נחלת יעקב סז

ולזה אמרו שבנין נערים סתירה וסתירת זקנים בנין ולזה אתי שפיר דהנה רופא אשר ירפא האדם ממכות ופצעים ולפעמים יצטרך לצורך רפואה לחתוך הכשר הרע שלא יקלקל שאר הבשר לא יקרא בחיתוך הבשר מייסר אף שעושה בשעת החיתוך יסורים גדולים מ"מ יקרא בעשיות החיתוך ההוא רופא ולא מייסר להיות שתכלית זה הוא הרפואה וכל הדברים נקראים ע"ש תכלית משא"כ מי שעושה כן לייסר לחבירו נקרא מייסר ולזה במצרים כשעשה הקב"ה יסורין למצרים הי' באמת לתכלית יסורין. ונקרא הדבר ההוא מחלה משא"כ בישראל אף אם עושה לפעמים יסורין לכפרת פשע אין נקראים בשם יסורין כלל רק בשם רפואה להיות לתכלית רפואה ואין נקראים בשם מחלה כלל וזהו אומרו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך פי' אפילו אם אשים לא יקרא מחלה כלל כי אם רפואה כי אני ה' רופאך פי' שאני ה' אף אם אייסרך בשום פעם הוא כן כדי שע"י זה אני מרפאך וכל היסורין הן לתכלית הרפואה

עוד יש לפרש ויתיישב נמי מה שקשה דחשיב אם הישראל יהיו כולם צדיקים גמורין כמו שאמר ושמרת כל חוקיו וגו' והי' ראוי לומר שכר גדול כמ"ש בפרשת בחקתי מן ונתתי גשמיכם בעתם עד ואולך אתכם קוממיות וכאן אמר בהשכר רק שלא אשים עליך מחלה והוא תמוה ולזה נראה דהנה ראינו שהקב"ה הגלה יעקב ובניו למצרים מבלי חטא שקדם ולא היה רק להתכת הזוהמא מחמת רעות וזהומת אבותיהם. ומחמת שהי' צריך ליתן להם קדושת ארץ ישראל והתורה כמ"ש בש"ס שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן ע"י יסורין. וכן חייבה חכמת אלקות שאי אפשר לבוא לידי מעלה כזו בלתי התכת הזוהמא ע"י יסורין. אמנם בשעת מתן תורה פסקה זוהמתן כדאמרינן בש"ס וזה אמר השי"ת והי' אם שמוע תשמע פי' כשתקבלו מצותיו ותורתו אז תפסק הזוהמא וממילא כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו' פי' אותן היסורין שהבאתי על ישראל במצרים כדי להתכת הזוהמא שוב לא אשים כי לא תצטרכו לזה כי אני ה' רופאך פירוש תיבת כי משמש בלשון רק פי' דלא אשים עליך יסורין חק כשתצטרך לרפואה מחטאך אביא היסורים רק לצורך רפואה

זה אלי ואנוהו במדרש ועולי הים כל אחד מראה באצבעו ואומר זה אלי. א"ל הקב"ה בעוה"ז אמרתם פעם אחד זה אלי לעתיד לבא אתם אומרים שני פעמים. שנאמר ואמרתם ביום ההוא הנה אלהינו זה וכו' פירוש כי עד עכשיו, לא הכירו חסד הקב"ה. רק בהחסד שעשה. ולע"ל יכירוהו גם על היסורין שעשה עמהם שהכל הן טובות כדכתיב הנה אלהינו הנמשל למדת הדין אשר קוינו לו שיושיענו מצרותינו עכשיו נתוודע לנו שזה ה' כלומר מדת הרחמים, לזה נילה ונשמחה בישועתו וזה כוונת המדרש בעוה"ז אמרתם פעם א' זה אלי והיינו שלא הכרתם טובו וחסדי השי"ת רק בעשיית הטובות לומר זה אלי כי אל הוא מדת חסד ולע"ל תאמרו שני פעמים היינו אף על היסורין תודו שמדת חסד היה ותאמרו עליהם ג"כ זה אלי שהוא מדת חסד

וילונו כל עדת בנ"י. והוא תמוה. שבכל התלונות לא היה רק על משה וכאן הי' על משה ואהרן וגם התלונה קשה מאוד שיאמרו ישראל כדברים האלה. ועוד קשה שמקודם אמרו שניהם ואח"כ אמר משה לבד ואח"כ אמר משה אל אהרן וגם נראה כי משה לא הוסיף על מאמר שאמרו משה ואהרן מקודם לכן נראה שהישראל כיון שראו לפי דעתם שימותו ברעב חשבו שאף שהאמינו כי ה' שלחו להוציאם ממצרים היינו דוקא הצדיקים שבדור ולא אותן שעדיין צריכין זיכוך וכמ"ש לעיל ולכך משה ואהרן אמרו בראשונה וידעתם כי ה' הוציא ממצרים מחמת שגם אהרן הי' מסייע ביציאה ונראה כיון שבאמת הוסיף משה מדעתו והוציא הערב רב כמו שנאמר כי שחת עמך לזה הסיב משה פניו נגד הערב רב שבהם לא ותקיים דברי משה ואהרן שאמרו לישראל בוקר וראיתם כבוד ה' שזה לא נאמר רק לישראל ולא להערב רב ולכן אמר חשה כמו שאמרו שניהם לישראל ודילג הכתוב וראיתם כבוד ה'. ואמר אח"כ ויאמר משה אל אהרן שיכין את ישראל שיהיו יכולין לראות כבוד ה' ומשה בעצמו לא הי' יכול להכין אותם כי לא יוכלו למיקם קמי' כמ"ש בש"ס דעירובין (דף י"ז) בר' מאיר דלא הוי מצי למיקם כו' והם היו צריכין ללמדם דעה ובינה וכמו שאין אדם יכול להסתכל באור השמש וצריך מסוה כמו כן הי' אהרן ממוצע בין משה לישראל ולכך אמר אמור לבני ישראל קרבו לפני ה' כלומר הכינו עצמיכם לפני ה'

פרשת יתרו

וישמע יתרו. עיי' פרש"י מה שמועה שמע ובא. קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ע"כ והוא תמוה דבקרא כתיב כי הוציא ה' את ישראל ממצרים. ונראה דהוקשה לרש"י הא דכתיב למשה ולישראל והא את משה לא הוצרך להוציא ממצרים כי לא הי' כלל במצרים ולזה מפרש רש"י שכוונת הכתוב לומר מחמת שמצינו בדברי רז"ל שאמרו בקרא דגוי מקרב גוי דהיינו משום דהישראל עבדו ע"ז כמו שמצינו כמה פעמים בדבריהם הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז ולא נראה לומר שח"ו כל ישראל עבדו ע"ז במצרים ועל כולם נאמר