נחלת ברוך מא

לא דהב"י בטור יור"ד (סי' רטז) כתב כי מדברי הר"ן נראה דחילופי וגידולי קונמות אסורין מה"ת דהוי כחליפי וגידולי הקדש וכבר תמהתי בספרי שו"ת מנחת ברוך על הב"י הא הא דחליפי הקדש אסורין מה"ת זה הוא משום דהקדש מתחלל ויוצא לחולין והקדושה חלה על החליפין וכדאמרינן סוכה (מ ע"ב) דהקדש מתחלל בין דרך מקח בין דרך חליפין אבל בקונמות דלקונם פרטי לא מהני פדיון לכו"ע כדאמרינן נדרים (לה ע"א) וכיון דלא פקע האיסור ממנו איך אפשר לומר דהחליפין נאסרו מה"ת הא בהקדש כה"ג היכי דלא פקע ההקדש כגון שהחליף דבר מקדשי מזבח שאין להן פדיון החליפין מותר לגמרי אלא בהמיר בהמה בבהמה דאיכא דינא דתמורה וגזה"כ הוא והי' הוא ותמורתו יהי' קודש הא לא"ה לא כדתנן תמורה (ט) ואע"ג דמסתבר לומר דבחליפי קונמות יש להחמיר טפי מחליפי קדשי מזבח דהתם הא החליפין לא נתקיימו כלל דההקדש נשאר ביד הקדש והחליפין ביד בעלים אבל חילופי קונמות אע"ג דאיסור מהקונם לא פקע מ"מ החליפין נתקיימו דכל או"א קנה מה שהחליף והול"ל דהחליפין אסורין משום גזירה דחליפי הקדש היכי שהחליפין נתקיימו כגון קדשי בדק הבית ואע"ג דלא דמי דבחליפי הקדש ההקדש מתחלל והכא האיסור לא פקע מ"מ גזרינן אטו הקדש כיון דהחליפין נתקיימו אך מה"ט תו א"א כלל לומר שהחליפין יהיו אסורין מה"ת

גם במש"כ הב"י בגידולי קונמות דאסורין מה"ת דהוה כגידולי הקדש תמהתי שם הא הא דגידולי הקדש אסורין זה הוא בפירות אילן של הקדש או עשבים שעלו בשדה הקדש כדתנן מעילה (יג ע"א) דהתם כיון דעל פי דין הגידולין שייכים להקדש כמו דגבי הדיוט כה"ג פירות האילן שייכים לבעל האילן וכיון דהגידולין שייכים להקדש אסורין מה"ת אבל גבי הקדש גופי' כשזרע חיטים של הקדש בשדה הדיוט הא כה"ג הגידולין מותרין מה"ת כדתנן תרומות (פ"ט מ"ד) גידולי הקדש חולין ופודן בזמן זרען ולעיל בסי' הקדום בררנו מ"ט צריך לפדותן בדמי זרען אבל מ"מ גידולי חולין וגידולי קונמות הא דמי להני גידולי הקדש דתנן בתרומות דזורע גידולי איסור בשדה היתר א"כ איך א"ל דמה"ט יהא אסורין מה"ת

הן אמת דמדברי הר"ן משמע דחליפי וגידולי קונמות אסורין מה"ת כמש"כ הב"י אמנם זה הוא מטעמא אחרינא כמו שכתבתי בספרי שם דכונת הר"ן דכיון דגבי הקדש החליפין והגידולין אסורין משו"ה אמרינן גבי קונם דודאי כונתו היה לאסור על עצמו גם חילופיו וגידוליו וגבי קונם הא אדם יכול לאסור על עצמו אפילו דבר שלא בא לעולם כדאמרינן נדרים (מז ע"א) וזה שייך רק בקונם אבל בהקדש כשהקדיש מה שיתגדל לא מהני דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם והריטב"א בנדרים (נז ע"א) בפירושו על הלכות הרמב"ן נדרים כתב בהדיא האי טעמא דאמרינן דדעת הנודר היה לאסור על עצמו חילופיו וגידוליו ולפי זה ודאי שזה יהיה מה"ת מ"מ אי אפשר לומר דליכא טעמא אחרינא בגידולי קונמות אלא האי דהא טעם זה לא שייך אלא כשאוסר על עצמו אבל באוסר פירותיו על אחרים ליכא האי טעמא דהא אין אדם אוסר על חבירו דבר שלא בא לעולם כדאמרינן נדרים (מז ע"א) ומהאי טעמא קא מיבעי לן התם אי באוסר על חבירו אסור בחילופיהן אבל בגידוליהן פשיטא לן התם דאסור אלמא דבגידולין איכא עוד טעמא אחרינא

