נחלת ברוך מג

דמהתם ליכא ראי' דר' יוסי סובר זוז"ג שרי אלא דמההיא דנטע אגוז מייתינן שם ראי' דר"י סובר זוז"ג מותר א"כ מוכח דליכא נ"מ בין שארי איסורים לאיסורי עכו"ם

גם אפשר להביא ראי' מהא דאיתא ירושלמי ערלה (סוף פ"א) אגוז של ערלה שנטמא וכן ביצת עכו"ם שנעשה אפרוח ר' חגי בשם ר' יאשי' איתפלגין חזקיה וכהנא כהנא אמר מותרת וחזקי' אמר אסורה. ולעיל בררנו האי פלוגתא בכמה אנפי והנה בין לפי מש"כ שם דהני אמוראי פליגי אי זוז"ג מותר בין לפי מש"כ דלכו"ע זוז"ג מותר אלא דפליגי אי זה הוה זוז"ג מהני טעמי שכתבנו שם מ"מ מאן דמתיר בהני תרתי הוא משום דס"ל דזה הוה זוז"ג ומותר אלמא דבאיסורי עכו"ם כמו ביצת עכו"ם נמי מהני זוז"ג אמים לפי מה שבררנו שם עוד טעמא אחרינא בהאי פלוגתא ליכא ראי' מהכא עי"ש

ואפשר להביא נמי ראי' מהא דתנן תמורה (ל) כל האסורים למזבח ולדותיהם מותרים ובגמרא מוקמינן טעמא דמשנתנו משום דזוז"ג מותר והנה באיסורי מזבח איכא בהו שהם אסורים משום איסור עכו"ם כמו מוקצה ונעבד ואיכא בהו פסולים מטעמים אחרים כמו רובע ונרבע וכדומה וכיון דבאיסורי מזבח דשרינן משום זוז"ג לא מחלקין בין איסורי עכו"ם לשארי איסורים ה"ה דלא מחלקינן בכל זוז"ג דהדיוט בין איסורי עכו"ם לשארי איסורים וראי' זו היא לפי מה שנבאר לקמן שאין להתיר זוז"ג באיסורי מזבח יותר ממה דשרינן בשארי איסורים עי"ש כי הארכנו בזה

והנה לפי מה שבררנו דזוז"ג שרי באיסורי עכו"ם ממילא הדרא קושית הט"ז שהקשה על הטור וזה יבואר בסי' הבא: סימן יד לבאר בתנור ישן שהסיקו בעצי אשרה וגרפו ואפה בו אם הפת אסורה

תשובה. הנה הטור ביור"ד (סי' קמב) כתב דתנור ישן שהסיקו בעצי איסור אסור לאפות בו לכתחילה כיון שאין כאן אלא הפסד מועט דמי עצים ומ"מ אם אפה בו הפת מותרת ואע"ג דקיימ"ל זוז"ג מותר אם אבוקה כנגדו הפת אסורה דיש שבת עצים בפת והרמ"ה כתב אפילו למ"ד זוז"ג מותר הכא גבי עכו"ם הפת שנאפה בעצי איסור והבגד שנארג בכרכר של עכו"ם אסורים וכן נראה מדברי א"א הרא"ש עכ"ל ומה"ט בטור או"ח (סי' תמה) כתב בפשיטות דכשהסיק תנור בחמץ בפסח ואפה בו את הפת לרבנן דסברי דחמץ אפילו עפרו אסור דהפת אסור אפילו אין אבוקה כנגדו והביא שם דהרמב"ם כתב ג"כ הכי ולא הביא כלל דעת החולקים דמתירים כה"ג אפילו בעצי אשרה משום שהעלה ביור"ד כדעת האוסרים

והנה הב"י ביור"ד שם תמה הרבה על האוסרים כיון דזוז"ג מותר מ"ט אסרו הפת אפילו אין אבוקה כנגדו והט"ז והש"ך ביור"ד שם האריכו הרבה בזה. וגם המג"א באו"ת (סי' תמה) והגר"א שם ועוד כמה אחרונים האריכו לתרץ דעת האוסרים והנה הב"י הקשה כה"ג על הרמב"ם בדוכתי טובא דבהלכות עכו"ם (פ"ד הי"ג) שפסק שם הרמב"ם דאם הסיק תנור בעצי אשרה ואפה בו הפת אסורה הקשה בכ"מ שם מאי טעמא אינו מחלק הרמב"ם דבתנור ישן וגרפו התנור ואפה בחומו מותר משום זה וזה גורם ובה' מאכלות אסורות (פט"ז הכ"ב) שפסק שם הרמב"ם בתנור חדש שצרפו בעצי ערלה או בקשין של כה"כ וגרפו את האש ואפו בו הפת מותרת הקשה שם הכ"מ להיפך דבתנור חדש כיון דגם התנור נאסר א"כ הפת נאפה ע"י חד גורם דאיסורא א"כ מאי טעמא הפת מותרת והכ"מ דחק א"ע הרבה בכל הני דוכתי

והנה אף כי לפענ"ד דברי הרמב"ם בכל הני דוכתי גם דברי הרמ"ה שהביא בטור ביור"ד המה ברורים מאד ע"פ הפשט הפשוט בסוגיא דפסחים (כו ע"ב) וכמו שנבאר דכן הוא ג"כ דעת הרי"ף והרא"ש ועוד שאר רבוותא גם לדברינו יתישבו כמה קושיות שהקשו האחרונים בסוגיא זו וכל הסוגיא יתבאר בפשיטות באורחא דקשוט אמרתי להביא הסוגיא ולבארה בענפים הבאים: ענף ב

דהנה גרסינן פסחים (כו ע"ב) ת"ר תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כה"כ חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת רבי אומר הפת אסורה וחכ"א הפת מותרת בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר והא תניא בין חדש בין ישן יוצן לא קשיא הא רבי והא רבנן אימר דשמעית לרבי משום דיש שבח עצים בפת זוז"ג מי שמעית ליה אלא לא קשיא הא ר' אליעזר והא רבנן עכ"ל הגמרא ופירש"י ותוס' הא מלתא דסובר רבי דיש שבח עצים בפת דהיינו דסובר דהחום היוצא מהעצים בשעת הסקה הוה שבח עצים ומשו"ה החום אסורה דהחום לא הוה בהאפר דקיימ"ל כל הנשרפין עפרן מותר וערלה וכה"כ מהנשרפין הן שאפרן מותר מ"מ החום היוצא מהעצים אסור דהחום הוה שבח עצים ואסור כמו