נאות דשא קסב

בטלית בעת שהי' לבוש בו וגם מהסתר דברי ר"ז והוצרך לאוקמי בנתכוין לבטל לוקמי שהטיל הציצית בעת שלא הי' לבוש בהם ולפי' הב"י אליבא דהרמב"ם א"ש דהא איהו מפרש דרבא מתרץ דברי ר"ז דע"י שעבר בב"ת הוי מעשה ולא הוי תולמ"ה ור"פ פריך עלי' ומתרץ באופן אחר דברי ר"ז דמיירי בביטול והוי מעשה בהכשר אבל הטיל לבעלת הג' שהוא שלא לצורך הוי תולמ"ה ומש"ה ניחא שפיר דבנתכוין להוסיף פסול דנהי דלא עבר בב"ת מ"מ כל שלא נתכוין לבטל הי' שלא לצורך ואנן קיימינן השתא דכל שלא לצורך הוי תולמ"ה וכן נמי הראשונים נפסלו בהטלת השניים משום דהוי להו שלא לצורך (ומ"מ אין זה מיושב גם להב"י מדוע לא יתכשרו קמאי בפסיקת בתראי כיון שתחלתן נעשו בהכשר ואח"כ נעשו שלא לצורך ולמה לא יחזרו לכשרותן והב"י לא אסברה לו רק כיון דעבר עברה הו"ל כאלו בטלו עשייתן וכאלו עתה מחדש נעשו בפסול משא"כ למה שאנו אומרים דלא עבר בב"ת א"כ בשלמא בבתראי לא מתכשר משום דתחלת עשייתן שלא לצורך אבל בקמאי ליתכשר כיון דתחלת עשייתן לצורך נמצא גם להב"י קשה רק דלהט"ז קשה יותר וכמו שאכתוב אח"כ) וניחא לפי' הב"י אבל לפי' הט"ז דמפרש דרבא בא לסתור דברי ר"ז ולומר דדינו של ר' זירא ודאי אינו אפילו אם נאמר דשלא לצורך אינו בכלל תולמ"ה מ"מ האי דר"ז הוי מעשה בפסול כיון דעבר בב"ת וא"כ קשה כנ"ל הא לא עבר כלל בב"ת בהטלתן וליכא מעשה בפסול רק שלא לצורך והא אנן השתא קיימינן דשלא לצורך ליכא בי' משום תולמ"ה ובב"ת הא עדיין לא עבר וכ"ת דכיון שעשה מעשה שיש בה לכדי לעבור בב"ת מש"ה הוי מעשה אעפ"י שעדיין לא עבר הא ליתא דאם נימא כך א"כ אין חילוק בין נתכוין להוסיף או לבטל וכדס"ל להרא"ש באמת לפי שיטתו דמה שעבר בב"ת הוי מעליותא דהוי כאלו עדיין לא עשה שום מעשה כלל ומכשיר נמי בנתכוין לבטל כדאסברה לי' הט"ז שם וכיון שיש באותו מעשה לחייב בב"ת אלו לא נתכוין לבטל הו"ל כאלו עבר ע"ש משא"כ להרמב"ם וסייעתו דמחלקים בין להוסיף ובין לבטל אינהו לא ס"ל הך סברא אלא בעינן דוקא שעבר ממש בב"ת אבל מה שיש באותו מעשה כדי לעבור בב"ת לא מהני וא"כ הדק"ל הרי עדיין לא עבר ואם נתרץ ונאמר דבאמת הך דהטיל למוטלת מיירי שלבשו אח"כ ואז עבר בב"ת ומש"ה הקשו על דברי ר"ז דאמר הטיל למוטלת כשר דמשמע אעפ"י שלבשו אח"כ והרי אז עבר בב"ת והו"ל מעשה בפסול וכ"ת מה בכך הרי הי' מתחלת עשייתו בהכשר דהיינו קודם שלבשו י"ל כמו דאסברה לה הב"י לענין ציצית הראשונים דאעפ"י שמתחלתן נעשו בהכשר מ"מ כיון שיש עברה הו"ל כאלו נתבטלה עשייתן הראשונה לגמרי ה"נ נימא לענין זה דמיד שלבשו נעשה בה עברה דב"ת נתבטל עשייתן והו"ל כאלו נעשה בפסול ומיושב קושייתינו מ"מ לא נתיישבו דברי הב"י שכ' וכ"ש אם חתך הראשונים שפסולין השניים שהרי תחלת עשייתן הי' בפסול כו' והרי גם השנים הי' תחלת עשייתן בהכשר ממילא אותו הטעם שמחמתו אנו פוסלין בראשונים משום דהוי כנתבטלה עשייתן אותו הטעם צריכין אנחנו לומר בפסולן של אחרונים ואיך כ' הב"י דהשניים פסולין בלאו אותו הטעם ודוחק לומר דעשי' שלא לצורך אע"ג דאין בו משום תולמ"ה מ"מ לא מקרי נעשה מתחלת עשייתן בהכשר דלענין שיהי' מקרי תחלת עשייתן בהכשר בעינן דוקא הכשר גמור שיהיה לצורך דזה דחוק דמצד הסברא כל שמתחלתו אין בו פסול וכיון דשלא לצורך לא פסלה תורה ממילא מקרי שפיר תחלת עשייתו בהכשר לואי תימא דמ"מ לא קשיא כיון דלפי' הב"י הוי ניחא לן ואין אנו מקשין רק להט"ז ולדידי' שפיר נתרץ כנ"ל דמיירי בלבשו ואז עבר בב"ת ולא הוי תחלת עשייתן בהכשר דמחמת העבירה דב"ת נתבטלה עשייתן הראשונה מש"ה לא מתכשרו לא בבתראי ולא בקמאי ומה דהוי קשיא לן איך כ' הב"י וכ"ש כו' משמע דבבתראי אין אנו צריכין לאותו הטעם היינו משום דלשיטת הב"י לא הוי קשיא לן מעיקרא רק דבקמאי ליתכשרי דהי' תחלת עשייתן לצורך אבל בבתראי בלא"ה פסול אע"ג דב"ת לא הוי מ"מ תחלת עשייתן שלא לצורך ולהב"י קיימינן השתא דגבי שלא לצורך אמרינן תולמ"ה וא"כ לא קשיא כלל מ"מ לא הועלנו דלשון הב"י שכ' וכ"ש כו' שתחלת עשייתן הי' בפסול ע"ש דמורה בהדיא דגם האחרונים הי' תחלת עשייתן בפסול דב"ת ולא שלא לצורך ע"ש היטב יתבאר לך כך ודוק היטב) ותו דאכתי קשה מנ"ל למיפרך על ר"ז דלמא ר"ז מיירי שהטיל למוטלת ועדיין לא לבשו כלל וכי דחקו יותר לאוקמי בהכי ממה דמוקי בנתכוין לבטל ולכן כ"ז דחוק בעיני והדק"ל

