נחלת ברוך מ

לשלם שכר דהקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי א"כ ה"נ אע"ג דבהדיוט והדיוט בעל אילן א"צ לשלם שכר יניקת שרשים אלו שינקו שלא מדעת דדמי לגברא דלא עביד למיגר וחצר דלא קיימא לאגרא מ"מ גבי הקדש צריך לשלם משו"ה א"ש דלא נהנין לכתחילה כמש"כ ומזה ראי' לכל דברינו

מעתה נבאר טעמא דגידולי מע"ש והי' מסתבר לומר דכמו שכתבנו בגידולי הקדש שצריך לפדותן בדמי זרען דה"ט משום דדיינינן בהו דין תשלומי ממון דכמו בהדיוט והדיוט אע"ג דהגידולין שייך לבעל הקרקע צריך לשלם לחבירו דמי זרעים ה"נ בהקדש כן א"ל דה"ט גופי' איכא בגידולי מע"ש דאע"ג דמע"ש אינו ממון גבוה ממש כמו הקדש בדק הבית דמע"ש הבעלים אוכלים בירושלים מ"מ חזינן דדיינינן בי' ג"כ דין ממון כדתנן מע"ש (פ"ב מ"א) נפל לתוכו דבש ותבלין והשביחו השבח לפי חשבון דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מע"ש והשביחו השבח לפי חשבון אלמא דדיינינן במע"ש דין תשלומי ממון דכשהשביחו עם ממון הדיוט חולקין השבח וצריך לפדות דמי השבח מה שמגיע למע"ש ע"פ דיני ממונות ולהעלותן לירושלים א"כ א"ל דכשזרען אע"ג דהגידולין חולין מ"מ כיון דלפי דיני ממונות צריך לשלם דמי הזרעין משו"ה צריך לפדותן בדמי זרעים להעלותן לירושלים כן הי' מסתבר וכבר כתבתי כן בספרי מנחת ברוך אמנם לפי טעם זה מסתבר לומר דדוקא בגבולין דמהני בי' פדיון משו"ה א"ש דדיינינן בגידולין דיני דתשלומין אבל גידולי מע"ש בירושלים כיון דלא מהני בהו פדיון לא מסתבר לומר דאיכא בהו דין תשלומין ובאמת הא במשנתנו תנן ופודן בזמן זרען מוכרח דבגבולין איירי דמהני פדיון

אמנם א"ל טעם אחר בגידולי מע"ש דכיון דמע"ש הוה דשיל"מ וכבר הבאתי לעיל דבירושלמי ביכורים (פ"ב מ"ב) מבואר דטעמא דרבנן דאסרי גידולי ביכורים משום דהוה דשיל"מ א"כ איכא למימר דה"ט נמי אמרינן בגידולי מע"ש ולהאי טעמא ליכא נ"מ בין שנזרעו בגבולין בין בירושלים דמע"ש הוה דשיל"מ בכל מקום בגבולין משום פדיון ובירושלים משום שנאכלין במקומן אמנם הא מלתא תליא בפלוגתא דרבוותא דכבר הבאתי לעיל מה שנחלקו הרמב"ם והר"ש בהא דתנן ביכורים (פ"ב מ"ב) גבי ביכורים ומע"ש דגידוליהן אסורין מלאכול בירושלים אף לזרים ולבהמה ור"ש מתיר דהרמב"ם מפרש דהתם מיירי שנזרעו בירושלים וכתבנו שם דלהרמב"ם א"ש טובא הא דבתרומות (פ"ט מ"ד) גבי גידולי מע"ש תנן תקנתא ופודן בזמן זרען ובביכורים לא תנן תקנתא דהא התם מיירי בירושלים דלא מהני פדיון גם א"ש הא דבביכורים פליג ר"ש ובתרומות לא פליג דבביכורים דמיירי בירושלים דליכא שם אלא ה"ט דדבר שיל"מ משום הכי פליג ר"ש אבל הכא דמיירי בגבולין דמהני בי' פדיון דאיכא נמי ה"ט דדיינינן בי' דין תשלומי ממון לא פליג ר"ש ומזה מוכח דטעמא דמשנתנו דתרומות הוא משום דדנין גבי גידולי מע"ש דין תשלומין ומשו"ה לא פליג ר"ש. אבל הר"ש מפרש למשנתנו דביכורים דמיירי ג"כ שנזרעו בגבולין וכתב בהדיא דר"ש דפליג התם ה"ה דפליג על משנתנו דתרומות וכיון דמבואר בירושלמי דביכורים שם דר"ש ורבנן פליגי אי משום טעמא דדבר שיל"מ אפשר לאסור הגידולין א"כ מבואר דטעמא דגידולי מע"ש דתנן בתרומות הוא ג"כ משום טעמא דדשיל"מ: סימן יב לבאר מ"ט דגידולי קונמות אסורין אע"ג דהוה זוז"ג

תנן נדרים (נז ע"א) קונם פירות אלו עלי קונם הן לפי אסור בחילופיהן ובגידוליהן וכו' ושם בגמרא (מז ע"א) קמבע"ל באוסר פירות על אחרים אם אסור בחילופיהן אבל בגידוליהן פשיטא לן התם דאסור והרמב"ם בה' נדרים (פ"ה) הביא דבאוסר על אחרים גידוליהן ספק והראב"ד הקשה הא מבואר בגמרא שם דגידוליהן ודאי אסור ומסיים הראב"ד מיהו קשה לי כ"מ דאמרינן אסורין בגידוליהן אפילו בדבר שזרעו כלה אמאי הא זוז"ג מותר ואם נטע אגוז של ערלה מותר בפירותיו עכ"ל ויש לעיין על הראב"ד מ"ט לא הקשה קושיא זו לעיל כשהביא הרמב"ם דינא דמשנתנו קונם פירות אלו עלי אסור בגידוליהן וזה יבואר לפנינו והנה מה שהקשה הראב"ד על הרמב"ם שכתב דאוסר על אחרים גידוליהן ספק זה כבר בררנו בספרנו מנחת ברוך (סי' ל"ב) עי"ש

והנה הכ"מ שם תי' קושית הראב"ד מ"ט לא מהני הכא זוז"ג להתיר הגידולין משום דהוה דשיל"מ וכתב זה מסברא דנפשיה. והנה אע"ג שכבר הבאתי לעיל (סי' י') הא דאמרינן בירושלמי דבגידולי ביכורים אסורין משום דשיל"מ מ"מ הכא גבי קונמות לא שייך ה"ט חדא דא"כ מ"ט לא פליג ר"ש כדפליג התם גבי גידולי ביכורים ועוד הא גידולי קונמות אסורין אפילו באוסר על אחרים והתם לא הוה דשיל"מ כמש"כ בתשובות מהרי"ט בלח"מ (ה' נדרים פ"ה הט"ז)

אמנם קודם שנבאר מ"ט גידולי קונמות נבאר אי הכי גידולי קונמות אסורין מה"ת או