נאות דשא קנא

רוצה במקח דא"כ למה הותירו לו וכאמור ועיי"ש בסוגיא היטב ותבין ודו"ק היטב מיהו נ"ל דאין זה ראי' כלל ואין מקום לכל דברינו בזה משום דמאי דס"ל להראב"ד ז"ל דכל היכי דמשלח רוצה בקיום המקח כופה לשליח לקיי' המקח ולהשלים העיוות או האונא' היינו אליבא דהלכתא דלא קיי"ל כחוכא דבני מערבא וכמ"ש הרא"ש ז"ל בהך שמעתא משום דאע"ג דשליח משנה מ"מ אין מכוין לקנו' ודעתו לזכו' לצורך בעל המעות ואע"ג שבעל החטין מזכה לשליח ידו כיד בעל המעות שהו' מתכוין לזכו' לו ע"ש מש"ה אמרי' דכל שהמשלח רוצה בקיום הדבר זכה במקחו משא"כ לפום סברות בני מערבא אין מקום לזה דכיון דהמשלח לא זכה מעולם בהמקח ממילא אפילו הוא רוצה בקיום המקח מ"מ השליח יכיל לבטל וא"כ נדחה דברינו אלה ומ"מ ממה שאכתוב בסמוך יהי' ראי' לדברינו אלה עיי"ש

איברא דאכתי קשיא לי בהא דהקשו בני מערבא מי הודיעו כו' משמע דבהודיעו ניחא לי' וכ"כ התוס' בד"ה שאני דאברייתא גופא לא קשה משום דאיכא לאוקמי בהודיעו ע"ש והרי אותה קושיא עצמה שהוקשה לבני מערבא בלא הודיעו דלהוי מקח טעות כ"ש דתקשי להו בהודיעו דהא יותר בטל מקח בהודיעו מבלא הודיעו ולמה תני פחתו לו ובאמת שהפ"י בתוס' ד"ה שאני הקשה קושיא זו דאיך אפשר דמיירי בהודיעו א"כ יתבטל המקח ותירץ שלא הודיעו מהשינוי ע"ש ואין מקום לדבריו אלא לפירושם הראשון שבד"ה מי הודיעו שלאותו פי' ס"ל דבלא הודיעו המקח קיים רק בהודיעו בטל ואהא שפיר תי' הפ"י דנהי דמיירי בהודיעו מ"מ לא הודיעו השינוי משא"כ לפירושם השני דס"ל דאפילו בלא הודיעו כלל בטל המקח וכ"ש בהודיעו א"כ ליתא לתירוץ הפ"י דנהי דלא הודיעו השינוי מ"מ הרי אפילו בלא הודיעו כלל ג"כ בטל מכ"ש בהודיעו קצת אעפ"י שלא הודיעו השינוי ודוחק לומר דזה גרע מלא הודיעו כלל דדוקא בלא הודיעו כלל יכול אח"כ לבטל המקח ולומר שהייתי שליח ושניתי מדעת משלח משא"כ בזה שאמר לו תחלה שעשאו שליח על שעורין לא מהימן אח"כ לומר שעל חטים עשאו שליח כי יאמר זה לדבריך הראשונים אני מאמין דזה דחוק דאם היכי שקנה סתם לצורך עצמו יוכל אח"כ לומר שקנה לצורך אחר אף שחזקה מה שביד אדם הוא שלו מ"מ הוא נאמן בשבועה כנ"ל מכ"ש בזה דידעינן שהוא שליח ואף שאמר לו אז ששלחו לקנות שעורין יהי' נאמן עכשיו בשבועה שכיחש בו אז ושבאמת עשהו שליח לקנות חטין דאטו הודאה בב"ד הי' אז שלא יוכל לחזור בו ותו דמהראב"ד בעל שיטה זו מוכח דס"ל דאף בכה"ג מבטל המקח מדהוקשה לו אההוא דג"פ והוציא מזה דין מחודש ואמאי לא תירץ דעובדא הוי שהגיד שליח להמוכר שהאשה נתנה לו רשות לקנות שלא באחריות ומכ"ש להמבוא' בנ"י שם ובט"ז דהגיד בפירוש שלא באחריו' דאי בסתם הא קי"ל אחריו ט"ס הוא א"כ כיון דהגיד למוכר שהוא שליח האשה גם אמר לו בפי' שלא באחריות א"כ סתמא דמלתא משמע שהגיד לו שהאשה הרשהו בכך וא"כ מאי מקשה הראב"ד הלא נוכל לומר דמש"ה אין המקח בטל משום שיאמר לדברך הראשונים אני מאמין אע"כ דהסוברים דבלא הודיעו המקח בטל בהודיעו השליחות ולא הודיעו שהוא שינוי אפ"ה המקח בטל וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ונ"ל בזה כיון דהראב"ד ס"ל דבכל גווני היכי שהמשלח רוצה בקיום המקח אז המקח קיים ושליח מתקן ההפסד רק כתבנו תחלה דלפום סברא דבני מערבא אין הדין כן ומה"ט מכחי ואמרי מי הודיעו ולא מוקי ברייתא כשהמשלח רוצה וכנ"ל משום הכי אתי שפיר דאי מיירי בהודיעו ניחא ומיירי שהמשלח רוצה דהא מסתמא בהכי מיירי כדאמרינן שהותירו לאמצע וממילא כיון דהמשלח רוצה א"ש דפחתו לו משום דהמקח קיים והוא מחויב להשלים הפחת וא"ש וממילא יש לנו הוכחה למה שרצינו דהתוס' ס"ל לגמרי כדעת הראב"ד דתלי בדעת המשלח דאם אינו רוצה אז המקח בטל אפי' בלא הודיעו וברוצה המקח קיים אפי' בהודיעו ודו"ק היטב

ובהא מיושב מה דהוי קשיא לי על הראב"ד זל דנהי דחולק אהרמב"ם ואינו רוצה לחלק בין הודיעו אלא ס"ל דאפילו בלא הודיעו המקח בטל ומש"ה קשיא לי' ההוא דהג"פ ומוכיח מני' דבכל דיני שליחות כך הוא הדין דאם המשלח רוצה המקח קיים וקשה לי מי סני לי' להראב"ד לתרץ כמו שתירץ הרא"ש ז"ל שאין לו מעות ולא לחדש דין חדש כזה ולהנ"ל א"ש דמיד שסובר דהמקח בטל בלא הודיעו וא"כ קושי' בני מערבא שיתבטל המקח וא"כ קשה קושייתינו מה תלי קושייתם במי הודיעו הרי אף בהודיעו קשה כך ובהא ליכא תירוץ הפ"י כאשר בארנו מש"ה מוכרח ע"כ דהמשלח יכול לקיים המקח אפילו בהודיעו וא"ש ודינו של הראב"ד מוכרח ואעפ"י שדבר זה בדעת הראב"ד הוא דרך חידוד ורחוק קצת מפשוטו, מ"מ לא נמנעתי מלכתבו להיות הדבר מצד עצמו הוא ברור ואמת דכל שאנו תופסין דהמקח בטל אפי' בלא הודיעו מוכרח ע"כ דהמשלח יכול לקיים המקח ונ"מ לענין קים לי כגון אם תובע משלח לשליח בלא הודיעו ויאמ' שליח קי"ל כהראב"ד בהא דאפי' בלא הודיעו המקח בטל ממיל' המוכר גוזל אותך שלא כדין במה שאי' מחזי' הדמי' ואין לך עלי כלום ישיב אותו המשלח אני בעצמי רוצה קיום המקח ואתה מלא לי ההפסד כדס"ל להראב"ד ז"ל וישיב לו השליח בהא קים לי דלא כהראב"ד אלא כהפוסקים דכל היכי דהמקח בטל אין המשלח יכול לכוף לשליח שיתקיים המקח ושהשליח ימלא לו ההיזק וא"כ לכאורה הדין עם השליח דהא הכי קיי"ל דמצי המוחזק לומר בהא קים לי כפוסק זה ובהא כפוסק אחר אפי' בענין אחד אבל לפי מה שבארנו אין בדברי השליח ממש וחייב למלא להמשלח ההיזק משום דהני דינים תלי זה בזה ואינו יכול לתפוס החבל בב' ראשין וחייב ממ"נ דלהפוסקים החולקים אראב"ד וס"ל דבלא הודיעו המקח קיים א"כ חייב ולהראב"ד דס"ל דיכול לבטל המקח אז בדעת המשלח תלי וא"כ אומר המשלח אני רוצה בקיום המקח ממילא ממ"נ מחויב להשלים לו ההפסד ודו"ק היטב וכיוצא בזה כ' באו"ת סימן ע"ב ובמאיר נתיבים סימן ל"ד ושאר מחברים

ועפ"י מה שכתבתי נתיישב לי וזה שהקשה הפ"י שם על דה"ת בד"ה שאני וז"ל ובחנם נדחקו התוספת לפרש דמסתמא איירי כך כו' ואמאי לא משני בפשיטות כאן כשהודיעו כאן שלא הודיעו ותרוייהו כר"י כו' יעו"ש בכל דבריו ולהנ"ל א"ש דהוצרכו התוס' לומד דמסתמא איירי כך דאי כדברי הפ"י דבני מערבא באו בממ"נ אכתי תקשי לפירושם השני שבד"ה מי שעומדים בשיטת הראב"ד דבין הודיעו או לא הודיעו המקח בטל וכתבנו דאפ"ה בהודיעו לא קשיא להו לבני מערבא שיתבטל המקח משום די"ל דמיירי שהמשלח רוצה בקיומו משא"כ בלא הודיעו דאז לא תלי כלל ברצון המשלח משום דהוא לא קנה ולפ"ז אין מקום כלל לקושיות בני מערבא די"ל לעולם דאין הוכרח לר' יוחנן לאוקמי בכל גווני והא דלא מוקי תרוייהו כר"י וחדא בהודיעו וחדא בלא הודיעו דא"כ תקשי ברייתא קמייתא דמיירי בלא הודיעו למה פחתו לו ולא יתבטל המקח מש"ה הוכרח לאוקמי תרוייהו בהודיעו מש"ה אין המקח בטל משום דהמשלח רוצה בקיומו וקמייתא כר"מ וקנה בשינוי ואידך כר"י וא"כ אין מקום לקושיות בני מערבא מש"ה הוצרכו התוס' לפרש דקושייתם משום דסתמא מיירי גם בלא הודיעו ובאמת לפירושם הראשון הי' אפשר להם לתרץ כדברי הפ"י רק שהוצרכו לתירוצם הזה לפירוש השני וכאמור ודוק היטב

ודע דקשיא לי טובא בדה"ת ד"ה מי הודיעו שכתבו דלפירוש הראשון הוי מצי למפרך אר' אלעזר דלישני תרוייהו כר' יוחנן וקמייתא לאכילה ומטעם מי הודיעו יעו"ש. וקשה דהרי כתבו בעצמם בד"ה שאני דמש"ה פריך מי הודיעו משום דהברייתא מיירי מסתמא בכל ענין בין בהודיעו בין בלא הודיעו וא"כ איך יתוקם כר"י ומטעם דמי הודיעו דא"כ קשה בהודיעו למה התירו לו דהא בהודיעו נמי מיירי וצ"ע ועפ"י הפלפול שכתבתי עד הנה נוכל ליישבו ולפי שהוא רחוק מגדר הפשוטו נמנעתי מלהאריך כי בלא"ה כבר יצאתי קצת מגדר המצטרך לענינינו ותן לחכם כו' ודו"ק ונחזור אל הענין ונתבאר לנו שיטה שני' שהוא דעת הראב"ד והתוס' בחד פירושא דבין הודיעו בין לא הודיעו ואפילו הודיעו בשקר דהיינו שהגיד השליח להמוכר כי באלה חפץ המשלח בכ"ז תלי הדבר במשלח אם רוצה המקח בטל לגמרי ואם רוצה המקח קיים והשליח משלים האונאה או העיוות וכבר כתבתי דאפשר דהיכי דהמקח בטל צריך השליח לישבע ואפשר עוד לומר דהמשלח הוא לו עד המסייע ופוטרו משבועה ונאמן בלי שבועה

שיטה ג' דעת הרמב"ם והרא"ש בפ' ג"פ והר"ן והרמב"ן והנ"י והרמ"ה וכן פסק המחבר ורמ"א והאחרונים וכפי מה שביארו הט"ז וש"ך שם בסימן קפ"ב סעיף וי"ו שאין מחלוקת ביניהם וכולהו ס"ל דיש חילוק בין הודיעו שהוא שליח דאז המקח בטל לגמרי והמוכר מחזיר הדמים אם נתברר שעבר על דעתו וג"כ אין המשלח יכול לכופו שיקיים המקח ושישלים השליח מכיסו וכן אין השליח יכול לכוף המשלח לזה אלא המקח בטל וחוזרין הד מי' והיכי שלא הודיעו בשעת המכיר' שהוא שליח או אפילו הודיעו רק לא הגיד לו שהוא משנה ולא נתברר שהי' שינוי אז המקח קיים בין שליח למוכר ואז גם המשלח יכול לכוף לשליח שיקיים המקח והשליח ישלים מכיסו ואם המשלח רוצה צריך השליח להחזיר לו כל הדמים והמקח נשאר ביד השליח כ"ז מתבאר מדבריהם למעיין והרב בתומת ישרים סימן ס"ט עושה חילוק בדעת זו בין הרמב"ם לשאר פוסקים הנ"ל וכ' דמלשון הרמב"ם שהעתיק המחבר בסעיף וי"ו שכ' הואיל וקנה במעותיו משמע דוקא כשקנה במעות המשלח הוא דיכול המשלח לכוף את השליח שיתקיים המקח והשליח יפסיד מביתו אבל אי קנה השליח במעות עצמו לא כייפינן לי' להשליח להפסיד: ולשאר הפוסקים הנ"ל אין חילוק ותמיד כייפינן לי' לשליח אלו דבריו ז"ל. והאמת שאינו כך אלא דכל הפוסקים מיירי בקנה במעות המשלח דוקא אבל בלא"ה אין שום א' חולק אהרמב"ם דודאי אין השליח מפסיד אלא אם רוצה המשלח לקיים המקח לא יפסיד השליח וזה דבר פשוט וכמ"ש הסמ"ע שם בסקי"א דאם קנאה השליח במעות של עצמו הו"ל כמו ששולח את חברו לקנות לו סחורה ידוע והלך וקנאה לעצמו במעותיו דמה שעשה עשוי אלא שנקרא רמאי ממילא א"צ השליח ליתן להמשלח המקח אא"כ יקח לו כפי מה שנתן השליח ע"ש בסמ"ע ובזה נראה דאפילו רמאי אינו נקרא דומה להמבואר בסימן קפ"ב סעיף זיי"ן לענין מי שפרע ע"ש בסמ"ע סקי"ד שכ' כיון דקנין גמור לא הי' בזה