נאות דשא קיא

נחלקו בזה המג"א והט"ז בסימן כ"ה ואמרת שמדברי הבאר היטב נראה שהכריע כדברי הט"ז שם בתשובת אחיו ז"ל לומר בחולם כמבואר בהדיא בלשון הבאר היטב יעוין שם עד כאן דבריך

אומר אני שהרב בבאר היטב לא דק כלל בזה וראוי לומר בפתח כדברי המג"א כאשר מבואר ודרך אגב אבאר לך בקצרה תמצית המכיון של הגאון תשובת אחיו של הט"ז באיזהו מקומן שצריך ביאור הנה יסוד תשובתו להוכיח ב' דברים חדא דתפילין ש"י ותפילין של ראש הם ב' מצות שנית דברכת על מצות קאי אתרוייהו אתש"י ואתש"ר ובהונח ב' דברים אלו ודאי דראוי לומר בחולם כיון דמברך ברכה זו על שני מצות והוכיח דברים אלו מרומיית דברי הפוסקים אהדדי דיש כתבו שהם ב' מצות וכך הוא האמת כדמוכח בגמרא ויש שכתבו דהוא מצוה א' וע"ש במ"ש ומעתה קשה על התוס' בפי הקומץ רבה כו' עד הא קמן דחשבו להו לחדא מצוה כו' ובאמת דבלא"ה קשה על דה"ת איך כתבו שאני תפילין דמצוה א' הוא הא אדרבא במצוה א' מסתבר טפי דשיחה אינו מפסיק כמו בתקיעות ועיין במג"א סימן ח סקי"ד ולפי תירוצו מיושב גם קושי' זו וכלל תירוצו הוא דכל מי שכתב בתפילין שהם מצוה א' הכוונה שהם שני מצות של חובה שחוב עליו לעשות שניהן ביחד כדי שיעלו שתי הברכות על שתיה סכי באמת היכי שהוא לגמרי מצוה א' אין כח בשיחה להפסיקן כמו בתקיעות והיכי שהוא לגמרי ב' מצות כגון בשחיטה א"כ לא עשה כלום בשיחתו דהא בלא"ה גם בעת הברכה לא הי' מוכרח שיהיה כוונתו על כלם דוקא לכן אין השיחה עושה שום פעולה רק בתפילין דאית בי' חומרת מצוה א' וחומרת ב' מצות דהיינו שבאמת הם ב' מצות ויש כח בשיחה להפסיקן ושגם שמתחלה הי' כוונתו על שתיהן דוקא לכן הוי שיחה הפסק ועוד כ' וז"ל והשתא א"ש מה דאיכא למידק בדברי ר"א שזכרנו כו' מדקאמר אע"ג דתפילין כו' הא בין כך ובין כך הביא ר"י הלוי שחוזר ומברך עכ"ל לכאורה אין דבריו מובנים דמאי בין כך ובין כך דקאמר דהא באמת אם תפילין מצוה א' ליכא הוכחה לפי דרך ר"י הלוי דבחד מצוה מסתב' טפי שיהי שיחה הפסק ונ"ל כוונתו דמ"ש בין כך ובין כך ר"ל בין אם כדברי ר"י הלוי דסבר דתפילין הם תמיד ב' מצות בין לדברי ר"א דאינם ב' מצות רק בשח על כל פנים ראייתו של הר"י הלוי הוא מן שח דאז ודאי הם ב' מצות כן נ"ל אלא דלפ"ז אין מובן מה שהציע בתחלה מדקאמר אע"ג כו' דהרי בלא הוצעה זה הי' קושיות הט"ז יותר גדולה ונ"ל דתיבת א"כ מאי קאמר עלי' שכתוב שם יש ט"ס ב"ה וצ"ל כך ועוד ק' מאי קאמר כו' והמשך דבריו כך הוא תחלה כ' מדקאמר כו' משמע דכ"ש כו' והא באמת אינו כך דאדרבא במצוה א' אין שיחה מזיק וטפי מסתבר שיזיק שיחה בשני מצות ולא הוצרך להאריך יותר בלשון קושיא הזו כי כבר האריך וביאר היטב. דיותר מסתבר שיהי' שיחה הפסק בשני מצות ואח"כ כ' וע"ק מאי קאמר כו' ואח"כ הקשה קושי' שלישית לפי דרך ר"י הלוי דס"ל דיותר מסתבר במצוה א' ועל כל הקושיות תירץ כך דלשון אעפ"י שכ' ר"י הלוי הוא שלא נטעה לומר דבשני מצות אין סברא כלל שיפסול היסח לכן הוכיח מתפילין וממילא ידענו שוב דאדרבא בשני מצות מסתבר יותר כי במצוה א' אין שייך להפסיקה ור"א השיב דבין במצוה א' בין בשתי מצות אין שיחה מפסיק זולת בתפילין וכל הדומה שיש בו חומרת מצוה א' וחומרת ב' מצות דהיינו דלענין גוף המצוה הוי ב' מצות ולענין הכוונה בשעת הברכה הוי מצוה א' ר"ל דודאי כיון בעת הברכה על שניהן כן נ"ל המשך דברי הט"ז ודו"ק ובזה יובנו לך היטב כל דברי התשובה ההוא אחר שתדקדק בה ועתה תראה שכל יסוד תשובה זו הוא דברכת על מצות קאי גם אתש"י והשיג על מוהר"א מפראג בביאור דברי הטור במ"ש שברכה שני' חוזר גם על ש"י והעלה ג"כ דעל של יד לבד יברך ג"כ ב' ברכות ודלא כמ"ש הרמ"א בסימן כ"ו בשם הטור זהו תמצית דבריו

