נאות דשא קיח

חיוב שנתערב משהו בעיסת פטור דיכול להפריש מני' ובי' משום דה"ט דאוסר במשהו שייך בעיסה ג"כ ואית בי' עוד טעמא דבילה משא"כ בשאור אין בילה וליכא בי' רק טעמא דטבל אוסר במשהו ולפ"ז בשאור של גוי שנתערב בעיסת חיוב חין להפריש מני' ובי' דליכא למימר דנעשה כולה טבולה דהרי שאור ש"ג אינו טבל שיאסר במשהו והטור ומחבר דס"ל גם בשאור של פטור שנתערב מפריש מני' ובי' ע"כ דס"ל דיש בילה גם בשאור וא"כ לא הוי צריכי לטעמי דנעשית כולו טבל דבלא"ה שרי משום בילה ואפשר לא שייך בילה רק כשהשאור של פטור כו'. והשיג על הפרישה שכ' דוקא שאור אבל עיסה אינו טובלת ור"ל דכיון דאינה טובלת אינו מפריש מני' ובי וע"ז השיג חדא דגם עיסה טובלת ותו דיש בילה ואף לפי הסברא דהיכי דהחיוב הוא המיעוט וליכא טעמא דבילה מ"מ טעמא דטובלת שייך בי' זהו תמצית דבריו של הש"ך יעו"ש והבן

ואומר אני כבודו הגדול במקומו מונח אבל כל מ"ש בענין זה א"א להעמידם חדא במה שהוכרח לפי דרכו לחלק ולומר דאף אי אמרינן יש בילה מ"מ בשאור מועט של חיוב שפיר אמרינן דלמא אתרמי לי' מהעיקר העיסה שהוא רוב וז"א דפשיטא דסברא בילה מועיל אפילו לענין המיעוט וזה מבואר בש"ס ובכמה דוכתי לענין הזאה ובזבחים אין מהצורך להאריך בזה וכן בהך מתניתן גופא בזיתי מסיק שנתערבו בזיתי ניקוף דמיירי ג"כ דומיא דשאור שהחיוב הוא המועט אפ"ה לא הקשה הר"ש שם רק ממ"ד אין בילה אבל למ"ד יש בילה ניחא לי' שפיר שנית מה שלפי דרכו למדנו דאפילו אין בילה מ"מ משום הך סברא דטבל אוסר בכ"ש ונעשה כולה טבולה שרי אפילו אתרמי לידו הפטור משום דהכל נתחייב מדרבנן הא ליתא דהא גם בזיתי ניקף כ' שם הר"ש דהוי כאלו כולו טבל וכ"כ שם הרמב"ם בפירושו ז"ל ונחשב כולו כזיתי מסיק ע"ש ואפ"ה הקשה הר"ש עלי' למ"ד אין בילה וע"ש שהוצרך לתרץ דמתחלה דורך ענבים וזיתים ועושה מהן יין ושמן ואח"כ מפריש ויותר מזה קשה דכ' שם הר"ש והרע"ב בההוא דינא דזיתי ניקוף דקתני דמוציא מעשר ראשון ומעשר שני לפי חשבון וכתבו דלא קאמר שאינו מפריש רק לפי חשבון א"כ הרי כל מעשר יש בו חולין לפי חשבון ומפריש מהפטור על החיוב וא"כ אין פירותיו מתוקנים אלא צריך שיפריש כל המעשר על הכל רק שא"צ ליתן ללוי אלא לפי חשבון והשאר מערב עם פירותיו אבל תרומה ותרומת מעשר שהם במיתה כשיפריש על הכל נמצא חולין שבהם מדומעים וצריך שיתן הכל לכהן עכ"ד ומהא קשיא תרתי חדא דא"כ חזינן דאעפ"י שכבר עשאן יין ואית בהו בילה כתירוץ הר"ש הנ"ל וכן נמי אמרינן בהו דנעשה כולו טבל כנ"ל אפ"ה אין מועיל ההפרשה מהפטור עה"ח. מחמת החולין לפי חשבון דאית בהו מכ"ש לענין שאור אי אין בילה דחיישינן דלמא לא אתרמי בידו של חיוב כלל כ"ש דלא שרינן מה"ט דנעשה הכל טבל ודלא כהש"ך. ואידך דהא חזינן בהדיא דאעפ"י שהטבל נתערב היטב שנעשה יין עם החולין ואסרו הטבל לחולין אפ"ה לא קרי לי' הר"ש רק חולין מדומעים ולא הוצרך ליתן לכהן רק מחמת דדמועי ובהר"ש כתב או מוכרו לכהן היתר לפי חשבון ואלו להש"ך הן עצמן תרומה או חלה לפי שנתהפך הכל להיות טבל ומפריש מהם חלה ותרומה וא"כ היכי קרי לי' הר"ש והרע"ב חולין מדומעין

שלישית מ"ש הש"ך דכיון דטעמא הוא משום דנעשה כולה טבולה לפ"ז בשאור ש"ג שנתערב בעיסה אין להפריש מני ובי' דדלמא אתרמי לידו הפטור ובהא ליכא למימר דנעשה כולו טבולה דהרי שאור ש"ג אינו טבל שיאסר בכ"ש עכ"ד ואני תמה מאוד דאם בשאור של חיוב שהוא מועט שנתערב בחולין מרובין אמרינן דנהפך כל העיסה לטבל עבור דטבל אוסר במשהו ולכן אפילו אתרמי ליה הפטור שפיר קמפריש. ואף על גב דליכא בשאור כדי נ"ט או כדי חימוץ רק משום דטבל אוסר במשהו כ"ש וק"ו בשאור של פטור המועט שנתערב בעיסת חיוב הרבה שהטבל דהיינו העיסה אוסר את השאור מדאורייתא ונעשה הכל טבל ואפי' אי אתרמי לי שמפרישין מן השאור שפיר מפריש וכ"ת דהש"ך קאמר שנתהפך הכל להיות טבל מדרבנן דהא דטבל במשהו מדרבנן ואפ"ה מהני להפריש על השאור חיוב המעורב משום דגם חיובו אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא נתבטל משא"כ בשאור של פטור בעיסת חיוב שהעיסה חייבת מדאורייתא מש"ה אי אתרמי לי' דמפריש מהשאור ה"ל מה"פ על החיוב הא ליתא דהא אפילו בשאור חיוב שנתערב בעיסת פטור כל שיש בו בנ"ט נעשה העיסה חייבת דאורייתא א"כ כ"ש בשאור של פטור והחיוב הוא הרוב דנעשה אותו הפטור חיוב דאורייתא ויוכל להפריש מני' על העיסה (בדוחק י"ל על קושיא זו פלפלו האחרונים אי אמרינן דהיתר נהפך לאיסור עיין בפרי מגדים בפתיחה לתערובת וא"כ אפשר דס"ל להש"ך דמדרבנן נהפך ההיתר לאיסור ולא מדאורייתא ומש"ה בשאור של חיוב שנתערב דליכא בהכל רק חיוב דרבנן שפיר מהני מה שיעשה כולו טבולה ושפיר מפריש מהעיסה על השאור משא"כ בשאור של פטור שנתערב בעיסה שהעיסה חייבת מדאורייתא ר"ל שאין בה אלא חד דרבנן כדין חלה בזה"ז דרבנן ובשאור אע"ג שהעיסה אוסרו אפילו מדאורייתא מ"מ לא נהפך להיעשות טבל רק מדרבנן מש"ה שפיר הו"ל מה"פ על החיוב דהיינו מן תרי ודרבנן על חד דרבנן ויש ראי' למה שהוכחנו בסימן הקודם והארכנו דאין מפרישין מתרי דרבנן על חד"ר כך י"ל לכאורה אבל הוא דוחק בעיני לכן לא שמתי עיוני היטב אם יתכן כי בלא"ה הוא דוחק וגם דעדיין שאר הקושיות עומדים על הש"ך).. ואם אמר יאמר הש"ך ז"ל דעיסה ש"נ כיון דלאו בת חלה היא כלל א"א לה להיעשות טבל אין זה במשמעות לשונו כלל ותו דאם הי' כוונת הש"ך לזה א"כ איך כתב וזה דעת המחבר שכ' וה"ה אם השאור של פטור כו' מנ"ל להש"ך דמיירי המחבר מעיסה של נכרי דלמא מיירי מעיסה שהורמה חלתה ותו דאפילו בשאור ש"נ למה לא יעשה טבל כיון דעיסה שהורמה חלתה אמרינן דנעשית טבל הרי הוא דומה לענין דקיי"ל חנ"נ א"כ ה"ה בש"נ ותו דיותר יש סברא שיבא לכלל טבל מה שעדיין לא נתחייב מעולם מדבר שנתחייב ונפטר כדמשמע למעיין בסעיף ב' בהגה"ה יעו"ש ולא אאריך בזה כי בלא"ה המעיין יראה שלא כיון הש"ך לזה כלל ואם כן פשיטא דק' עלי' כנ"ל דכמו דהשאור מהפך את העיסה לטבל כ"ש דעיסה מהפכת את השאור לטבל

ובהיות כן קשה ג"כ על הש"ך מדברי התה"ד סימן ק"ץ ומתשובת הרא"ש שהביא שם התה"ד שכ' בשאור של פטור שחימץ העיסה שאין להפריש מני' ובי' וביאר שם בתה"ד טעם הרא"ש משום דבשאור אין בילה יעו"ש וקשה דהרא"ש הוא שכ' דברים אלו דטבל אוסר במשהו ונעשה כולה טבולה לחלה והאי טעמא איתי' נמי בשאור של פטור וכנ"ל וא"כ נהי דבשאור אין בילה מה בכך אע"כ דסברא זו דנעשית כולה טבולה לחלה אין מועיל לענין דלא להוי כמפריש מה"פ עה"ח ודלא כהש"ך. ועל ארבעה אשיבנו במ"ש הש"ך ולפ"ז לא הוי צריכים הרא"ש והמחבר להטעם שכולה נעשית טבל דבלא"ה שרי כיון דיש בילה כו' ולמה לא פי' כפשוטו דטעם זה אמרו לומר דמש"ה צריך להפריש א' ממ"ח בכל העיסה לפי שכולה נעשית כטבל והכי משמע פשט לשון הרא"ש וב"י והמחבר והר"מ והרא"ש וכן במשנה זיי"ן פ' בתרא דדמאי בפי' הר"ש והרע"ב שפירשו אותה המשנה עפ"י הדין של משנה זו עצמה שיש חילוק בין יש פרנסה יעו"ש מבואר ג"כ כך בהדיא שכתבו דהחולין המעורב נעשה כטבל לענין תרומת מעשר שצריך להפריש ממנה ע"ש תראה כך בבירור וכנראה שהש"ך לא רצה לפרש כך משום דהוקשה לו דבלאו ה"ט נמי צריך להפריש א' ממ"ח מכל העיסה כדי שיהי' לפי חשבון מהשאור על השאור אפילו אי לא נימא דהעיסה נעשית כולה טבולה דנהי נמי דיש בילה מ"מ צריך שיפריש כ"כ שיהי' בהחלה שנוטל שאור כשיעור הצריך על השאור מש"ה הוכרח לפרש דאין בילה ומש"ה הוצרכו לטעם זה כדי שלא יהי' מה"פ עה"ח דאי לאו דנעשה כולה טבולה קשה ממ"נ אי אין מועיל הפרשה מהעיסה לפטור השאור א"כ כי נוטל א' ממ"ח מאי הוי כיון דאין בילה דלמא לא