נחלת יעקב סח

גוי מקרב גוי דהא מצינו ג"כ נאמר שלא שינו מדתם ולא שינו לשונם וגם אמרו עמרם הי' תופס ישיבה וכן אמרו שהישראל היו גדורים בעריות רק אחת היתה ופרסמה הכתוב ומצרים היו אדרבא שטופי זמה והאיך שייך לומר על כולם גוי מקרב גוי אלא ודאי שהי' ג"כ אותן שהיו ראוין לכנות בשם ישראל שהיו צדיקים גמורים רק שהיו במצרים ג"כ רשעים שהיו ראוין לכנות בשם גוי ואותן לא הוציא הקב"ה רק בשביל שבועת האבות משא"כ הצדיקים יצאו בזכות עצמם ולזה אמר הכתוב כי יתרו שמע את אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו פי' מה שעשה הקב"ה רק בשביל משה וישראל עמו ולא בשביל שבועת האבות והיינו קריעת ים סוף ומלחמת עמלק שהי' בפרסום רב לעיני כל העולם כי בקריעת ים סוף נבקעו כל מעיינות למען ידעו כל העולם וכן במלחמת עמלק לא הי' רק כדי להכניע השר שלהם ולזה לא הי' נכלל בשבועת האבות ולא עשה זה רק בשביל ישראל בכדי לנשאם ולגדלם על כל העמים והשרים של מעלה וזה הי' נודע ליתרו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים פי' נתברר לו שלא הוציא גוי מקרב גוי רק הוציא גם כן את ישראל וגו' שהי' הכל בזכות ישראל אף שהי' ג"כ ביניהם שהיו מכונים בשם גוי ולאלו באמת לא עשה בשבילם אבל באמת היו רובין ישראל

עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם. הכתוב הזה תמוה דנראה כאלו אלהי העמים ג"כ גדולים ועוד איך נתוודע הדבר הזה שהוא גדול במה שאמר כי בדבר אשר זדו. והנראה בכוונתו דהנה ידוע כי אין דבר רע יורד מלמעלה רק החטא הוא הממית כדכתיב ותמוגנו ביד עוונינו. וידוע ששם הוי"ה ב"ה הוא רחמים ואלהים הוא דין וזהו שאמר אחר שנודע לי החטאים שעשו והעונשים שהגיע עליהם אמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים. כלומר שה' הוא מדת רחמים ואין לייחס לוו מדת הרע שהוא מדת הדין המכונה בשם אלהים כי בדבר אשר זדו עליהם כלומר הרע שהי' מגיע עליהם לא היה רק בדבר אשר בשלו בעצמם עליהם שבכל העונש הוסר החטא שהי' מכוון כנגדו העונש

ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה אשר הציל את העם מתחת יד מצרים ולכאורה הדברים נאמרים בכפל לשון לכן נראה דאשר הציל אתכם אמר על ישראל ואשר הציל את העם אמר על הערב רב והציל הוא מלשון הפרשה וכמ"ש רש"י (הושע י"א) והיינו מה שהפרישם מאמונת מצרים וקרבן לשכינתו יתברך

כי יהיה להם דבר בא אלי. והוא תמוה א' שפתח בלשון רבים כי יהי' להם וסיים בלשון יחיד בא אלי, ב' שאמר כי יהיה להם דבר לשון עתיד והי' לו לומר כי יש להם בלשון הוה, לכן נראה כי הנה במדבר לא הי' להם שום דו"ד בין אחד לחברו כיון שאכלו המן ומלבושיהם גדלו עמהם ולא הי' להם שום עסק מו"מ ביניהם רק שלמדו התורה והמשפטים אשר יהי' להם אח"ז בבואם לארץ וידוע שמשפטי אלקים הם קשים להשיג מפני עומק המושג ואפילו יהושע הי' מסתפק בג' מאות הלכות רק משה כשהי' לו איזה ספק הדבר בא לו בנבואה כמו שאמר עמדו ואשמעה. וזהו שאמר כי יהי' להם דבר בא בלשון עתיד דהיינו אם יסתפקו באיזה דבר שיהי' להם שאפשר שיזדמן להם בבואם לארץ דבר בא אלי בנבואה ואני מודיעם כל ספיקות וספיקות שיסתפקו להם וזהו א"ש ג"כ שיתרו אמר למשה שיבחר שונאי בצע שפרש"י בפ' דברים שלא מצא הז' מדות דק ג' מדות שמשמע ששונאי בצע לא מצא. ולפי הנ"ל אתי שפיר דבמדבר לא עיינו רק בחכמת התורה ולא למעשה ולא היו צריכין לשונאי בצע כיון שלא הי' בהם שום עסק מו"מ ודו"ד ביניהם

והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. פי' שאפילו בשעה שאשפוך רוחי על כל בשר כמ"ש (יואל ג') שכל הארץ אז יהי' לי אתם תהיו לי סגולה וממלכת כהנים וגוי קדוש יותר מכל בשר אף אתר שאשפוך רוחי עליהם

וישב משה את דברי העם אל ה'. ולכאורה הוא תמוה דהא כתיב אח"כ ויגד משה את דברי העם אל ה' לכן נראה שמשה אמר להם בלשון מדבר בעדו אם שמוע תשמעו בקולי רק ששכינה היתה מדברת מתוך גרונו של משה וכשהשיבו ישראל כל אשר דבר ה' נעשה השיב משה את דבריהם וכוונתם אל ה' אשר רצונם לראות את מלכם כמ"ש רש"י בקרא דויגד משה ע"ש ופי' משה דבריהם שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה היינו שרצונינו שנשמע מפי הקב"ה בעצמו

משה ידבר והאלהים יעננו בקול הכוונה נראה שמזה ששמעו ישראל מאלקים לא היו משיגים הדברים כל כך רק כאשר ישמע אחד את חבירו מדבר ואינו משיג חיתוך הדברים אינו חשוב רק כשומע קולו ומשה פירש להם הדברים להשיגם וזהו שאמר משה ידבר כלומר שמשה מפרש חיתוך הדברים מה שהאלהים יעננו בקול כלומר שהישראל לא שמעו רק קול: ומשה עלה אל האלהים. בש"ס (שבת פ"ח) אמרינן אמר ר' יהושע לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו וכו' תנה הודך על השמים וכו' אמר לפניו רבש"ע תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך