נאות דשא קסג

ראוי שתדע דהט"ז והמג"א מחולקים בדין תולמ"ה בציצית שנעשו בהכשר ונפסלו להמ"א חוזרין להכשירן ול"א בכה"ג תולמ"ה ולהט"ז אפי' בכה"ג פסולין משו' תולמ"ה ומקו' מחלוקתם בזה תראה בסי' י' דהט"ז שם בסק"ט כ' לשיט' הרא"ש דוק' בחותך הראשונו' כשר באחרונו' אבל לא להיפך ע"ש וטעמ' דמלת' דבשלמא אחרונות אמרינן דמעת שעשאן איכא בל תוסף ולכן אעפ"י שפסולין אז לא הוי עשוי בפסול דמחמת איסור ב"ת הוי כאלו אינן עשויות כלל עד חיתוכן של הראשונות שאז האחרונים נעשה מחדש משא"כ הראשונות כבר הי עשיות בהכשר ואח"כ נפסלו משום ב"ת ממילא הו"ל תולמ"ה זהו טעם הט"ז והמ"א שם בסק"ט כ' שם דבחותך שניו' נמי מתכשרי וטעמו משום דתולמ"ה לא נאמר אלא היכי שתחלתן בעשייתן הי' בפסול חבל אם תחלה הי' כשר ונפסל חוזר להכשירו ולכן כאן ממ"נ כשר דאם חתך הראשונות כשר משום דבשניו' עדיין לא נעש' מעשה כלל כיון שעבר בב"ת ובחתך שניות כשר כיון דראשונות הי' תחלת עשייתן בכשרות הרי לך מקום מחלוקת הט"ז והמ"א בדין זה ובאמת דלכאורה קשה במ"ש הט"ז שם בסק"ו בסופו וכן יש ללמוד מהטיל ציצית דבסמוך ע"ש וקשה הא התם דמי לנשארו ראשונות דהא היו עשיות תחלה בהכשר ונפסלו בעשיית החמישית א"כ כשחותך החמישית כולם פסולים ואם חתך א' מהארבעה עכ"פ שלשה פסולין רק החמישית כשרה מחמת שהיתה מעת עשייתה בב"ת וצ"ל דהתם שאני דלא נעשה בפסול רק החמישית אבל האחרים ליכא בהו פסול ב"ת כלל והכא שאני שהשניות הן אצל הראשונות בכל כנף משא"כ התם דהאחרות לא נעשו בפסול כמ"ש הט"ז שם ומ"מ מ"ש הט"ז שם וכן יש ללמוד כו' אינו מובן דהא ליכא למילף מהכא רק לחתך החמישית כיון דנעשית מתחלה בב"ת משא"כ אם חתך א' מהד' אם באנו ללמוד מכאן יהי' פסול רק דמוכרחים לחלק כנ"ל ועכ"פ אין מקום ללמוד מכאן ודברי המג"א סק"ב שדבריו ג"כ כדברי הט"ז ח"ש כי הוא הולך לשטתו דמכשיר כאן בין בקמאי בין בבתראי אבל דברי הט"ז צ"ע קצת

עוד תשוב תראה דהט"ז הכי ס"ל מדבריו בסוף סימן י"ב בסיום התשובה שם שכ' וז"ל ולענין מעשה נלפע"ד דאין איסור אם קושר הציצית רק במקום שנפסלו בקריעתן כו' כוונתו דקשירה תמה לא בעינן ולכן מועיל הקשירה דהוי כחוט א' אבל אם נקרע באופן שנפסל וקשר בו חוט אחד הו"ל תולמ"ה הרי דאף שמתחלה היו כשרים אפ"ה אית בי' תולמ"ה ואולם מה שסיים שם בסופו וכן לאחר שנעשה בהכשר דהיינו כדי עניבה אין לזה ביאור כלל וכן ממ"ש שם בריש התשובה וז"ל משמע הא איפכא שהי' קצר והאריכו הוי ולא מן העשוי כיון שפסול הי' אלא דאם