נאות דשא קמד

מסברא ולא ראיתי להאריך יותר בזה מאחר שאין בו צורך כ"כ לנ"ד

הנה דברנו עד כה מההוצאות שהי' להשותפים אחרי הפשר שנתפשר עם השותף הרביעי אשר נתברר בעדים שמאותו העת היה מסרב גמור כאמור ועתה נדבר מההוצאות הראשונות מתחלה ועד סוף ע"פ סיפור כל המעשה שנתבאר בדברינו בסימן מ"ו. והנה הוצאת הזמנה הראשונה שהביאו מרב הגליל פשיטא דפטור פלוני שעדיין לח הי' אז מסרב דהא השיב שרצונו להביא הרב הגליל לשם ובזה אין בידו עון אשר חטא אכן מה שהוציאו אח"כ בנסיעתם לרב הגליל ע"פ דבורו של פלוני שדיבר עמהם ששולח שלוחיו לרב הגליל שיבא לשם ושגם הם יסעו להרב כי הוא יהיה השליש ולא יבא זולתם בהיות שני הצדדים אצלו וע"י בקשות והרצאת דברים לפני הרב שיתרצה לבא לעירם לדון ביניהם ועל סמך זה נסעו גם המה להרב והרי ממש דינו של המרדכי לך ואני תשא אחריך ממילא הוצאות אלו צריך לשלם וכמבואר שם ברמ"א ובתשובה סימן פ"ו שהבאתי תחלה ובשארית יוסף בסוף הספר יעו"ש וזה פשוט

ואולם ההוצאות שנעשה אחר כך צריך עיון ולכאורה יש לומר שפלוני נעשה מסרב במה שאמר שאינו רוצה לדון לפני הרב הגליל דהוא ב"ד הגדול אין בכל הגליל כמוהו מומחה לרבים וגדול ליהודים ומבואר בסימן י"ד דהתובע מצי למימר לב"ד הגדול אזילנא בטענת ניזק ונגזל ע"ש בסמ"ע ס"ק וי"ו ובפרט שהוא עיר שאין שם ב"ד ע"ש בהג"ה סעיף ח' ואע"ג דכתוב שם בהגה"ה שאין עכשיו ב"ד הגדול לא כ' זאת רק בעיר שיש בה ב"ד ע"ש וכן הוא משמעות המרדכי בס"פ זה בורר דכל שאין ב"ד בעיר מצי לכופו לילך לב"ד הגדול ע"ש ותו דבלא"ה כ' שם הסמ"ע ס"ק יו"ד בשם הת"ה שחין בדינים אלו אלא מה שעיני הדיין רואות ע"ש והנה זה נגלה לכל הרואים שפלוני זה במה שלא רצה לדון לפני רב הגליל הי' כוונתו לעקלקלות ודחיות ובה"ג ודאי מדינא כופין לילך לב"ד הגדול אשר חכמת אלקים בקרבם לעשות משפט וכן כ' רמ"א בתשובה סימן ס"ד על כהר"ר זיסקינד דמצי למימר נלך לבדה"ג אע"ג שהי' ב"ד בעירו ע"ש והיינו ע"כ משום שהי' נראה לו צורך שעה לפי ראות עיניו וא"כ מאחר שעפ"י הדין הי' פלוני מחויב לדון בפני הרב הגליל ולח רצה ושחק ולעג נעשה מסרב ומחויב לשלם כל הוצאות חיברא אי משום הא אין בידינו להוציא ממון חדא דלא מצינו דין זה מפורש שבשביל כן יהי' חייב לשלם לשכנגדו יציאותיו וי"ל דאע"ג דמדינא מחויב לילך לבדה"ג וכופין אותו מ"מ לא נקרא בשביל זה מסרב לפרוע הוצאות ודוקא מי שאינו רוצה לדון כלל הוא הנקרא מסרב לענין תשלומי הוצאות אבל לא המסרב מלדון בפני בדה"ג ועוד י"ל דאע"ג דמבואר במרדכי פ' ז"ב ושאר פוסקים דגם בזה"ז הגדול בדורו מיקרי ב"ד הגדול לא נאמר זה אלא בימיהם שהי' תוקף לדין תורה משא"כ עכשיו שאין שום תוקף לדין תורה ואין שום רב רשאי להזדקק לדין אפי' ברצוי הצדדים אם לא שחותמין הבעלי דינים א"ע בקומפראמעש שמקבלין על עצמן אלו הדיינים שיפשרו אותם א"כ אין שייך ב"ד הגדול דהא מבואר בש"ע דכל שקבלו הבע"ד דיינים על עצמם הרי הם עליהם כב"ד הגדול ממילא כיון דא"א לשום דיין לדון אם לא בקבלה הו"ל כולהו בדה"ג והגם דסברא זו דחוי' אצלינו מ"מ הדוחה ידחה וא"א להוציא ממון

אמנם נ"ל דהוי מסרב מכמה טעמים חדא דהא בכל פעם שאמר פלוני שמרוצה לדון בזבל"א לא רצה בשום אופן רק שהקרוב שלו הוא והי' נברר שלו ועפ"י הדין הוא פסול לדינו ח"כ הו"ל מסרב ממש דמה לי מי שאומר שאינו רוצה לדון כלל או שרוצה לדון דוקא בעש"א או בפני קרובים ופסולים מאחר שעפ"י הדין הוא מוכרח לדין לפני דיינים אחרים והוא אינו רוצה הו"ל מסרב. וזה הוא מושכל ראשון אין מהצורך להביא ראיות לזה. ותו כיון דכל דבריו שאמר שרוצה לדון בזבל"א לא הי' רק דחיות ואמתלאות והשמטות כאשר ניכר לנו וגם בעת שישבו הנבררים למשפט חקר עפ"י נברר שלו שהוא קרובו איך יפול דבר וכאשר נודע לו כמציץ מן החרכים שיצטרך ליתן איזה סך אזי מיד נתעסק בעש"א בעוד שישבו הדיינים לקלקל את הקומפראמעש בטענות שקרים ומלשינות על הנבררים וכן בכל דבוריו ומעשיו ראו כל בני אדם שאינן רק דחיות וסירובים א"כ הו"ל מסרב לשלם הוצאות וחכם א' רצה לדחות ולומר דלמא מסרב אינו נקרא אלא כשאומר בפי' שאינו רוצה כלל להעמיד לדין אבל כל שאומר שרוצה לעמוד בדין רק שלבו בל עמו ועושה דחיות והשמטות ועי"ז מוכרח שכנגדו להוציא הוצאות אין זה נקרא מסרב וא"צ לשלם הוצאות והשבנו לו שדבר זה הוא זר בסברא ואין הדעת סובלו כלל וכלל וגם הבאנו לו ראיות ברורות שאינו כך אך לא אאריך כאן בראיות לפי שהדין הוא פסוק בהדיא בתשובת רמ"א סימן ק"ח וז"ל בקצרה אני מיפה כח האלמנה לגזור על כ"ה שלמה שתוך למ"ד ידון עמה ולא ימשיכה בתוחלת ממושכה דק הוא ימציא עצמו לדון עמה ואם ימשיכה עוד בהמשכות ודחיות כדי שלא יהי' גמר לדבר זה תוך למ"ד ינתן לה רשות לתובעו בעש"ג ויתחייב כל הוצאות והיזיקות שיגיע לה עי"ז כדין המסרב עכ"ל בקצרה הרי מבואר דדין העושה דחיות והשמטות כדין מסרב ועוד אנו אומרים דכיון דבכל עת שרצה לדון לא רצה רק שיכתבו בשטרי ברורין שידונו דין תורה ותיבת קומפראמעש לא יהי' נזכר כלל א"כ הו"ל כאלו לא רצה לדון כלל כיון שהדבר ידוע שכל שכתוב לשין דין תורה בשטרי ברורין ולא לשון קאמפראמעש אותו הדין בטל לגמרי א"כ הו"ל מסרב גמור הגע בעצמך מי שאומר שרצונו לדון אלא שאין רציני לכתוב שטרי ברורין דזה ברור דהוי מסרב כאלו אינו רוצה לדון כלל וה"ה בזה ומה שאומר פלוני שזה לא הי' מחמת סירוב רק שרצה דוקא דין תורה ולא פשר אין זה אלא הבל ורעות רוח כיון שנודע עתה שכותבין לשון קאמפראמעש שהוא ענין קרוב לפשר בכדי שיהי' תוקף לאותו הדין שיפסקו אבל הדיינים דנין דין תורה כי הבעלי דינים אומרים להדיינים שרוצים דין תורה וגם חלו השותפים צועקים לפניו שנאמר לה דיינים שידונו דין תורה רק שלשון קאמפראמעש יהיה כתוב בשטרי ברורין בכדי שלא יהיה יגיעתיני לריק יהוא לא רצה הרי ניכר שאין זאת מחמת שלא רצה בפשר כי האי גברא לאו למדנא הוא לידע שהדין תורה טוב לו מהפשר רק כוונתו הי' שיוכל לבטל הח"כ את דינם והרי אפילו אח"כ שהי' השטרי ברורין כתובין בנימוסם והשתדל הוא בכל מאמצי כחו ותחבילותיו ורמאותיו לבטל הבירורין ובכל כה"ג אין לי לדיין אלא מה שעיניו רואות ומחויב להוציא הדין אמת לאמתו לבלתי אהני לרמאי רמאותו ודאי אי לא הוי בזה רק מה שלא רצה בתיבת קאמפרחמעש ולא ראינו שום רמאות אחרות ודחיות הייני תילין הדבר לרוב הבירות אשר בי שהיה ירא אלו בהיות כתיב תיבת קופראמעש יעשו הדיינים פשר אף אם יאמרו שידונו דין תורה כ כן דרך איש בור שאינו מאמין לשום אדם והוא לא רצה רק דין תורה שאפשר שאל לאיזה חכם בדעתו והגיד לו שיצא זכאי עפ"י הדין ולכן לא רצה בפשר. ובהיות כן לא הי' בידינו לחייבי הוצאות כי אעפ"י שע"י שטותו ומיעוט שכלו גרם הוצאות לכשנגדו ואדם מועד לעולם בין בשוגג בין במזיד מ"מ י"ל כי דין המסרב שחייב הוצאות הוא גרמי שהאריך הש"ך בסימן שפ"ו לומר דהוי קנסא ובכי ה"ג שעשה בשוגג ליכא למקנסי' ועיין בש"ך שם סק"ו דכל דד"ג אם הי' באונס או בשוגג פטור יעו"ש וה"נ בזה ולכן מחמת זה לבד אין לחייב לשלם הוצאות אולם בנ"ד שיש כל הטעמים הנ"ל ועשה להם דחיות והשמטות פשיטא דחייב לשלם כדין מסרב וכל זה ברור

