעוטי נכרי כו' וליכא למימר דקרי אתי לפסול אפי' ישראל עע"ג דרמב"ם לשטיתי' בסימן י"א ס"ב דלא מהני עע"ג היכי דצריך לשמה

סק"ג דר"ש והרא"ש ס"ל כו' הרא"ש לשיטתי' בסימן י"א ס"ב דס"ל דלענין לשמה מהני בנכרי ישראל עע"ג ולכן ליכא ראיות הרמב"ם הנ"ל. סק"ה אלא שקשה כו' וי"ל דהא דאין איסור מן התורה כולי קושיא זו ותירץ זה תמוהים דמה קושיא יש כאן על הלבישה ועיקר הקושיא לא יפול רק על הברכה כמו שהקשה אח"כ ותו קשה לפי תירץ זה לא שייך כלל למימר ניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממוניה דהא אינו עושה מצוה כלל וא"כ היה זה אסור ללובשו אי לאו משום האי סברא דנותנו במתנה ואם כן מוכח ג"כ מהלבישה גופי' דנותנו במתנה וליכא למימר דמ"מ מצוה דרבנן איכא אפי' להמרדכי בשם ר"י כמ"ש המג"א בסימן הקודם סק"ח דז"א דמהט"ז שם סק"ה מבואר שחולק בזה על המג"א ע"ש סוף דבר דברי הט"ז כאן כדברי ספר החתום וצע"ג

ש"ע סעיף ב' אבל לא יברך עליו נ"ל דה"ה לא יצא בהן לרה"ר דזה דמי לברכה וכן משמע מהמג"א ססי' יו"ד ב' ואע"ג דכל הציצית פסולין וא"כ י"ל לדעת ט"ז רסי' י"ג דלא חשיבי ובטלי ע"ש מ"מ י"ל דהני הוי שפיר חשיבי כיון שיכול להתירם ולקשרם בכוונה גם י"ל דחשיבי משום שיסמוך עליהם כשלא ימצא ציצית אחרים וכמ"ש על דברי המג"א הנ"ל: מג"א סק"ה כמו נשים שמברכות כו' דהא דאמרינן בכמה דוכתי דאין מברכין במקום שאין הטלית בר חיובא או שהציצית הם פסולין היינו דוקא היכי שהפסול או הפטור לכל העולם משא"כ נשים אף שהן פטורות מ"מ כיון דאנשים חייבים שייך ברכה גם בהם כמ"ש המג"א סימן י"ז סק"א ה"נ בשאולה דגבי הבעלים הוי האי טלית בר חיובא יכול גם השואל לברך עליהן

סק"ו אבל ברא"ש ריש ה' ציצית משמע כו' היינו מדכ' הרא"ש הובא בט"ז סק"ד דאותן החזנים בסליחות טועים אעפ"י ששואלין לעבור לפני התיבה: סי' ט"ו ביאור סימן זה יש בו דברים ארוכים וכבר בארתיו היטב לעיל סי' ס"ג כל הצורך. סי' י"ו ט"ז סק"א והטור כ' כלשון הברייתא רק כו' וגדול אינו מתבייש דלשון זה משמע דדינא קאמר ולא רבותא לכן כ' דנראה דס"ל דתרתי בעינן

