נאות דשא קטז

מאותה שלא הורמה חלתה גם על זו שנילושה במי פירות עכ"ל ודבריו תמוהים בעיני איך יעשה כן דלמא פטורה והו"ל מה"ח על הפטור וזה אפילו בלא פלפולינו ק' דהא שם חיישינן שמא העיסה פטור גמור אפילו והו"ל מה"ח על הפטור ואין לומר בכוונתו דכיון דבלא"ה חלה בזה"ז אין לה שיעור ומפריש כל שהו לכן נהי דמהחיוב על הפטור גרידא אינו רשאי להפריש ואין תרומתו תרומה מ"מ יכול להפריש מה"ח עליו ועכ"פ דלת איכפת לן מידי כיון דאין לו שיעור לחלה הא ליתא דא"כ בההיא דפשטידא שהוצרכו המ"כ והב"י והט"ז והש"ך לטעמא דטכע"ד וזולת זה לא הו"ל תקנה והלא אפשר להפריש מהעיסה החייבת עליו ועל הבשר והחלה אין לה שיעור א"ו דאפ"ה אסור להפריש מה"ח על הפטור ואפי' היכי דליכא תקנה בע"א דנהי דליכא שיעור לחלה מ"מ כל שמפריש על שני העיסות א"כ חצי נתפס בחלה על עיסה זו וחצי על האחרת וא"כ אם האחרת פטורה הו"ל טבל וחלה מעורבין וכאלו מפריש מה"ח על הפטור גרידא ולכן דברי הש"ך צע"ר (ועיין מ"ש בס"ס מ"ד בד"ה ועתה אחרי)

ואכתי פש גבן לברורי דלכאורה מסוגיא גופי' דמנחות מוכח דלא מחלקינן בין חד דרבנן לתרי דרבנן ודלא כדברינו מדקאמר לי' לך קח מן השוק וקשה דהו"ל דמאי ולקוח והו"ל תרי דרבנן ואותו התערובת אינו רק חד דרבנן ואף על גב דהתערובת נמי הוא תרי דרבנן מצד דתרומה בזה"ז דרבנן מ"מ מצד הסברא נראה ודאי דאי מפלגינן בין חד דרבנן לתרי דרבנן ה"נ איכא לאפלוגי בין תרי דרבנן לתלתא דרבנן וא"כ דמאי זה הלקוח הו"ל תלתא דרבנן. איברא דהא ליתא כיון דכבר כתבנו דמהאי סוגיא ודאי מוכח בפשיטות דיש חילוק בין חד דרבנן לתרי דרבנן דאל"כ כיון דלהלכתא תרומה בזה"ז דרבנן א"צ לכל פלפולי הש"ס דיכול להפריש ממה שירצה אע"כ דיש חילוק וא"כ ודאי דא"א לומר כלל בענין א' ואי משום קושייתינו י"ל דאותו המעורב ג"כ הי' לקוח ואין זה דוחק דהא לפי' קמא דרש"י מוקי לה שהתערובת הי' דמאי והיינו שלקחה מע"ה ולא שלו היתה א"כ י"ל גם להאמת לפי' הב' שהיה טבל וכל מקום לא שלו היתה אלא לקוח ממילא אותו התערובת הוא תלתא דרבנן וקאמר קח מן השוק דהוי נמי תלתא דרבנן ופריך ולימא לי' קח מהנכרי דהו"ל ג"כ תלתא דרבנן ומשני קסבר אין קנין והו"ל תרי דרבנן והוי מה"ח על הפטור משום דהתערובת הוא תלת דרבנן ואידך לישנא קאמר קח מהנכרי דיש קנין והוי ג"כ תלת דרבנן ופריך ולימא לי' קח מהשוק ומשני אין רעה"מ וליכא בי' רק תרי דרבנן או אם נימא דאפילו אין רעה"מ מ"מ דמאי דרבנן כאשר פלפלנו לעיל מ"מ כיון דאין רעה"מ הוא דומה מה"ח עה"פ אע"ג דשניהם תלת דרבנן וא"ש

