נחלת יעקב ע

נמשלו ישראל לתפוח לומר לך מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. הקשו התוס' שם דקרא זה נאמר על הקב"ה כדאמר כן דודי בין הבנות ע"ש וי"ל דהכי קאמר קרא דכמו מי שמוצא תפוח דהיינו אתרוג בעצי היער הוא חביב עליו מאוד הואיל והוא פרי חשוב מאוד וגם אין שכיח כמו כן מצאנו בין הבנים כלומר שהבנים אומרים כן להקב"ה שהקב"ה מצא בנים שהי' אז כפירות חשובין כדכתיב ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים ואמרו על דור המדבר לא הי' משה ראוי אלא לאותו הדור וגם לא הי' אז כל העולם חשובין רק כעצי היער שלא הי' אז אדם חשוב לכלום. ולזה שאלו למה נמשלו ישראל לתפוח ולא לפירות חשובין שנשתבחו בהן ארץ ישראל ואמר מה תפוח פריו קודם לעליו מדמה המעשה לפרי והשמיעה לעלין כי השמיעה כינוי לעסק התורה ולשמוע מפי הרב מעסק התורה והשמיעה מהרב התורה הוא שומר לאדם כדכתיב מזימה תנצרנה וכמו שהעלה שומר לפרי לכך ממשיל הנעשה לפרי ושמיעת התורה לעלה השומר לפרי והן הקדימו נעשה לנשמע שהתאוו למעשה קודם שמיעת התורה

עוד שם (שבת) אמרינן האי צדוקי דחזיי' לרבא וכו' א"ל עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו וכו' ברישא איבעיא לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו א"ל אנן דסגינין בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם. אתון דסגן בעלילותא כתיב בהו וסלף בוגדים ישדם. לכאורה קשה וכי יעלה על הדעת שהקב"ה ירצה מהם דבר שלא יהיו יכולין לקיים. גם תירוצם אינו מובן ונראה דכוונת הצדוקי הי' דהנה אם מלך ישכור לאחד לעשות איזה פעולה ומבטיח לו שכר הרבה ומתנה עמו שאם יקלקל יתן לו עונש גדול צריך לשקול הספק אם יכנס לזה מפני יראת העונש הגדול כי השכר והעונש הי' תלוי בקבלתן התורה כמו שאמרו במדרש איכה ישראל חוטאין ולוקין ואוה"ע חוטאין ואינן לוקין והטעם כיון שקבלו עליהם, להיות עבדי ה' ולעמוד בהיכלו והעומד בהיכל מלך צריך לעשות עבודתו בשלימות דכשאינו עושה הרי הוא כמורד במלך בפניו משא"כ באותן שלא קיבלו עליהם עבודת המלך וזה שאמר המין הי' לכם לשמוע מעיקרא העונשין הגדולים הניתנין למי שעובר אולי לא מציתו לקבל מחמת נש הגדול ולזה השיב אנן דסגינין בתמימות כלומר שאנחנו בוטחים בה' בלי לחקור אחר עתידות וטעמים וזהו הנקרא תם כלומר שאינו חוקר אתר מצות ה' וסמך על רחמי וחסדי השי"ת אשר דרכו רק להטיב ואף שאינו משיג הטוב שמחמת זה נקרא תם כי תם נאמר על אינו משיג כדכתיב תם אני לא אדע ולזה אמר קרא תומת ישרים חנחם משא"כ הם אין סומכין בתמימות על השי"ת ומסלפין אורחותיו להרהר אחר השי"ת הסלף הזה ישדם

ויהי ביום השלישי (שבת פ"ז) בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי וכו' נראה לפרש דיש לנו שלשה תורות היינו תורה שבכתב ותורה שבע"פ ונסתרים והן מזככין נפש רוח ונשמה ולא היו יכולין להנתן רק ע"י מרע"ה שהי' נר"נ שלו מזוככים ולעם הראויין להיות תליתאי המזוככים בנר"נ בירח תליתאי ונזדככו בשלשה ירחים ושלשה ימים שהיו צריכין להתקדש בפרישה וקדושה

ויתיצבו בתחתית ההר (שבת שם) מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' מכאן מודעה רבא לאורייתא וכו' הדר קבלוהו. עיי' מפרשים במה שתמהו מזה. ועוד קשה וכי צריך הקב"ה לכפות ההר כגיגית לומר תהא קבורתכם. הא אם הי' אומר רק אמית אתכם היו מאמינים לכן נראה דכפיית ההר היינו דבנתינת התורה מחמת קיטרגם נתהפכו המזלות לרע על ישראל וזהו כפיית ההר שאמרו וכיון דבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא שהרי רבה ורב חסדא וכו' ויסורין מעבירין האדם ע"ד קונו ולזה דרך מליצה שהוא מודעא רבה ומודעא הוא לשון אונס כמו ויודע בם את אנשי סוכות וכ"כ הרמב"ן בב"ב כלומר שלפעמים מחמת גודל עניות ועשירות הוא כמוכרח לעבור על ד"ת ואח"כ אומר ולבסוף קבלוהו בימי אחשורוש כלומר עינינו הרואות שבימי אחשורוש שהי' להם יסורין גדולים ומתוך יסורים עשו תשובה גדולה. ומזה מוכח שהיסורין אינם מזיקים אדרבא מועלין להפוך לבבם לטוב וכן יהי' בעת הגאולה שיעמיד להם מלך כהמן בכדי שיחזרו למוטב

וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר: בש"ס דחגיגה (דף יב) אמרינן הללו מטמאין והללו מטהרין. הללו אוסרין וכו' שמא תאמר היאך אני לומד תורה מעתה. תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד וכו' דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה בפ"ק דעירובין אמרינן בפלוגתא דב"ש וב"ה אלו ואלו דברי אלהים חיים המפרשים נתקשו בהבנת ענין זה. ונראה לפרש בזה, דהנה בכתובות (דף נז) פרש"י וז"ל אבל כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר פי' חד אמר הכי מסתבר טעמא (וח"א הכין אין כאן שקר דכל חד וחד סברא דידי' קאמר מר יהיב טעמא: להיתרא ומר יהיב טעמא לאיסורא מר מדמי מלתא למלתא הכי ומר מדמי לה בעניני אחרינא ואיכא למימר אלו ואלו דברי אלהים חיים הן זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מועט עכ"ל והכי נמי י"ל בכאן דהיינו שכ"א השיג ברוה"ק דבריו דרך משל סומכוס השיג ברוה"ק דממון המוטל בספק חולקין. ולאשר הי' באספקלריא שאינה מאירה קסבר דהוא בכ"ע ובאמת הוא