הי' כשר בשעת עשי' ואח"כ נפסק ונפסל יש מקום לומר דלא מהני תיקון משום דבעינן קשירה תמה כו' כוונתו דבהא קצר מעיקרו והאריכו ודאי הוי תולמ"ה משא"כ בנפסק ונפסל דליכא משום תולמ"ה לכן נסתפק מצד אחר אולי בעי' קשירה תמה הרי משמע דס"ל להיפוך דאם הי' תחלתו בכשרות לא אמרינן תולמ"ה לכן אבאר לך דבריו דמ"ש בריש התשובה ונפסק ונפסל אין כוונתו שנפסק באופן שנפסל אלא מיירי שהיה הפסיקה באופן שעדיין לא נפסל בהא מסופק אי מהני הקשירה לענין אם אירע אחר הקשירה דבר שהי' פוסלו זולת הקשירה ועל הדרך שכ' בסוף התשובה וכאשר אבאר אח"כ את דבריו דלשם ובהא שפיר ליכא תולמ"ה כיון דבעת שקשרו לא הי' פסול וביאור לשון ונפסק ונפסל כך הוא שנפסק ואח"כ נפסל ור"ל תחלה נפסק באופן שלא נפסל ואח"כ נפסל ר"ל שאירע בו דבר שהי' פוסלו אם לא קדמו הקשירה וזהו ג"כ כוונתו בסוף התשובה במ"ש וכן לאחר שנעשה בהכשר דהיינו כדי עניבה ר"ל אם נעשה הקשירה בעת שהי' כשר דהיינו שהי' כ"ע מהני הקשירה ונ"מ לשיטת ר"ת שם אם נקרעו אח"כ ב' חוטין אחרים חשבינן עתה חוט הקשור לי"ב גודלין ולהרא"ש נ"מ אם נקרע חוט א' בלא שיור כ"ע ואפ"ה מקרי כ"ע כיון שצד השני שלם וקשר לאותו השיור ואח"כ נקרע צד הב לגמרי כשר בכל כה"ג אבל אחר שנפסל מחמת הקריעה לא מהני קשירה משום תולמ"ה אע"ג שהי' תחלתו בהכשר וע"ש ותבין כי זה נ"ל ברור בכוונת הט"ז

ועתה אתחיל בביאור דברי המ"א והט"ז בסימן ט"ו בקצרה ותעיין היטב בכל דבריהם ואח"כ תעיין בדברי אלה ויתבאר לך הכל על נכון ואבאר לך תחלה דרך הט"ז שהולך בשטתו הנ"ל דתולמ"ה שייך אפילו בתחלתו בכשרות ולכן פי' הט"ז כאן בסק"ד דאפילו חוץ לג' אם נקרע כולו מהטלית אסור לתופרו משום תולמ"ה ודלא כהב"י והיינו דמה מהני מה שהרצועה רחב ג' מ"מ כיון שאין בו שיעור טלית (המבואר בסימן שאח"ז) א"כ מיד שנקרע מהטלית נפסלו הציצית וכשחוזר ותופרן הו"ל תולמ"ה ולדעתו צ"ל דדין זה שכ' המחבר בסעיף ג' דהיינו הך דאמרינן בפ' התכלת ושוין שלא יביא אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה ויהיב הרא"ש טעמא (הובא בט"ז סק"ד) משו דעל כנפי בגדיהם בעי וכנף זה כו כדברי המחבר כאן וק' לדעת הט"ז הנ"ל ל"ל ה"ט הא בלא"ה הו"ל תולמ"ה אע"ג דתחלת העשי' הי בהכשר וצ"ל דאמה על אמה יש בו שיעור טלית וליכא תולמ"ה דהא אף בעת שנקרע הכנף הי' בר חיובא מש"ה קאמר הרא"ש דאפ"ה פסול משום דבעינן דבשעת עשיית הציצית יהי' בבגד זה דוקא וניחא נמי לדעת הט"ז הא דמצריך בסעיף ג' שיעור להתעטף