שקיל מהשאור כלל ואי מועיל מה שלוקח מהעיסה לפטור השאור א"כ לא יקח רק כשיעור השאור מש"ה הוכרחו לו' דנעש' הכל טבל דבה' מיושב הכל דמה"ט צריך ליקח א' ממ"ח מכל העיסה וגם השאור נפטר מה"ט משא"כ אי נימא דסברא דנעשית כולה טבולה אינו מועיל לענין דלא להוי מה"פ על החיוב אלא הטעם משום דיש בילה לא הוי צריכי כלל לומר הטעם דנעשית כולה טבולה אלא דמש"ה צריך להפריש מכל העיסה כדי שיהי' לפי חשבון השאור כן נ"ל בדעת הש"ך אבל קשה דמה יעשה הש"ך במ"ש הר"ש כך גם בזיתי ניקוף דנעשה הכל טבל ככל שכתב כאן בעיסה והרי שם ביאור בהדיא דיש בילה דהיינו שעושה מהן יין ושמן וא"כ קשה למה הוצרך שם לומר דנעשה הכל טבל סוף דבר שלפענ"ד א"א להעמי' דברי הש"ך ז"ל בזה

והאמת יורה דרכו דאע"ג דאמרינן שכולה נעשית טבולה לחלה מ"מ היינו לענין שיש עלי' איסור טבל וצריך הוא לפוטרה אבל לומר דמש"ה לא הוי מה"פ עה"ח הא ליתא דנהי דהוא עצמו טבול מ"מ שם חלה אין יכול כלל לחול עליו אעפ"י שהיא עיסה טבולה מ"מ כיון שכבר נתרמה חלתה א"א שתיעשה עוד חלה רק היא טבולה לענין שיש עלי' איסור טבל וזה ברור בעיני דאיך נאמר שהעיסה זו נעשית חלה עבור שהיא טבולה הלא אם יזדמן לו להפריש ממ"א ליכא טבל כלל בעיסה זו אפילו מדרבנן ואיך תיעשה חלה ולא אמרינן רק דכל זמן דליכא פרנסה ממ"א הוי כולו באיסור טבל לענין כשיפריש ממנה מפריש מהכל ומש"ה א"ש מה שהוקשה הר"ש בזיתי ניקוף למ"ד אין בילה משום דהו"ל מה"פ עה"ח אע"ג דנעשה הכל טבל וא"ש נמי מה שכתב הר"ש שם דהוי חולין מדומעין משום דבאמת לאו טבל גמור הוא רק שיש עליו איסור טבל ככל התערובת וממילא דא"ש נמי מדברי התה"ד שבסימן ק"ץ שהבאתי דלהרא"ש אי אין בשאור בילה לא יפריש מני' ובי' בשאור של פטור משום דהו"ל מה"פ על החיוב דאע"ג דהעיס' ביטל' לשאור והוי כטבול' מ"מ שם חל' לא חל עלי' כלל אל' עיקר טעמ' הו' משו' דאמרי' יש ביל' אפי' בשאור והכי משמע נמי מדברי הר"ש שם דבזיתי ניקוף הקשה למ"ד אין בילה אלא ביין ושמן ואלו ארישא לא דיבר כלום משמע דס"ל דעיסה בעיסה או בשאור הוי לח בלח כיין ושמן ולכן לא קשיא לי' ארישא (ועיין שו"ת חות יאיר בענין אין בילה אלא ביין ושמ' וצריך לעיין בש"ס ג"כ בזה וליראת האריכות וגם שאינו נוגע כ"כ לפלפולינו עזבתיו) וא"כ עיקר טעם הפרשת מני' ובי' הוא רק מחמת בילה ומה שהוצרכו לכתוב דנעשית כולה טבולה היינו לומר דמש"ה צריך להפריש א' ממ"ח מכל העיסה ולא לפי החשבון ואע"ג דבלאו ה"ט נמי צריך להפריש לפי חשבון וכמ"ש הר"ש עצמו שם