ולדרך זה מיושב קושיות התוס' ב"מ דף פ"ח ד"ה תבואת זרעך שהקשו למה לא קאמר ר' טרפון לך קח ממורח דאינו חייב אלא מדרבנן מטעם לקוח ולהנ"ל א"ש דבאמת כולה סוגיא מיירי בלוקח ממורח כי גם אותו התערובת הי' ממורח ומש"ה צריך עוד שיהי' דמאי או מנכרי וא"ש מיהו גם התוס' שאינם מפרשים הסוגיא בדרך שפירשנו מ"מ לא קשיא מהתוס' על דברינו ואדרבא גם לפי דרכם מוכח דיש חילוק בין תר"ד לתלתא דרבנן כאשר אבאר והוא דהתוס' לא ניחא להו למימר דאותו התערובות הי' לקוח ממורח ושכל מה שציוה ליקח מן השוק או מנכרי היינו ג"כ ממורח דא"כ איך לא הזכיר בכולה סוגיא מה שהוא דרבנן מטעם לקוח וכיון דלא נזכר בכולה סוגיא היות' דרבנן רק מחמת דמאי או קנין מהנכרי משמע להו להתוס' דהתערובת לא הי' לקוח ממורח וכן כל מה שציוה ליקח היינו קודם מירוח (בלא) שלא יהא דרבנן מחמת לקוח ומש"ה הקשו אמאי לא אמר לקנות ממורח ולא צריך לקנות לא מע"ה ולא מנכרי ואהא תירצו דמ"מ דומה חיוב ר"ל אע"ג דהתערובת הוא תרי דרבנן וגם זה דלקוח ממורח הוא ג"כ תרי דרבנן אפ"ה לקוח לגבי תערובת דומה חיוב והביאו ראי' לסברתם מאידך לישנא דאמר קח מהנכרי דיש קנין והוי תרי דרבנן ולא אמר קח מהשוק משום דאין רעה"מ אע"ג דמ"מ הוי תר"ד מ"מ דמאי נגד תערובת דומה חיוב כיון דאין רעה"מ זהו תוכן דבריהם ולכאורה תקשי לימא קח מהשוק ממורח דנהי דלקוח לחוד דומה חיוב לגבי תערובות וכן דמאי לחוד מ"מ כי איתנייהו תרוייהו לא מסתבר לומר שיהי' ג"כ דומה חיוב ומהרש"א ז"ל נדחק בזה ע"ש שדבריו דחוקים והנ"ל ברור דלק"מ דלא מצי למימר שיקח ממורח מע"ה דא"כ יהי' תלתא דרבנן והתערובת הוא רק תר"ד ומש"ה הוצרך לומר קח מהנכרי דאלו מהשוק דומה חיוב וכן ממורח דומה חיוב ותרוייהו ביחד א"א דא"כ יהי מה"פ על החיוב כן נ"ל ברור ודלא כמהרש"א ז"ל באופן שנתבאר בהדיא גם מדבריהם דכל שהא' תרי דרבנן ואידך תלתא דרבנן אסור להפריש מא' על חברו ומכ"ש בחד דרבנן ותד"ר וכאמור ולית הלכתא כשיטה ג' שהוא שיטת הרא"ש ז"ל