ומעתה ראה תראה שהט"ז עצמו חולק על תשובת אחיו הגאון ז"ל שהרי בסעיף קטן ט' הביא דברי מהר"א מפראג והסכים לפרושו בהוכחה ברורה. יעו"ש וכתב דכן משמע באשר"י בהלכות קטנות. והסכים דבשל יד לבד מברך להניח לבד הרי ס"ל דעל מצות לא קאי רק אתש"ר לבד וא"כ ראוי לומר בפתח ובהא מלתא לא דק הרב בבאר היטב כי היה סבור שהט"ז שהביא תשובת אחיו ז"ל הסכים לדבריו ונעלם ממנו שהט"ז עצמו חולק עליו ומסכים לדברי המג"א וא"כ כיון דהט"ז ומג"א מסכימים יחד ודאי דכך יש לנהוג מלבד הטעמים שיבואר עוד לענין גוף יסוד התשובה מה שיש לפקפק בה אשר אין זה סתירה להבאר היטב שהביא דברי התשובה רק בהא לא דק הב"ה שכ' אבל הט"ז כ' בשם אחיו כו כאלו מודה הט"ז לאחיו

ומלבד כל זאת אני תמה על התשובה הנ"ל שבנה יסוד להוכיח מאותן הפוסקים שכתבו דמצוה א' הוא והלא באמת הם ב' מצות אע"כ שכוונתם שציוו חז"ל לתוכפם כדי שיעלו ב' הברכות על כל א' וא' ומזה העלה דלא כהטור אלא דגם בתש"י לבד מברך ב' ברכות. ואני תמה דמכל אלו הפוסקים אין ראיה כלל דהא אפילו להאומרים דלהניח קאי אתרווייהו ועל מצות לא קאי רק על ש"י נמי א"ש מה שכתבו דמצוה א' הם כיון דציוו חז"ל לתוכפם כדי שיעלה ברכת להניח אתרווייהו ועכשיו תראה שכל הראיות שהביא אינם מכריחות דבתוס' פ' הקומץ רבה והתוס' והרא"ש פ' כסוי הדם והמרדכי בשם ר"א בכל אלו י"ל כנ"ל דמש"ה מצות תכיפה בהם משום דברכת להניח קאי אתרווייהו אבל לא ברכת על מצות ומהרז"ה שהביא פשיטא דאין ראי' דאדרבא הרז"ה והר"ן ס"ל שם להיפוך כאשר ביאר זאת הרב פרי מגדים במשבצות זהב ס"ק ד' וסק"ו ע"ש שביאר זאת היטב והגאון בעל תשובה זו עצמו לא הביא דברי הרז"ה לראי' לדבריו לענין הברכות רק סברא זו הביא שיש סמך מן התורה לתוכפן ולכן הוא אומר דהתכיפה משום הברכות שיעלו על שתיהן אבל הרז"ה והר"ן עצמם ס"ל דכל ברכה קאי רק על תפלה א' וא"כ בכל מה שהביא בתשובתו זאת אין בה ראי' מכרחת לומר דברכת על מצות קאי אתרוייהו זולת מהתנחומא משמע כך מדכ' שכל תפלה טעונה ב' ברכות ובאמת אין למדין הלכה מהמדרש וא"כ אין לו שום ראי' לדבריו