שם וא"ל תרתי שיעורי ל"ל כו ראיתי שפי' הפרי מגדים דזה חוזר על דברי הרמב"ם והש"ע דלדידהו תלי רק בקטן ולמה תני כלל הך דגדול יוצא לרבותא ותירץ דלא הוי ידעינן שיעורא דקטן דאפילו בן ט' אין א' שוה לחברו לכן תני שיעורא דגדול ובגדול לחוד נמי לא סגי דאינם שוים ולכן שיעור א' דהיינו קטן לחוד אי גדול לחוד לאו סימנא מעליא הוא לכן צירפו שני השיעורין יחד ולי נראה דאדרבא לרמב"ם וש"ע לק"מ דתני רבותא רק על הטור קשה דס"ל דתרתי בעינן ובאמת ע"כ תרוייהו חד שיעורא נינהו ותרתי למה לי וע"ז תירץ כנ"ל והמדקדק יראה בעיניו שכן הוא כוונת הט"ז: שם וב"י בשם מהר"י חביב כ' שדברי הטור שלא בדקדוק ר"ל במה שהצריך תרתי משום דהא דאמר וגדול יוצא בי לאו שיעורא הוא אלא משום דהתחיל לומר טלית שהקטן מתכסה בו כו' ה"א דקטן חייב בציצית לז"א וגדול יוצא דאין חיוב אלא בגדול אבל לא כל הטור שיהי' זה שיעור: מג"א סק"א דהטור חולק על הסמ"ק היינו במ"ש הסמ"ק שיעור חינוך: סק"ב דהא הב"י נקט כאן לשון הרמב"ם שיעור כו' ר"ל דבשלמא בגמרא דחמר טלית שהקטן מתכסה בו ה"א דהחיוב על הקטן לכן הוצרך לומר והגדול יוצא כו משא"כ הב"י דכתב שיעור כו' ש"מ דהחיוב על הגדול רק שהשיעור הוא בקטן: שם והב"ח כ' דאם יוצא כו' הביא מהב"ח שני דברים חדא דביוצא בקבע לא צריך שיעור כלל תע"ג דבס"ס זה כ' דאמרי' בטלה דעתו היינו בארעי ולא בקבע שנית דתרתי בעינן דשיעורא דקטן לחוד לא מהני ועל ב' דברים אלו הביא ראי' מגמרא מדאמר יוצא לשוק דאי כפי' החבי"ב דקמ"ל דהחיוב על הגדול לימא בקצרה והגדול לובש א"ו דזה הוא ג"כ שיעור ומוכח דתרתי בעינן וגם דין ראשון מוכח מדאמר יוצא ארעי משמע בהא בעינן תרתי אבל בקבע סגי לחוד ולא בעינן כלל שיעורא דקטן ודע דלפ"ז יש ללמד זכות על ההמון שאין בטלית שלהם שיעורא דקטן ומברכים משום דלגבי מי שיוצא בה בקבע הוי טלית זה בר חיובא דהא לא אמרינן בטלה דעתו מש"ה מברכין אפי' אותן המתביישין לצאת בו אפי' ארעי כמו נשים המברכין על מ"ע שהזמן גרמא כמ"ש המג"א סימן י"ד סק"ה ועמש"ש ותבין

