נחלת ברוך מו

דהתירא הא אפית הפת לא נעשה אלא מחום העצים וכיון דהחום אסור הא נאפה ע"י איסור דהתנור לא הוה אלא תשמיש גרידא שהפת דבוק בי' אבל אינו שום גורם לאפיה וכן להיפך מש"כ הר"ן בפסחים שם בתנור חדש שנצרף בקליפי ערלה שהתנור אסור וכתב דאפילו כשציננו והסיק אותו אח"כ בעצי היתר ואפה בו דהפת אסורה למ"ד זה וזה גורם אסור דהתנור הוה חד גורם דאיסורא וקשה נמי מה סברא יש בזה לאסור הפת הא הפת נאפה רק מחום של עצי היתר והתנור לא הוה אלא תשמיש גרידא שהפת דבוק בי' ומשום תשמיש אי אפשר לאסור הפת דאפילו אם הי' מדביק דבר מותר בכלי מתשמישי עכו"ם ג"כ לא הי' נאסר כיון שההיתר לא נשתנה לשבח כמו שנבאר בענף ד'. והנה בשו"ת אבני מילואים סי' ז' דסובר שם דזה וזה גורם ע"י פעולות חלוקות לא מהני והקשה שם א"כ תנור ועצים מ"ט הוה זה וזה גורם הא זה הוה ע"י פעולות חלוקות ותי' כיון דהתנור מחזיק החום משו"ה זה הוה זה וזה גורם מפעולה אחת והנה לפי מה שבררנו לעיל דזה וזה גורם מפעולות חלוקות מהני תו לא קשה קושיתו אלא דקשה דמצד הסברא התנור לא הוה כלל גורם לאפיה וגם לפמש"כ דהתנור מחזיק החום מכל מקום זה לא הוה אלא תשמיש גרידא דגוף האפיה לא נעשה אלא מחום העצים

והנה עלה על דעתי לומר דהיכי שהסיק תנור ישן בקליפי ערלה ואפה בו איכא בזה זה וזה גורם מעליא דהא כבר כתבנו בענף הקדום דהא דסובר רבי דחום האבוקה אסור זה הוא דוקא כשהאבוקה כנגדו והחום מחובר להאבוקה אבל כשגרפו להאבוקה כל החום שבתנור מותר כמו גחלת של ערלה וכדאמרינן כן בהדיא פסחים (עה ע"א) מעתה אפשר לומר דאפילו כשהאבוקה כנגדו דוקא החום שבתוך התנור המחובר לאבוקה אסור אבל מה שחרסי התנור בולעים חום כל החום זה א"ל דמותר גם לרבי וכשאופים אח"כ פת בתנור הא אפשר לומר דפת זה נאפה מהחום שבתוך התנור וגם מהחום דחרסי התנור פולטים א"כ תו אפשר לומר דפת זה נאפה מחום של היתר ומחום של איסור והוה שפיר זה וזה גורם כן עלה על דעתי אמנם זה ליתא דהא כה"ג ממש פרכינן בירושלמי פסחים (פ"ז ה"א) על צליית הפסח דפרכינן שם דאפילו כשצולהו נגד האש מ"מ הא נצלה ג"כ מהחום מה שחרסי התנור פולטים דחום זה פסול לצליית הפסח ומשנינן שם א"ר אסי בר בון תנור אינו מועיל לגחלים כלום אינו אלא מכניס את ההבל עכ"ל הירושלמי ובתוס' פסחים (שם) ד"ה וגרפו הביאו הירושלמי ופירשוהו דבשעה שהאש בתנור האש נוצת כח התנור והתנור אינו אלא מצרף החום שלא יתפזר והפסח נצלה מהחום שבתנור והא דתנן פסחים (שם) נגע בחרסו של תנור יקלוף זה היא משום חום של תרס עצמו ואינו יכול לבשל יותר מכדי קליפה אבל חרסי התנור אינם פולטים החום כשהאש בתנור. מעתה כשאפה פת בתנור ישן כשהאבוקה בתוכו מאי טעמא נימא דהתנור הוא גורם לאפית כל הפת להתיר את הפת משום זה וזה גורם הא הפת לא נאפה אלא מחום אבוקה. כש"כ דקשה דכמה רבוותא סברי דתנור ישן דהתירא כשהסיקו בעצי אשרה ג"כ הוה זה וזה גורם והתם הא אפילו החום מה שהתנור פולט ג"כ אסור דלא עדיף מאפרן א"כ מאי טעמא נימא דהתנור הוה גורם דאפיה וכן היכי שהתנור הוא אסור והעצים הם של היתר שכתבו דלמ"ד זה וזה גורם אסור הפת אסורה כמו שהבאתי לעיל קשה נמי מאי טעמא דהתנור הוא גורם דאפי'

אמנם לכאורה דבר זה דהתנור הוה גורם דאפי' הוא מבואר בהדיא בגמרא דהא בפסחים (כו ע"א) פרכינן לרבי זה וזה גורם מי שמעית ליה כלומר דפרכינן תנור חדש שצרפו בקליפי ערלה מאי טעמא יותץ הא לאחר שיצנן אותו ויסיקנו בעצי היתר ויאפה בו את הפת יהא זה וזה גורם תנור של איסור ועצים של היתר ומ"ט יותץ א"כ לכאורה מבואר בהדיא בגמרא דהתנור של איסור הוה גורם איסור של האפיה ומסתבר לי טובא דכל הני רבוותא שכתבו דהתנור הוה גורם דאפיה כתבו הכי משום דנראה בהדיא כן בגמרא אמנם מה שנלע"ד בזה יבואר בענף הבא: ענף ד

והנה מה דברירא לי טובא דדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והרמ"ה והטור ביור"ד (סי' קמב וגם דעת רש"י בפסחים כולם סוברים דהתנור הוה כלל גורם דאפיה בין בתנור דאיסורא ועצים דהתירא או להיפך בכל גווני חום העצים גרידא הוה גורם דאפיה ולאחר שנאפה הפת בתנור אין לדון רק בהא מלתא גרידא דאם כל החום שהפת נאפה מהם היה של היתר הפת מותר לכו"ע אפילו למ"ד זה וזה גורם אסור משום דהפת נאפה מהיתר גרידא ואע"ג דהתנור היה של איסור מכל מקום לא נאסר ההיתר משום שנשתמש בכלי של איסור כמו שיבואר לפנינו ולהיפך נמי אם כל החום שהפת נאפה מהם היה של איסור הפת אסור לכו"ע אפילו למ"ד זה וזה גורם מותר משום דהאפיה נעשית מאיסור גרידא דהתנור לא הוה גורם דאפיה אלא גורם תשמיש וכיון דהאפיה נעשית מאיסור גרידא נאסר הפת

וכ"ת א"כ מאי פרכינן בפסחים (שם) אימור דשמעית ליה לרבי משום דיש שבת עצים בפת זה וזה גורם מי שמעית ליה כלומר דפרכינן תנור חדש מאי טעמא יותץ הא לאחר שיסיקנו בעצי היתר יהי' זה וזה גורם דהיינו תנור דאיסורא ועצים דהתירא אלמא מפורש אמרינן דהתנור חשיב גורם דאיסורא