משום דאל"כ הוי תולמ"ה ואסור מא לחבר אליו עוד חתיכה ולעשות באותה חתיכה ציצית משום דציצית אלו שישנן כאן הו"ל תולמ"ה אע"ג שהיו תחלת עשייתן בכשרות מיהו בטלית אחת שנחלק לשנים ובכל א' שיעור הטלית לכאורה מותר לחברם דהא ליכא בי' תולמ"ה דלא נפסלו מעולם וגם טעמא דהרא"ש ליכא דהא הציצית היו בבגד זה בשעת עשי' אלא דגם בזה פוסל הט"ז בסק"ג וס"ל דכל שנקרע פעם א' לגמרי מהבגד הוי לי' ג"כ כאלו הי' בבגד אחר בשעת עשי' ושייך בי' טעמא דהרא"ש דס"ל להט"ז דמ"ש הרא"ש בשעת עשי' אין כוונתו בעת שתלה הציצית אלא כוונתו בעת שהם תלויים צריכין תמיד להיות בבגד זה ומיד שנקרע הו"ל כאלו הוא בבגד אחר וכי היכי דלענין עשוי' בפסול ס"ל להט"ז דלא תלוי בשעת עשיית הציצית אלא כל שנפסלו פעם א הו"ל עשוי בפסול ה"נ לענין כנפי בגדיהם לא תלוי בשעת עשיי' דוקא אלא אפילו אם בפעם אחד לא הי' בבגד זה שוב אין יכולין לפטור אותו בגד אם לא שיעשה מחדש בבגד זה ומה שאמרה ברייתא שלא יביא אמה ממקום אחר פי' הט"ז בסק"ד דלאו דוקא ממקום אחר אלא אפילו מבגד זה ג"כ הדין כך כל שנקרע לגמרי יעו"ש. היוצא לדינא להט"ז דכל שנקרע לגמרי מהבגד אפילו יש בו שיעור טלית כחוזר ותופרו הו"ל תולמ"ה מחמת טעמא דהרא"ש דהו"ל כאלו הי' בבגד אחר אלא בעינן שישאר מחובר ולא נקרע עדיין לגמרי אז מותר לתופרו ושיעור השיור שישאר מחובר הוא דוקא שלשה אצבעות כמבואר בט"ז סק"ד ולפ"ז הך דינא דסעיף ב' הוא מיותר לגמרי דהא לדינא אפי' מחובר הכנף עדיין בבגד זה עצמו אם החבור הוא פחות מג' אסור לתופרו והברייתא לא אמרה הך ושוין אלא לאשמועינן דאפילו למ"ד דסגי בשיור פחות מג' מ"מ מודה אם הכנף מבגד אחר או שנקרע לגמרי מבגד זה דאסור לתפור כמו שביאר הט"ז בסק"ד דהאי ושוין לא צריך כלל רק למ"ד דלא צריך ג' וא"כ לדינא דבעינן דוקא ג' ממילא סעיף ב' מיותר אלא דהב"י חולק בכל זה על הט"ז והולך בדרך המ"א כמו שאבאר אח"כ לפי שיטתו. הנה ביארתי לך שיטת הט"ז בכללות

ועתה אוסיף לבאר לך בפרטות דברי הט"ז באיזהו מקומן שצריכין ביאור בסק"ד הביא שם השיטות וקצרן של דברים כך הוא לפירש"י קאי תוך ג' וחוץ לג' אכנף זה שנקרע ולהתוס' קאי אצד השני דהיינו שנקרע רצועה מאורך הבגד אם לא הגיע הקרע עד תוך ג' לצד שכנגדו דאז נשאר ג' אצבעות מחובר חשיב חבור ולא נפסל הציצית ואם לא נשאר ג"א שלם היינו תוך ג' ולא יתפור ולהרא"ש קאי ג"כ על צד שנקרע וכרש"י ומפרש דמיירי שנקרע כל הרצועה ולא נשתייר כלום ולכן תוך ג' לא יתפור דכמאן דליתא דמי וחוץ לג' יתפור אפי' בנקרע כולו אבל בנשתייר כל שהוא כשר אפי' תוך ג' והנ"י מפרש ג"כ כהרא"ש רק שחולק עליו בתוך ג' להכשיר ציצית שהטיל אחר התפירה נמצא יש כאן ד' פירושים כך הוא לדעת הב"י. והביא בש"ע כאן ג' דעות בתחלה דעת רש"י ואח"כ דעת הרא"ש ברב עמרם ואח"כ דעת הנ"י ברע"מ. עוד שם באותו הס"ק והלא עיקר הקפידא בברייתא דלא יביא אמה על אמה משמע אבל להביא חתיכה אחרת בלא תכלת כו' ואע"ג דהתם מיירי באמה על אמה שיש שיעור בגד ובה"ג לא אמרינן כמאן דפסיק דמי מ"מ מלשון אפילו אמה דקאמר משמע אבל להטיל אח"כ ציצית שרי אפי' בכל שהוא דהכי משמע לשון אפילו ודומה לזה כ' הש"ך י"ד סי' א' ס"ק כ"ד ושאר דוכתי עוד שם וע"כ כ' הנ"י דאם נפסק הכנף סמיך לציצית כו' חולק על הב"י בתרתי חדא דס"ל להב"י דלהרא"ש ציצית אחר התפירה נמי לא מהני ולדידי' מהני. שנית מה דהב"י מפרש דמיירי שנקרע כל הרצועה מהבגד להרא"ש ונ"י ודלא כהתוס' ולהט"ז גם אינהו מיירי שעדיין תלוי למטה אבל כשנקרע לגמרי אפילו רחב ג' לא מהני תפירה שיכשרו ציצית השנים. עוד שם ולפ"ז מתיישב אח"כ ושוין כו' נ"ל דהוקשה לו לשון ושוין להבנת הב"י בהרא"ש דפלוגתייהו מיירי בנקרע כולו מהבגד דלת"ק אסור לתופרו אא"כ רחב ג' ולתנא בתר' אפי' בפחות מג' שרי וא"כ הרבות' בהך דאמ' על אמה הוא לשניהם דהא שניהם ס"ל דאעפ"י שנקרע לגמרי תופרין כל שרחב ג' ואעפ"כ מודים דמבגד אחר לגמרי לא יקח משום כנפי בגדיהם וא"כ הרבותא שייך על דברי שניהם ולשון ושוין משמע דקמ"ל רבותא כמ"ד א' דכך משמע לשון ושוין דמ"ד השווה בדבר זה לבר מחלוקתו משא"כ להט"ז עיקר הרבותא למ"ד יתפור אפילו נשתייר פחות מג' וה"א דפחות מג' כנקרע לגמרי דמי ומדמתיר בזה יתיר ג"כ בנקרע לגמרי או להביא מבגד אחר קמ"ל דמודה בזה להחולק עליו דבה"ג שלא נשאר כלום מחובר הוי תולמ"ה ועוד י"ל דקשיא לי' להט"ז על הב"י דלא הוי ושוין מעין הפלוגתא דהא דין דאמה על אמה הוא משום תולמ"ה ואלו פלוגתייהו לא תלי כלל בהכי ומאן דמתיר מתיר אפילו בציצית הישנים והאוסר אפילו בחדשים אוסר משא"כ להט"ז פלוגתייהו נמי משום תולמ"ה והוי שפיר ושוין מעין הפלוגתא והמדקדק בדברי הט"ז יראה כוונתו על שני הענינים יחד שפירשנו והבן היטב בס"ק ה' מגיה תיבת לגמרי ודע דהט"ז מפרש דברי המחבר כך אם נקרע מהנקב שהציצית כו' ר"ל שהנקב עצמו נקרע עד קצה הבגד ולא נשאר שיעור קשר אגודל והמשך דברי המחבר כך הוא אם נקרע כו' אם קדם כו' כשר היינו עפ"י שנתבאר בסימן י"א דאם בשעת עשיית הציצית