ולפי שאני רואה שדעת זו נדחית נ"ל יותר לומר דגם הרא"ש ז"ל עצמו לא ס"ל כך אפי כפי הלשון שהעתיק הב"י בשמו כמו שהבאתי לעיל וכך יתפרשו דבריו דברישא ביש פרנסה כ' דאין זה כמפריש מה"ח דאין השאור בטל בעיסה אע"ג דלא סיים לכתוב דטעם דעיקר דאורייתא מ"מ כוונתו כך ומש"ה דייק שאין השאור בטל בעיסה ולח כ' סתם שאין הטבל בטל אע"כ כוונתו דשאור בעיסה אינו בטל לפי שנ"ט ובסיפא שכ' הטעם דטבל אוסר במשהו קושטא דמלתא קאמר ודינא קמ"ל דבליכא פרנסה מפריש מהכל אפי' אם הוא משהו ונהי דמתניתין ודאי לא מיירי במשהו היינו הרישא דוקא דשם ודאי דלא מיירי במשהו דא"כ אין מפרישין ממ"א אבל דינא דסיפא איתי' אפי' במשהו מש"ה כתב הרא"ש ז"ל קושטא דמלתא אבל שפיר מודה הרא"ש ז"ל דהיכי שנתערב רק משהו אין מפרישין ממקום אחר דהו"ל מה"ח עה"פ כיון דזה חד דרבנן וזה תרי דרבנן ולא פליג על כל הפוסקים

ונ"ל ראי' לזה מתשובת הרא"ש שהביא התה"ד סימן ק"צ על עיסה שנילושה בשאור של גוים וז"ל תקנתו שיעשה עיסה קטנה וישים אותה על העיסה גדולה ויפריש מן העיסה הקטנה שהוא ודאי של חיוב אע"ג דשאור לטעמי' עבידא לא בטילה העיסה לגבי שאור עכ"ל וכוונתו בזה לומר דהעיסה לא בטילה לגבי השאור וחייבת בחלה כמו שפי' החק יעקב בסי' תמ"ב סקט"ז לדברי הרא"ש הללו ואם איתא קשה למה הוצרך לזה הא פשיטא דאפילו אי הוי אמרינן דכיון דשאור לטעמי' עבידא בטילה העיסה גבי' אפ"ה פשיטא דמדרבנן חייב דהא טבל אינו בטל מדרבנן ובפרט לרוב הפוסקים דס"ל דעיקר מלתא דלטעמא עבידא הוא רק מדרבנן א"כ אפי' אי נימא דהעיסה בטל לגבי השאור מ"מ הוא מדרבנן וא"כ למה הוצרך הרא"ש ז"ל לכתוב דאינה בטילה אע"כ דהיינו כדי דלא להוי מה"ח עה"פ דזה חד דרבנן וזה תר"ד מש"ה כ' דהעיסה אינו בטלה והוי ג"כ חד"ר אמת דאכתי ק"ק על דבריו כיון דכ' שיעשה עיסה קטנה וישים כו' א"כ אותו העיסה אין בה חיוב כלל דלית בה שיעור חלה רק שמצטרפת עם זו העיסה כולה וא"כ אכתי לא הוצרך הרא"ש כלל לדבר מאופן חיוב זו העיסה דבאיזה אופן שיש חיוב בעיסה באותו אופן עצמו בא חיוב בעיסה קטנה לא פחות ולא יותר כיון דאין בה חיוב רק ע"י הצירוף עמה אלא די"ל דבודאי עיסה קטנה דקאמר לאו דוקא וה"ה דמצי להפריש מעיסה גדולה או שלוקח עיסה קטנה שכבר נתחייב בחלה ומש"ה הוצרך לדבריו כי היכי דלא להוי מה"ח עה"פ משא"כ אם נימא דלא מחלק הרא"ש ז"ל בין חד"ר לתד"ר ודאי קושי' דלא הוצרך כלל לדבריו אלו אע"כ דע' הראש ככל הפוסקי' וכנ"ל הרי דחינו דעת הג' מהלכ' ובררנו דליכ' שום מ"ד הכי דגם הרא"ש ז"ל לא ס"ל כך כלל כאשר פירשנו את דבריו ולפ"ז גם הב"י שהעתיק דברי הרא"ש נ"ל ג"כ כוונתו על הדרך שפירשתי דברי הרא"ש ז"ל

ואחרי שבררנו דדעת הג' נדחית לגמרי צריך עדיין להכריע בין ב' דעות הראשונים אי בעינן דוקא נ"ט או סגי בכדי לחמץ ואמינא דהדבר פשוט דחימוץ לא מהני מאחר שבררנו לעיל (בד"ה באופן שבאו דברי הר"ש) דלהלכה אין איסור מחמץ רק מדרבנן יעו"ש בדברינו א"כ מאחר שדחינו דעת הג' והוכחנו דעיקר דאסור להפריש מחד"ר על תר"ד א"כ כיון דמחמץ מדרבנן פשיטא דאסור להפריש ממ"א כיון דזה המחמץ הוי תד"ר אלא העיקר כדעת הי"א שבתשב"ץ דבעינן נ"ט גמור שיהי' פחות מס' ודלא כהר"ש ועוד נראה די"ל דגם הר"ש ס"ל כהי"א אלו שבתשב"ץ וכמו שרציתי לפרש לעיל בריש דברינו ובד"ה ואחר שבררנו היטב) ומה דהוי קשיא לן התם בדברי הר"ש בסוף הפרק יעו"ש י"ל כמו שפירשתי שם תחלה ד"ה ולפי שאני רואה) דברי הרא"ש דאע"ג דרישא דמתניתן לא מתוקם במשהו מ"מ הסיפא מיירי אפי' במשהו כך י"ל בדברי הר"ש ומש"ה כ' שפיר א"כ למה אמרו דקאי אמשנה ח' דאע"ג דרישא מיירי בנ"ט מ"מ דינא דסיפא איתי' אפי' במשהו הגם כי דחוק הוא קצת מ"מ מוטב לנו לפרש כך. ממה דניקום דעת הר"ש דלא כהלכתא לומר דסבירא ליה דדין מחמץ הוא דאורייתא כן נראה לי יצא לנו מדברינו דהלכה דאין מפרישין על שום תערובת ממ"א זולת אם אותו התערובת הוא באופן דלא נתבטל מן התורה כגון דליכא סמ"ך. אבל אי איכא סמ"ך אין מפרישין עליו ממ"א ואין לו תקנה כלל אם לא היכי דאפשר להפריש מניה וביה ודע דאיכא לאשכוחי להפריש ממ"א על תערובת אפילו היכי דמדאור' נתבטל דהיינו שיעשה עיסה קטנה שאין בה שיעיר חלה ויצרף לזה התערובת דאז לא שייך ביה מה"ח על הפטור דהא כל החיוב שיש על התערובת חל על העיסה קטנה לא פחות ולא יותר וזהו כוונת הר"ש שם במשנה ח' שאחר שכ' דלא הוי מה"ח על הפטור משום דטכ"ע דאורייתא כ' עוד ובתוספתא קתני שיביא רובע הקב מקמחו ויצרפנו עם זו העיסה כו' יעו"ש וכוונתו כנ"ל דלפי מה שפי'. תחלה ענין הפרנסה שמפריש מהעיסה החייבת בחלה צ"ל הטעם משום טע"כ משא"כ למה שפירשו התוספתא ענין הפרנסה שלש עיסה קטנה פחות משיעור חלה ומצרפה אז בלא"ה ניחא דלא הוי מה"ח על הפטור ולפ"ז ניחא נמי דברי הד"מ סימן שכ"ד אות ד' שכ' יעשה כמ"ש רבינו והוצרכנו לעיל בד"ה (ואחרי שאנו רואים) לפרש דלא קאי רק להפריש מני' ובי' אבל על דין פרנסה ממ"א לא קאי ולהנ"ל יצויר בי' ג"כ פרנסה דמצייר הטור להביא רוב הקב ואע"ג דהר"ש הוקשה על פרנסה דתוספא איך מצטרף הא העיסה מפסקת ותירץ דעיסה שהורמה חלתה אינו מפסיק ומצטרף שפיר וא"כ המ"כ דמיירי בעיסה של גוי וקיי"ל דעיסה של גוי מפסקת וא"כ לכאורה לא שייך בי' לומר יעשה כמ"ש רבינו דהא אם יביא רובע הקב לא יצטרפו דעיסה ש"ג מפסיק מ"מ