שם ואם הוא יוצא בטלית שאחרים אין יוצאין בטלה דעתו היינו ארעי אבל בקבע לא אמרינן בטלה דעתו כמו שהביא תחלה בשם הב"ח (סי' י"ז) מג"א סק"ג פי' ליקח לו טלית דללשון הש"ע ליקח לו ציצית א"ש דהיינו כשיש לו טלית בת ד' כנפות ודינו של קטן זה כמו גדול ברסי' כ"ד אבל לשון זה ליקח לו טלית ע"ז כ' עיין ברסי' כ"ד דגם בגדול איני חובה רק טוב ונכון ע"ש. (סימן י"ט) מג"א סק"ב שאני הכא כיון דכתיב על כסותך משמע כו' ר"ל דבשלמא כסות לילה דאימעוט מוראיתם אותו ס"ל לרמב"ם דאין משמעות בקרא דתלוי ביחוד רק תלוי בעת הלבישה חבל זה אמעוט מכסותך מודה רמב"ם דלשון זה מורה דתלוי ביחוד. (סי' כ"א) ט"ז סק"א ונלפענ"ד דברי רבינו הטור כו' אבל השתא דאיכא תרתי אסור בנפלו אפי' בח"ה כו' ר"ל אפי' בח"ה אסור בנפלו אע"ג דשני הטעמים לא שייכי דמוקצה ליכא כיון שהוא ח"ה וביזוי ליכא כיון שנפלו מ"מ צירף הטעמים אוסר משום דשייך קצת מוקצה בח"ה ושייך נמי קצת ביזוי בנפלו ולכן אף דטעם א' אין בו די לאסור מ"מ בצירוף שניהם נאסר: שם וזהו גורם איסור אפי' בח"ה כמ"ש התו' ר"ל מחמ' צירף הטעמי' של קצת מוקצ' וקצ' בזיון כמש"ל. שםם וא"כ יש להתיר בציצית שיש תרתי לטיבותא ר"ל דמוקצה ליכא בי' כלל ובזיון נמי ליכא משום דבאותו שעה שמשתמש אין מבקש להיות עליו שם מצוה וקצת בזיון לבד אין אוסר: סק"ג אבל בטליתות של מצוה שלנו כו' ר"ל דטליתות אלו חמורים הם מן הציצית עצמן של בגד ד' כנפות אע"ג שציצית מיוחדים בודאי למצוה מ"מ כיון שעיקר הבגד למלבוש והציצית באים להתיר המלבוש משא"כ טלית זה עיקרו למצוה: שם בסעיף שקודם לזה נתן חומרא כו טפי מציצית שנתקלקלו לפ"ד הש"ע כו' ר"ל דבסעיף א' מתיר לזרוק הציצית למקום מגונה ובסעיף ג' דאוסר לייחד לתשמיש מגונה ס"ל להט"ז דה"ה לזורקן למקום מגונה משום טליתות של מצוה חמורים מציצית של בגד ד' כנפות ולפ"ז צ"ל שבסעיף א' שמתיר לזרוק ציצית למקום מגונה הייני דוקא ציצית של בגד אבל ציצית של טלית של מצוה פשיטא דלא גרעו הציצית מהטלית עצמו אדרבא עדיפא מיני' ודאי וק"ל: שם כדי לכנוס בו לב"ה כו' ואע"ג דשם בסימן ח' סקי"ב מחלק הט"ז בין ציצית לתפילין לענין ברכה מחמת דבתפילין אסור ליכנס לב"ה ובטלית שרי ואיך אסור כאן ליכנס בטלית לבה"כ צ"ל דל"ד דבתפילין איכא איסורא אבל בטלית ליכא איסורא רק בתורת דרך ארץ וק"ל

מג"א סק"ב ועיין סי' י"ח סעיף א' ר"ל דאלו לפ"ד כתבי האר"י קשה להרמב"ם דפוטר כסות שלובש בלילה מציצית אפילו הוא מיוחד ליום א"כ למה לא אמר דוד כן בלילה אע"כ משום מזוזה וק"ל: סק"ג וכ"מ ממ"ש בסימן י' סוף הסימן יעו"ש בס"ק י"ג במג"א בשם הב"י שפוטר הגלימא מציצית לפי שהי' נפסקים מפני דריסת הרגל ע"ש משמע דמחמת דריסת הרגל לבד ליכא קפידא רק מחמת שהיה נפסקים ע"ש וק"ל. (סי' כ"ד) מג"א סק"א והלבוש כ' כו' הסוכה לא הוי תולמ"ה ע"ש היינו דהלבוש שם ס"ל דאם עשה הסוכה קודם שהסיר הגג פסול אבל אם היתה פתוחה כשעשה הסוכה ואח"כ סגרו מפני הגשמים כשר כשפותחו ולא אמרינן תולמ"ה משום שמתחלתו נעשה בהכשר ה"נ ציצית אלו כיון שמתחלתן נעשו בהכשר לא אמרינן הילמ"ה

שם אבל הכא הפסול בגופו כו' דכיון שהוא עצמו נפסל נתבטל עשייתו הראשונה והוי כאלו מעולם לא נעשה בהכשר ואפילו מאן דס"ל דלא אמרינן תולמ"ה היכי שנעשה מתחלה בהכשר מודה הוא היכי שהפסול בגופו והארכתי בכ"ז לעיל בסימן ס"ג בביאור כל הצורך ע"ש

שם וכ"מ סימן יו"ד סעיף וי"ו ע"ש כו' דשם מבואר לשיטת רמב"ם בנתכוין להוסיף אי חתך בתראי לא מתכשרי בקמאי אף על גב