והנראה אצלי בתירוץ הקושיא בשים לב דלכאורה לא משכחת כלל ציצית כשרים בעולם לפי ההלכתא דקיי"ל דשלא לצורך הוי תולמ"ה א"כ הרי כל הציציות מטילין בטלית קודם שלובשו וכמ"ש המ"א ברסי' י"ט וא"כ לפי מה דקיי"ל דכלי קופס' פטורין מנינית יכל זמן שאינו לובש הטלית אין בו שום חיוב לעשות לו ציצית ואפי' על הלבישה אינו עיבר כשלובש בגד בלא ציצית כמבואר בסימן י"ג מדברי המרדכי משום דלא כתוב בתורה לא תלבש בגד בלא ציצית הלא דמיד שלובשו הוא בקים ועשה שמתחייב מיד להטיל בי ציצית אבל כ"ז שאינו לובשו ליכא כאן שים מצוה וא"כ הציצית שעושה בטלית קודם הלבישה היי עשי' שלא לצורך ונמצא אח"כ כשלבשו הוי לי' תולמ"ה כיון דמעיקרא הי' שלא לצורך והי' מחוסר מעשה דהיינו מעשה הלבישה ובה"ג ודאי הוי תולמ"ה וא"כ לא משכחת ציצית כשרים בעולם ואפי' נאמר שילבש תחלה ואח"כ יטול הציצית כיון שב לבישה אינו עובר רק שהוא מיד בקום ועשה ועושה מיד ואיני עובר שום עברה הא ליתא דהא מ"מ מדרבנן עובר בלבישה כמ"ש המג"א סימן י"ג ע"ש וא"כ מוכרח הוא לעשות הציצית קודם הלבישה ואז הוי מדאורייתא שלא לצורך והו"ל אח"כ תולמ"ה מדאורייתא וא"כ לא משכחת כלל ציצית כשרים אע"כ הדבר פשוט דמעשה הטלת הציצית כיון שהוא הכנה והזמנה למעשה הלבישה ועושה הציצית עבור שרוצה ללבוש הטלית הוי הכל מעשה א' ולבישה אריכתא ובעת שלובש הטלית נגמר אז מעשה הטלת הציצית וכאלו אז הטילם בבגד וזה פשוט ומוכרח וממילא דה"ה לענין בל תוסיף במטיל למוטלת בכוונת תוספת ולצורך מצוה ואח"כ לובש נגמר אז מעשה הטלה וכאלו אז הטילם ועובר אז על בל תוסיף ולא הוי תחלת עשייתן בהכשר ע"י מה שקודם הלבישה לא הי' עדיין איסור ב"ת דז"א דהכל לבישה אריכתא הוי נמצא תחלת עשייתן בפסול ופשוט והשתא א"ש לפי הט"ז מה דפריך רבא על ר"ז דאע"ג דשלא לצורך כשר מ"מ זה הוי מעשה בפסול ע"י ב"ת ולא מצי לאוקמי כשעדיין לא לבשם דאז ליכא רק שלא לצורך דהא לא הוצרך לאשמעינן דהרי כל שעדיין לא לבשם אם הטיל אפילו שלא למוטלת אפ"ה הוי שלא לצורך ואפ"ה כשר משום דהכל מעשה א' או משום דשלא לצורך כשר השתא וא"כ ה"ה הטיל למוטלת כל שעדיין לא לבשו דלא עבר אב"ת עדיין רק הי' שלא לצורך ושום מעשה שלא לצורך אינו פוסל לפום סברא דהשתא ולמה אמר דינו בהטיל למוטלת לימא דינו בג' כנפות וכדומה אע"כ מיירי שלבשו וקמ"ל אעפ"י שעבר על ב"ת לכן הקשה א"כ דהוי מעשה בפסול ומשני דמיירי בביטול וקמ"ל דמועיל ביטול ולפי' הב"י נמי ניחא דמ"ש הב"י דגם הראשונים נפסלו מחמת שבטלה עשייתן היינו באמת דוקא שלבשן דאי קודם שלבשם הרי תחלת עשיית הראשונים בכשרות ואח"כ לא אירע בהם פסול רק שלא לצורך אלא מיירי בלבשם דאז נתבטלה עשייתן הראשונה ואפ"ה לא קשיא עלי' דרב פפא למה מוקים דברי בביטול נוקמי בלא לבשם דז"א דדברי ר"ז לא מתרצי בהכי דאיהו מכשיר בין בקמאי בין בבתראי ובבתראי לא מתכשרי אפי' אם לא לבשם דתחלת עשייתן שלא לצורך ודוק היטב (ולפי דברינו אלה נ"ל להוכיח מה שנסתפק המג"א שם בסי' י סק"ח בנתכוין ין לבטל הראשונו' וחתך השניות אפשר דפסול כיון דכבר ביטל הראשונות ע"ש ולדברינו מוכח דכשר דהא עיקר מה שלא רצה ר"פ לאוקמי דברי ר"ז ובלא לבשם היינו משום דקשיא ליה על ר"ז דאמר הטיל למוטלת כשרה דמשמע בין בבתראי בין בקמאי ואם כן כי מוקי נמי בביטול קשה ודוחק לומר דלר"פ הוי משמע לי' דברי ר"ז דמכשיר בבתראי ולא בקמאי דזה דוחק אע"כ משמע לי' דבכל ענין מכשיר וא"כ מוכח דכי מוקי בביטול כשר בכל גווני וק"ל וגם מצד הסברא בלא ראי' נ"ל להכריע כך דאטו גוף הציצית נתבטלו זה לא מסתבר כלל ודמי להא דקיי"ל בהשולח דגט שבטלו חוזר ומגרש בו משום דמעשה לא בטל ולא נתבטל רק השליחות ואפי' מאן דס"ל התם דגוף הגט בטל היכי דאמר בהדיא מודים דהיכי דאמר סתם לא נתכוין לבטל גוף הגט וה"נ דבטל הכוונה לענין ב"ת וכמ"ש התוס' שם דאף דלענין ב"ת לא בעי כוונה מ"מ זה מכוין בפי' שלא יהיה לשם מצוה וממילא במה יתבטלו גוף החוטין ויש בזה אריכות דברים מההוא דחוזר ומגרש בו אין כאן מקומו ודו"ק)