והנה פלפולינו הנ"ל הוא בכל ההוצאות שהיה להשותפים לפני רב הגליל אבל אח"כ בנוסעם משם לביתם של פלוני לעשות שטרי ברורין והשיב להם כבר עשיתי ואמרו לו הלא הנברר שלנו שכתוב בהבירורין אינו רוצה לשבת על המשפט והוא לא השגיח בהם ולא ענה אותם ואז נתנו להם הב"ד רשות לילך בעש"ג אותן ההוצאות שמאז והלאה לא דינא ולא דיינא שמוכרח לשלם כדין מסרב והנה אף שבקצת סירובים לא הוגבה עדיות בפנינו רק שפלוני לא הכחיש אין לפוטרו מטעם מודה בקנס דכבר כ' הש"ך בסימן שפ"ח סקמ"ט דדין מודה בקנס אינו אלא בקנס הכתוב בתורה ודלא כמהרש"ל ואף שבחידושינו לגיטין בסוגיא דהמטמא כתבתי קצת סמך לדעת רש"ל מאותה סוגיא יעו"ש מ"מ ודאי דלדינא ברור כהש"ך שהביא ראיות ברורות ע"ש ותו דבזמן הזה לא מהני מודה בקנס ולא מיפטר בהודאתו כמבואר בסי' ב בסמ"ע סקי"ח וש"ך סקט"ז יעו"ש. וק"ק לי על הש"ך מדוע לא השיג מה"ט על מהרש"ל בסימן שפ"ח סקמ"ט וכן ק"ק על תשובת ה אביגדור שהביא הש"ך שם דמחייב בהודאה דגרמי משום דחינו קנס דאורייתא ולא כתב ג"כ משום דבזה"ז לא מהני הודאה ויש לישב אלא שאין כאן מקומו הנה זאת חקרנוהו כן הוא שמענה ועתה דע לך שמחויב פלוני לשלם כל ההוצאות כדין מסרב וכן ההוצאות שהיה להשותפים אח"כ בדינם שדנו לפני דייני ישראל ואח"כ ביטל הפסק ההוא עפ"י עש"ג ממילא הי' אותן ההוצאות בחנם לזאת מוכרח לשלם אם מדין מסרב ואם מדין לך ואני אבא אחריך דהא נמי דמי לי' ופשוט והנה בין כל ההוצאות שהי' להשותפים מתחלה ועד סוף יהיה נמצא איזה הוצאות אשר אין פלוני חייב לשלם ולא העליתי ליתי זאת על הספר כי לא העליתי רק איזה דבר שנתחדש מעט או רב ושאר כל דברים אשר המה פשוטים מאוד הנחתים מלכתוב והנה נתבארה הטענה השביעית ונשלמו טענות השותפים

שאלה נב

ועתה נשוב ונדבר מהטענות אשר פלוני טוען נגד השותפים אם יש בהם ממש או לא והנה טוען שהשותפים יחזרו לו הוצאות כמבואר לעיל בהשאלה הקודמת סימן נ"א ועוד אומר כי כאשר דיברו ביניהם על הזבל"א ונתנו זה לזה ת"כ ולב השותפים בל עמם כי נסעו לרב הגליל אודות חילול שבת כמבואר בלשון המעשה סימן מ"ו ובתוך כך הביא פ' מעירו הנברר שלו עם השליש ותובע אותן ההוצאות

והנה כפי אשר בארנו בסימן הקודם שפלוני בכל מעשיו הוא הנקרא מסרב לנגד השותפים שוב לא הי' מהצורך לחשוב כאן על טענות פלוני בתובעו הוצאות ולא העליתי זאת אל ספר רק בשביל קצת דברים שנתחדש ולהתלמד במקום אחר אף שבנ"ד אין צורך ואשיב