וכ"ת דאכתי יש לו ראי' מסמ"ק והגהות סמ"ק וסה"ת שהביא שם בסוף התשובה דס"ל דעל ש"י לבד מברך שתים דאינהו ודאי ס"ל דעל מצות קאי אתרוייהו הנה אם לא יהי' להגאון ז"ל ראי' רק מזה פשיטא דאין לנהוג כמותו דהא ודאי לא קיי"ל לדינא כוותייהו אלא כפסק רמ"א סימן כ"ו דבש"י לבד מברך ברכה א' וא"כ מוכח דלהלכתא לא קאי על מצות רק על ש"ר לבד ובדברי הרב פרי מגדים במ"ז סק"ו אני תמה שכ' שם וז"ל ואנו אין לנו, אלא דברי הרב סי' כ"ו דעש"ר מברך ב' ועש"י רק להניח ואם בחולם או בפתח הרשות או כט"ז או כמג"א כו' עכ"ד ובמח"כ לא דק דכיון דקיי"ל כהרב דעל ש"י מברך א' א"כ פשיטא דצ"ל בפתח וזה פשוט וא"כ כיון שבררני דאין מכל המקומות שהביא בתשובה שום הוכחה לדבריו זולת מהסמ"ק וסה"ת וכיון דבגוף הדין לא קיי"ל כוותייהו א"כ נסתרו כל דברי התשובה ותו דאף אם נהי' מסופקים אם הלכה בהא כהסמ"ק וסה"ת מ"מ פשיטא די"ל בפתח בהעריך לפניך מערכות הפוסקים בזה מערכה מול מערכה רש"י והרי"ף והרמב"ם והרשב"א והאגור בשם הזהר והמחבר וכל העומדים בשיטתם דס"ל לא שח מברך להניח על שתיהן ובשח מברך על ש"ר ברכה אחרת א"כ פשיטא דלדידהו על מצות לא קאי רק על ש"ר וא"כ מאן לימא לן דהחולקים עליהם חולקים בהא. הרא"ש ז"ל הובא בב"י וט"ז סק"ד במה שהסביר ונתן טעם לשטת הסוברים דמברך ב' ברכות וז"ל דעיקר תיקון הברכות כך היתה בתחלת הנחתה תקנו לברך להניח וקאי נמי אש"ר וכשמניח ש"ר מברך על מצות שזהו היא גמר המצוה ע"כ הרי דעל מצות לא שייכא כלל בש"י רק בש"ר שהוא גמר המצוה וזה ברור ומזה יצא להטור בסימן כ"ו דדוקא בש"ר לבד מברך ב' דהתם הוא דשייכ' שני הברכות משא"כ בש"י לבד והגאון ז"ל בתשובה נדחק מאוד והיכן יצא לו להטור זאת יעו"ש בסוף התשובה שדבריו דחוקים מאוד והדבר ברור כמ"ש. הנ"י כ' דבין בש"ר לבד בין בש"י לבד מברך א' המרדכי בשם ר"י עפ"י פירוש ר"ת וכן הטור פסקו דבש"ר מברך ב' ובש"י מברך א'. הרז"ה והר"ן ס"ל ג"כ דעל מצות לא קאי אש"י וכמש"ל בשם הפרי מגדים וא"כ לכל הנך דעות י"ל בפתח וכן ס"ל להט"ז בסק"ט והמג"א וא"כ לא נשאר להגאון ז"ל בתשובה עזר וסעד רק דברי התנחומא והסמ"ק וסה"ת ופשיטא דאיכא למיזל בתר רוב הפוסקים הנ"ל והזהר הקדוש בכללם ואם אמנם איני כדאי לבא ולערער על דברי הגאון בעל התשובה זלה"ה ודאי אם לא הי' חולק על דבריו אין בודקין מן המזבח אבל כיון שאנו רואה שהט"ז עצמו והמג"א חלקו עליו הותר לנו לעיין בדבר והנה הראיתי לדעת שדברי הט"ז והמג"א כנים מכל הטעמים שנתבארו דאליבא דהלכתא קים לן דברכת על מצות לא קאי רק אש"ר לבד וא"כ ודאי י"ל בפתח לשון יחיד

