נחלת ברוך ג

היה סמוך על שולחן חותנו. והגה בשקידה נפלאה בתורת ד'. בשנת תרל"ג לוקח אחר כבוד על כסא הרבנות בעיר קריניק אשר ישב שמה עד יום פטירתו שלשים שנה. אנשי עירו הכירו את רבם וכל דבריו היה להם כדברי האורים. לא נשא פנים ולא שב מפני כל. את דגל התורה נשא קוממיות. אהבתו לת"ח הגון ולכל דורשי התורה ומוקירה באמת. לא ישוער. ומאוד דאבה לבו בראותו ת"ח מתרפס לפני אנשים בלתי מהוגנים כי חשב זאת לשפלות כבוד התורה ובחליו עוד נר אלקים טרם יכבה. ושועת בני עירו עלה השמימה חדשים רצופים בתפילה ובתחנונים מדי יום ביומו. וגם כל הערים מסביב ומרחוק הציקו צקון לחשם לפני בעל הרחמים בעד רפואתו. אך שתם תפילתם ורוחו הטהורה שב אל האלקים ביום ג' כ"ח ימים לחודש טבת שנת תרס"ג עת תפילת הערב וכל מכיריו ומעריציו חשו כי נגדע ארז הלבנון גאון אדיר מכרם ישראל. תנצב"ה

ואני תפלה זכות תורתו וצדקתו של אבינו הגאון זצלה"ה יעמוד לנו בניו ולכל יוצאי חלציו להעמיד במרחב רגלינו ולהיות התורה באכסניא שלה. ואדיר חפצו קודם פטירתו להשליך מעלי טרדות המסחר. ולמלא את מקומו למען תהיה תורת ד' מגמתי. יעמוד לי לעודדני להמר ממני תלאות החיים למען אוכל להנות בתורת ד' מתוך הרחבה ויקוים בי לא ימושו מפיך ומפי זרעך וגו'

ובזה הנני נותן תודה וברכה לבני עירי עיר קריניק אשר החזיקו בידי רבם הגאון זלל"ה כל שלשים שנות היותו אצלם בכבוד. וגם אחרי פטירתו לא מנעו טובם מאלמנתו הרבנית תחי'. ירים ד' קרנם בכבוד. ישגיא פעלם. יאריך ימיהם. הון ועושר בביתם. וזכות תורת רבם יעמוד להם להשפיע עליהם כי יהיה תורת ד' קבועה בלבם. המתאבק בעפר רגלי חכמים. מצפה ישועת ד': אביגדור בלאאמו"ר הגאון המחבר זלה"ה