ובזה נבין עומק כונתו של הראב"ד דבהלכות נדרים (פ"ה ה' יג) כשהביא הרמב"ם האי דינא דמשנתנו נדרים (נז ע"א) קונם פירות אלו עלי אסור בגידוליהן לא הקשה הראב"ד כלום אמנם שם (ה' טז) כשכתב הרמב"ם דבאוסר על חבירו הוא ספק אם הוא אסור בגידולין השיגו הראב"ד דבנדרים (מז ע"א) מבואר דהגידולין ודאי אסורין והשגה זו כבר תירצנו בספרנו מנחת ברוך (סי' לב) עי"ש ואח"כ הקשה הראב"ד שם על הגמרא דבאמת מאי טעמא אסור הא בגידולין איכא זו"ז גורם וקשה מאי טעמא לא הקשה הראב"ד קושיא זו שם (בהלכה יג) אמנם לדברינו אתי שפיר טובא דבמשנתנו דמיירי באוסר על עצרו איכא האי טעמא דכונת הנודר אבל באוסר על אחרים קשה והנה בכ"מ שם תירץ קושית הראב"ד משום דקונמות הוה דבר שיש לו מתירין גידוליו ולא מהני הכא זה וזה גורם. והנה אע"ג שבררנו לעיל דאמרינן בהדיא בירושלמי ביכורים (פ"ב ה"ב) דרבנן דאסרי גידולי ביכורים הוא משום טעמא דדבר שיש לו מתירין מכל מקום הכא לא מסתבר לומר כן חדא דאם כן מאי טעמא לא פליג ר' שמעון על גידולי קונמות כמו דפליג על גידולי ביכורים הא בירושלמי שם אמרינן דלר' שמעון לא מהני האי טעמא דדבר שיש לו מתירין לאסור הגידולין ועוד הא כבר הקשתי על הכ"מ לעיל (סי' י') דבאוסר על חבירו לא הוה דבר שיש לו מתירין ומכל מקום הגידולין אסורין עי"ש והנה הרשב"א והמאירי בנדרים (מז ע"א) תירצו קושי' הראב"ד דאסרו גידולי קונמות כמו גידולי תרומה ולא נתבררה לי דברים הללו הא גידולי תרומה אסרו משום גזירה כדאמרינן שבת (יז) דלא שייך כלל הכא

אמנם הרא"ש בנדרים (נז ע"א) כתב דגידולי קונמות אסורין כגידולי הקדש. ובררנו בספרנו שו"ת מנחת ברוך דכונת הרא"ש על הא דתנן תרומות (פ"ט מ"ד) דגידולי הקדש חולין ופודן בזמן זרען ואם לא פדאן אסורין מדרבנן דהני תרתי דמו להדדי דהתם מיירי שזרע הקדש בשדה הדיוט והכא מיירי שזרע פירות שנאסרו בקונם בשדה של היתר והתם גבי גידולי הקדש בררנו בסי' הקדום טעמא דמלתא משום דין תשלומין עי"ש מעתה כיון דדינא דקונמות הוה כאיסור הקדש אתי שפיר טובא דבקונם גם כן אסור בגידולין בין באוסר על עצמו בין באוסר על אחרים דהא קונם דינו כהקדש: