נחלת יעקב ז

הקדמה מבן בן של רבינו המחבר זללה"ה

יתברך ה'בורא ו'המאציל ה'גבה למעלה למעלה בכל העולמות דאינון סתימין מתלבשין ומתרכבין בספיראן סתרא דסתרין טמירא דטמירין אתר דלא קיימא לשאלה ולית מחשבה תפיסא ביה עד אדם קדמון לכל הקדומים, ואור אין סוף ב"ה וב"ש השופע בהם וממלא כל עלמין ואסתר לון מכל סטרין, אשר יצר ועשה את האדם בחכמה. ויפח באפיו נשמת שדי ויקימהו לעמוד לשרת לפניו לקיום נצחי כאחד מצבאי מעלה חירות ממלאך המות לולא כי אבינו ראשון חטא, לו וגרם מיעוט הירח והביא מיתה לעולם, וה' צבאות ברוב רחמיו הותיר לנו שריד ולמחי' שלח לפנינו חשה עבדו להנחיל לנו תורה הקדושה ובזה ילכו יונקותינו וירבו פאירותינו דור דור עד בא עולם התיקון, ואז יתוקן אשר עיוות ונזכה להיות כאחד הרוחנים כאמרם ז"ל צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה

והנה הראשונים ז"ל שאלו בזה איך יתכן שיהיה האדם חי חיי הנצחיים ולא יפסד צורתו כל ימי עולם, אחרי אשר התבאר במופת אצל כל הפילוסופים כי כל הוה נפסד, ועיי' בזה בדברי הראב"ע. ואני תמה מה זו שאלה אם אמנה נכון הדבר שהתבאר לנו כי כל הוה נפסד, כי אחרי שהתאמת לנו שזאת ההויה בלתי מתמדת אשר תתחייב לפי טבעו הואיל והיה זמן אשר לא היה נמצא. ומהעדר מציאותו בא אל המציאות כן כח ההעדר כרוך בעקבו וישוב אל ההעדר כשהיה וההכרה