והשתא נשוב למה שהתחלנו ואומר דשפיר איכא ראי' לענין שאלתינו דמחוסר ביטול או יחוד כמחוסר מעשה דמי דליכא למימר דאחר שעבר בב"ת שוב אינו יכול לבטל דאין מחשבה מוציא מידי מעשה דאם כן קשיא לפי' הב"י נוקמי דברי ר"ז במוסיף ולא לבשם עדיין ומתכשרי אפי' בבתראי דליכא בי' תולמ"ה משום דקודם הלבישה יוכל להתכשר ע"י ביטול דהא עדיין לא עבר על ב"ת ואין לומר דאע"ג דעדיין לא עבר בב"ת מ"מ מעשה הטלת הציצית גופי' אינו יכול להתבטל בלי מעשה דז"א דכבר כתבנו דהטלת ציצית בטלית קודם לבישה הוי שלא לצורך ואינו כלום ואין נגמר מעשה שלהן עד שעת לבישה והוי הכל לבישה אריכתא אם כן כ"ז שלא לבש לא הוי מעשה כלל וכמ"ש התוס' בהשולח דף הנ"ל ובקדושין דמעשה שעדיין לא נגמרה לא הוי מעשה. וא"כ לוקמי דברי ר"ז בהטיל למוטלת בטלית שעדיין לא לבש כלל א"ו מוכח נדון שלנו דמחוסר מחשבה כמחוסר מעשה דמי לענין תולמ"ה ודו"ק ויש עוד לפלפל בזה וליראת אריכות עזבתי' והנראה לפי עניות דעתי כתבתי

שאלה ס"ג

ועל שאלתך השני' אשר שאלת ראיתי כי קודם שאשיב לך עלי' מוכרח אני לבאר לך היטב דברי האחרונים בסימן ט"ו שיש בהם קצת דברים מקושי הבנה ואז יתבאר השאלה לכן שמתי ריוח בין הדבקים ואבאר לך תחלה בקצרה כל הסימן ההוא אף מה שלא יהי' נוגע לענין השאלה ואח"כ נבאר תשובת השאלה: