נחלת יעקב סב

ואינם מצווים שא"א לומר בהם שמקיימין מצות השי"ת נעשה להם נס מכ"ש שיתקדש שם השי"ת כשיעשה להם נס ומובטחין היו שיעשה להם נס כי המערכה משועבד לצדיק כמו ר' חנינא בן דוסא שאמר פליג נהרא וכן כל הנביאים עשו כמה מופתים בדיבורם ביודעם שהמערכה משועבד להם. אך מ"מ לא היו נביאים על האותות והמופתים שעשו והי' להם ספק סכנה. והכניסו עצמן בספק סכנה בכדי שיתקדש שם שמים על ידן וק"ו שלהן לא הי' רק שבזה יש קידוש השם גדול דהא עביד רחמנא ניסא בשביל זה ולא עביד רחמנא ניסא למזגא [למגנא]

ומלאו בתי מצרים את הערוב וגם האדמה אשר הם עליה, והלשון הוא תמוה ונראה דהנה אמרו חז"ל כלבא בלא מחי' שב שני לא נבח וכשאינו מריח עפר ארצו אשר נתגדל עליו לא חציף לשלוט באנשים וזהו מאמר הקב"ה שהערוב עם האדמה אשר הם עלי' יבואו מצרים ומלאו בתי מצרים וממילא כאשר יהיו עם האדמה אשר הם עלי' עי"ז לבם יקרבם להמית האנשים במכה רבה

כי אפילות הנה. ברש"י הנה פלאי פלאות נעשה להם שלא לקי עכ"ל רש"י ז"ל והוא תמוה דמהיכי תיתי יהי' נעשה עמהם פלאות ונראה דוודאי כי אפילות הנה ויכולים לעמוד בפני הברד כמו שכתב רש"י בעצמו מ"מ הי' להם לישרף באש רק הקב"ה הראה להם מיפת, כי ששה חדשים קודם נפסק השעבוד ממילא אותן המאוחרים לא זרעו אותן המצרים על ידי ישראל כי נפסק השעבוד והראה להן הקב"ה מופת שאותן שנזרעו ע"י ישראל מחמת שיעבוד הכה הברד ואותן שלא נזרעו ע"י ישראל לא הכה אותם הברד

פרשת בא

כי אני הכבדתי וגו' הנתינות טעם שאני הכבדתי קשה להבין ולכן נראה דהנה התראה שייך ולאדם שהוא בעל בתירה ולמי שאינו בעל בתירה לא שייך התראה ולפ"ז קשה בשלמא בכל המכות שחזק לבו מעצמו הי' צריך התראה וכן במכות ברד אף שכבר חיזק לבו מהשי"ת מ"מ הוצרך התראה בשביל שהי' צריך לומר לו שלח העז מקנך כדי שישאר להם מקנה להנך שהיו יראים מה' כמו שפרש"י בפרשת בשלח מהירא את דבר ה' הי' אבל בארבה שלא הזהירו בשום דבר וגם לא היו בעלי בחירה משום שה' הקשה לכם קשה למה הי' צריך התראה. ולתרץ זה נראה הטעם של התראה הוא משום דכשבא ארבה ושאר צרות בעולם על העולם יכולין לתלות במקרה אבל כשבא נביא וקובע זמן על ביאת צרה זו ממילא כשבא אח"כ בשיעור ובזמן שקבע הנביא נתאמת הדבר כי ה' דבר וידוע כי הקב"ה מראה פנים לרשעים כדי לטורדן מן העולם וכל עיקר צרה הנשלחה אל האומות הוא רק כדי שישראל יקחו מוסר כמו שאמר הכרתי גוים נשמו פנותם למען תראו ותקחו מוסר והאבן עזרא פ' בשלח כתב דכי קרוב הוא בלשון אע"פ וזהו שאמר הכתוב בא אל פרעה והיינו והתרה בו כמו שפרש"י כי אני הכבדתי את לבו כלומר אע"פ שהכבדתי ואין צריך להתראה לזה אמר הטעם למען תספר את אשר התעללתי (כלומר שחקתי) הראיתי להם פנים שוחקות בין מכה למכה למען הכבד את לבו שתראו אותות ומופתים וידעתם כי אני ה' כלומר שהישראל ידעו כי אני ה' המכה שתקצב ותקבע ותודיע המכה קודם בואה ועל ידי זה ידעו כי אני ה' המכה ויקחו מוסר

ויהי חשך אפילה. ורש"י פי' למה הביא עליהם חושך וכו' והוא תמוה הלא בכל המכות שייך להקשות כן. ונראה שהי' קשה לרש"י דכאן הי' שני מיני חושך שמקודם לא הי' רק חושך שלא ראו זה את זה ואח"כ חושך מוכפל מה שלא הי' כן בכל המכות לחלק המכה לשנים לזה הוקשה לרש"י למה הביא עליהם חושך ראשון ולזה מתרץ רש"י בשביל מיתת הרשעים ובשביל שיראו ישראל כליהם נמצא דהחושך ראשון לא הי' מכה למצרים רק לצורך ישראל הי' העדר האור למצרים משא"כ בשלשה ימים האחרונים הי' המכה למצרים והי' בבתי מצרים חושך מוכפל של גיהנם וגם הישראל לא היו יכולין ליכנס לבתי מצרים רק שהי' אור במושבותם ומשמע דבבתי מצרים אף הישראל לא היו יכולין ליכנס ולכך הי' החושך ראשון למען יראו הישראל גם בבתי מצרים

דבר נא באזני העם. בש"ס (ברכות ט') אמרינן אין נא אלא לשון בקשה. אמר הקב"ה למשה משה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם וכו'. והוא תמוה דאברהם לא יהרהר אחר מדותיו יתברך ועוד למה לו להזכיר אברהם וכי ההוא אמר ולא יעשה. לכן נראה דבביזת הים נתקיים ואח"כ יצאו ברכוש גדול דאז הי' נחשב היציאה אחר ששבו הרודפים ולא יראו שוב מהם רק שאמר הקב"ה שיצאו ג"כ תיכף ברכוש גדול שלא יאמר אברהם בלשון תמי' ואח"כ יוצאין ברכוש גדול לא קיים בתמי'? וע"כ לא הגיע זמן היציאה עדיין וע"כ הם יוצאין כמו בני אפרים נושקי רומי קשת ויהי' צער לאותו צדיק לכך ביקש שבשעת היציאה יצאו ברכוש גדול

וישאלו איש מאת רעהו. לכאורה קשה למה לי' להטעותם ולהכשילם בגזל גוים ח"ו ויותר הי' להם לומר בסתם שיתנו להם מדעתם כי על הכל היתה יד הקב"ה ויכול לכופם על כל מה שצוה להם. וכן מה שאמר דרך שלשת ימים נלך במדבר וגו' לכאורה הוא תמוה דלמה