נחלת ברוך ב

הקדמה

אמר אביגדור בן הגאון המחבר זצלה"ה. מה אמולה לבתי להתיצב היום פתח שער ספרו של מר אבי רבי ומורי הכ"מ. ומה מאוד יהנה לבי נכאים בזכרי כי בספרו "מנחת ברוך" היה פתח דבריו בדברי נעים זמירות ישראל. אודה ד' בכל לבב (תהלים קי"א) ועלי היום בספרו זה "נחלת ברוך" להתחיל דברי בדברי המקונן (איכה א') צדיק הוא ד' וגו'. כי בעונותינו נלקח מאתנו עטרת ראשנו ועטרת תפארת ישראל. בעצם ימיו בעוד לא הגיע לימי שנותינו שבעים שנה. ועלי גבר אין איל. עמום התלאות. להסיע בריח ודלתים להוציא לאור המעט מחיבורו על חלק יו"ד. אשר סדרם בחליו ותקותו היתה בטוחה בשוכן שמים. כי עוד יזכה בעצמו להוציאו לאור כולו. וגם את יתר החלקים על אהע"ז וחו"מ. וע"כ נחסר במקומות רבים הציונים מים התלמוד וממפרשיו אשר חשב לציין בעת יגמור סידור כל חלק זה על יו"ד כדרכו תמיד לעשות הציונים באחרונה. וגם בכמה מקומות כתב "ולקמן נבאר" וכונתו היה על התשובות הנמצאים בכת"י אשר חשב להדפיסם יחד. אך אהה ליום מר! ואלקים אמר אליו עלה אלי השמימה. ביום כ"ח טבת שנת תרס"ג יום המלאות לו ששים ושתים שנה. וספרו זה נשאר באמצע סידורו ועלי חסר תבונה. לבוא אחרי הארי למלאות דבריו. אשר גודל בקיאותו בימי התלמוד וספרי הראשונים היה לפלא גם אצל הגאונים. יחידי הדור העבר. ומי ידבר מעומק לימודו. הבנתו הישרה. אמתת סברותיו. אשר כל הגאונים אשר שמעו תורה מפיו או מחיבורו "מנחת ברוך" חלק או"ח כולם פה אחד הגידו כי מתורתם של הראשונים נוססה בו. כי כל דבריו המה דברי השכל הישר. בנוים על יסודות אמתים בשני התלמודים וספרי הראשונים. ובטבעו היה להכניס ראשו בין הרים גדולים במקום אשר רבותינו הראשונים זי"ע ירדו לישר את הסוגיות העמוקות שבש"ס וכאשר התחיל סוגיא כזאת אז ממש שם לילות כימים סגור בחדרו המיוחד. וכאשר עלתה בידו למצוא מסלול. לישר דבריהם ע"פ דרך הפשט. אז אין לתאר את גודל שמחתו והתפעלות נפשו מזה. וממש נתקיים בו דברי המשורר. פקודי ד' ישרים משמחי לב. כי לא יתואר שמחת לב כזה על דבר גשמי

וכאשר החילותי לציין את המקומות בים התלמוד ומפרשיו המובאים בדבריו. במקומות הנחסרים. אחזני חיל ורעדה. אולי לא יעמדו לפני השכל האמתי. כי הוא שאב דבריו ממקום אחר במסכתא זו. והמעיין יתלה בוקי סריקי שלי במר גאון אבי הכ"מ וכמעט השבתי ידי אחור מזה

אך פקודתו איזה שעות קודם פטירתו לאמר: בני הנני הולך אל אבי השמימה. ראה נא להדפיס את הדברים. כי לדעתי דברים אמיתים הם. ומשמיא קא זכו לי בהם. ותקראם בשם "נחלת ברוך" כי זה הוא נחלתי. לא נתנה מרגוע לנפשי. אמרתי יהי מה! הן שום איש לא ישת עלי חטאת בזה אשר הצלתי פנינים נבחרים מתהום השכחה. אף אם בעת חתרי להביאם אל החוף. לא סדרתים על מקומם כיאות. ואם שכלי הקטן ציין איזה מקום לא כראוי. אז אודיע זאת פתח השער למען ידע המעיין כי עליו לחפש זאת במקום אחר במסכתא או הלכה זאת. אשר משמה דלה גאון אבי את דבריו. והנני מעלה את המעט הלזה על מכבש הדפוס למען לעשות נחת רוח לנשמתו הטהורה לקיים בו מאמר חז"ל (בכורות ל"א) על פסוק אגורה באהלך עולמים. ויהיו שפתותיו דובבות בקבר

ואחשוב לא למותר לספר בזה מעט מתולדתו. וכמאמרם ז"ל (סנהדרין ל"ח) על פסוק זה ספר האדם. כי בזה יתעורר לבות בני ישראל ללמוד מאבותיהם הדרך הלכו בה. נולד לאביו הרב המופלג הישיש הנכבד ר' שמואל מאיר נ"י לאווסקי מעיר לאמזא ביום כ"ח טבת שנת תר"א. בילדותו יצק מים אצל הגאון רשכבה"ג ר' יהושע יהודה ליב דיסקין אב"ד דק' בריסק דליטא אשר היה אז אב"ד בלאמזא בשנת תרי"ז לקח לו לאשה את אמנו הרבנית הצנועה מרת רבקה נושא בת הגביר ר' שלמה זלמן ז"ל וויאדרא מלאמזא. וכשש עשרה שנה