ובלאו כל הנ"ל ודאי נכונים דברי המג"א שכ' דכיון דפסקינן הלכתא כר"י דאסור לברך על ב' מצות כא' וא"כ קשיא לשטת ר"ת שהסביר הרא"ש דלהניח קאי אתרוייהו אע"כ דאע"ג דאינן מעכבות זו את זו מ"מ התורה עשאתן כחדא משום דחד ענינא הם וא"כ אפילו אי יהבינן הך סברא שהוכיח הגאון ז"ל בתשובה הנ"ל דעל מצות קאי אתרוייהו מ"מ א"ש בפתח כיון דכחד חשיבין וכן ראייתו מפסוק מצות ה' ברה הוא נכון ולא כמו שהשיג עליו בשערי תפלה וכמ"ש אי"ה אח"כ וא"כ כשאומר בפתח א"ש לכ"ע וכשיי. חולם לא א"ש אליבא דהלכתא שהוכחנו דלא קאי רק אש"ר וליכא למימר דבחולם נמי א"ש אפילו אי לא קאי רק אש"ר דמ"מ שייך בי' לשון רבים מחמת הארבעה בתים וארבעה פרשיות שבהם דמטעם זה אנו אומרים תפילין ביו"ד נו"ן שהוא לשון רבים וכמ"ש באשל אברהם סימן כ"ה דא"כ הרי חזינן דשייך לשון רבים בתפלה א' ג"כ דהא ליתא דלשון תפילין שפיר שייך בי' עבור שיש ארבעה פרשיות משא"כ מצות לדין רבים לא שייך עבור זה דמ"מ מצוה אחד הוא דדוקא בש"י אשר אומר הגאון בעל התשובה דשייך מצות לשון רבים עבור שהם ב' מצות מדחזינן שאין מעכבות זו את זו יתכן לומר עליהם שהם חלוקים לב' מצות משא"כ הד' פרשיות ודאי הם מצוה א' כיון שמעכבין זא"ז ולא יתכן בהם מצות לשון רבים והרי זה דומה לציצית דלשון ציצית הוא לשון רבים עבור הד' ציצית ואעפ"כ כולא חדא מצוה היא כיון שמעכבין זא"ז ולא נסתפק אדם בזה לומר בחולם משום דמצוה א' הוא וה"נ בזה

ותמה אני על המדקדק הגדול מו"ה זלמן הענא בחבורו שער